סוזוקי אלטו - תורת היחסות

אלברט איינשטיין אמר פעם שהכל יחסי, וזה לגמרי בסדר מבחינתנו - יחסית. הבעיה היא שמאז שחדרה לחיינו תורת היחסות, החיים הפכו להרבה יותר מסובכים. למשל, פתאום אי אפשר לשפוט משהו סתם כך, אלא צריך לקחת בחשבון מול מה בוחנים אותו. הנה, במכונית יוקרה חשוב לדעת אם היא איכותית יחסית לדגמים עממיים. במכונית ספורט חובה לדעת אם היא מהנה יחסית לאחיותיה שמציפות את הליסינג. ובמכונית קטנה ופשוטה? שם בעיקר כדאי לגלות היא זולה יחסית למתחרות.

סוזוקי אלטו. מאמי

לצערנו, השאלה הזו במקרה שלפנינו, תשאר ללא מענה גם אחרי שתסיימו לקרוא את הפסקאות הבאות. הסיבה לכך פשוטה. גם לאחר שנהגנו בה לראשונה, בהשקה עולמית רבת-רושם, נותרה שאלת המחיר - המפתח להערכת מכונית שמתיימרת להציע "תמורה, פשטות וחסכון" - ללא מענה. מה שאומר שאין לנו ברירה, וגם לכם אין, אלא להאמין להבטחות היבואנית, חברת מכשירי תנועה, שמדובר במכונית מאד אטרקטיבית מבחינת מחיר ואכן - זולה במיוחד.

ממתק לעיניים

האלטו החדשה עוצבה ככל הנראה על-ידי עובדי מפעל שוקולד. אחרת די קשה להסביר את העיצוב המתוק של מכונית המיני הזו. מצד שני, אפשר אולי להסביר זאת בכך שהאלטו, כאחיותיה לקטגוריה, פונה בעיקר למין שיודע להעריך עיצוב "מתוק". וכצפוי מהגדרתה, ומההיסטוריה הפרטית של סוזוקי לאורך 30 שנות אלטו, מדובר במכונית קטנטנה. ממד האורך עומד על 350 ס"מ בלבד, ובסיס הגלגלים צנוע כנדרש - 236 ס"מ בלבד. 

מנומסת

אלא שתכנון טוב לתא הנוסעים מאפשר לאלטו להציע מרווח מספק לנהג ושלושה נוסעים, בעיקר תודות לממד גובה נדיב - 147 ס"מ. אותו ניצול מעולה של מרחב התא - מומחיות יפנית בכלל, ושל סוזוקי בפרט - בכל פינה. כל זאת כמובן, על חשבון נפח תא מטען זעיר, שעומד על 129 ליטר.

כיאה למכונית שפותחה כשהתדריך למהנדסים היה "תעשו אותה כמה שיותר קטנה, ובעיקר זולה", תא הנוסעים המרווח שומר על פשטות יתרה. זה מתחיל בחלונות אחוריים שניתנים להסטה מינימלית כלפי חוץ, אך אינם יורדים. זה ממשיך בפלסטיק נוקשה ולא תמיד נעים, אם כי איכות ההרכבה נראית טובה. תא אחסון ננעל כלשהו? תשכחו מזה. גם תא הכפפות הוא למעשה אזור אחסון פתוח לעיני כל.

קטנה ומנומסת

על כבישי פרברי רומא, עם איכות אספלט שמחמיאה אפילו לסוללי מע"צ, האלטו מפגינה נימוסים בהחלט נאים, וביצועים יותר ממספקים. מנוע השלושה צילינדרים (1.0 ליטר, 67 כ"ס), נמרץ ובעל צליל שניתן להגדרה החיובית "משעשע", בעיקר כאשר הוא מתאמץ. יחד עם זריזות שאופיינית למכוניות קטנות, וממדים שרק תורמים לכך, האלטו מעניקה חווית נהיגה נמרצת ו"חיה", שבפירוש מוערכת בתנועה עירונית צפופה. חבל רק כי ההיגוי אינו קל יותר במהירויות נמוכות, ונוטה להתקשות שלא לצורך תחת עומס.

קטנה

לאורך כל שעות הנהיגה באירוע ההשקה, הפגינה הסוזוקי הקטנה נוחות סבירה בהחלט לרכב מסוגה, אם כי נותר לבדוק כיצד היא מתמודדת עם יונדאי i10 המשובחת מבחינה זו. בידוד הרעשים, כצפוי ממכונית קטנה וקלה, אינו טוב במיוחד, ורעש הרוח עשוי להטריד במהירות בין עירונית. מבחינה זו, נטייתה הטבעית של תיבת ארבעת ההילוכים האוטומטית, לבחור בהילוך גבוה כמעט בכל מצב, מנטרלת חלק ניכר מהבעיה. האלטו מתנהלת בדרך כלל בסיבובי מנוע נמוכים יחסית, ומצליחה לשמור כך על עור התוף של נוסעיה.

תשאלו את איינשטיין

סוזוקי אלטו היא מכונית חמודה למראה, חביבה לנהיגה וקלה לתמרון. ונחמד היה לגלות כי מנוע ה-1.0 ליטר, נפח שנשמע כמעט כקללה בישראל, מספק ביצועים ראויים למדי. או אם לדייק יותר, ולשמור על יחסיות - מספקים בהחלט. מאידך, העובדה שמדובר במכונית שנדרשת לתג-מחיר כמה שיותר צנוע, מתבטאת באיכות חומרים והרכבה לא משכנעת. אין ספק כי העובדה שהאלטו מיוצרת במפעל סוזוקי-מרוטי ההודי, מתבטאת כאן.

ועם מה נשארנו? עם תורת היחסות והמחיר כמובן. אם האלטו תהיה זולה משמעותית מיונדאי i10 ומכוניות סופר-מיני זולות, היא תהיה כדאית יחסית לרכישה ותזכה להצלחה - יחסית. אם לא - היא תכשל, טוטאלית.

הכתב היה אורח חברת סוזוקי