חומר למבחן באוניברסיטה הפתוחה

בוקר טוב סטודנטים. השאירו את המחברות בתיק בבקשה. היום יש לנו שיעור קצת אחר. אני רק אדבר, לא אכתוב על הלוח. אתם, לעומת זאת, מתבקשים לרשום את הדברים הבאים על לוח לבכם. אני רואה מגוון של הבעות פנים כאן באולם – הזדהות, חרדה, צהלה על ימי חופש בלתי צפויים, כעס פה ושם, בלבול, בלבול, בלבול.

ידע הינו דרך בדוקה להפיג עמימות ואי וודאות. הסוגיה הראשונה בשיעור: "מהי האוניברסיטה הפתוחה?" תשובה אקדמית ומשעממת כדבעי תהיה "מוסד להשכלה גבוהה, הגדול בארץ, חולש על שלוחות רבות בכל רחבי ישראל, מונה כ-40 אלף תלמידים ומרכז העצבים שלו נמצא בקריה ארכיטקטונית ומעוצבת להפליא ברעננה".

זו התשובה שכנראה תקבלו אם תפנו את השאלה הנ"ל לסתם אדם מן היישוב. סטודנט סטנדרטי באוניברסיטה הפתוחה יספק לכם תשובת בטן אחרת לגמרי. לדידו, האוניברסיטה הפתוחה היא קודם כל המנחה שלו. ברק ממדעי המדינה, יעל מפסיכולוגיה, אורלי מכלכלה, ועוד מאות רבות של חדורי כשרון ומוטיבציה שעומדים מולו שבוע בשבוע, מרביצים בו תורת פרויד או מדעי החיים, עונים לשאלות שלו פרונטלית, טלפונית או וירטואלית, ומוודאים שהחופש האקדמי ויופיה של התבונה לא יישארו אות מתה ודוממת.

שנים הטפתי לסטודנטים שלי לא להירדם במסלול הלימודים, לא להניח לעצמם להיגרר תחת הזרם החיצוני של מטלות ומבחנים ולהפעיל בכל שניה נתונה את היוזמה האישית ואת החשיבה העצמאית. "תואר אקדמי לא פותח שום דלת", התריתי בהם בקול מלא צדקנות, "לכל היותר הוא מסדר לכם מקום בתור הארוך".

אך נראה כי אני ועמיתי להוראה נרדמנו בעצמנו שנים ארוכות בחיקה החונק של המסגרת, מקבלים בהכנעה את הדין, כופפים ראשנו לעיקרון הכל כך ישראלי וכל כך דכאוני של "זה מה יש". במה דברים אמורים? מתוך שלל הטיעונים הלגיטימיים של סגל ההוראה השובת בחרתי שניים מוחשיים ומעצבנים במיוחד:

• מרצה באוניברסיטה הפתוחה מפוטר בסיום כל סמסטר ונשכר מחדש לעבודה בסמסטר שאחריו, בתנאי שכמות הסטודנטים לא השתנתה. רצה הגורל (ונפתולי השוק) ואין מספיק סטודנטים בסמסטר מסוים? יישלח המנחה אחר כבוד לחפש את חבריו ואת השקלים במקום אחר. בצורה זו משמרת האוניברסיטה הפתוחה רמת אדרנלין וריגוש נאותים בקרב מרציה המסורים אחת לארבעה חודשים, במחיר פעוט של אי ודאות כלכלית.
  

• דמייני שאת עובדת כחמש שנים בארגון כלשהו. אני מניח שמונחים כמו קרן השתלמות ו/או ביטוח מנהלים ו/או זכויות פנסיה אינם זרים לך. כך יאה וכך נאה. בתלושי המשכורת של מנחים באוניברסיטה הפתוחה ישנה היעדרות מוחלטת ומדאיגה של תנאים סוציאליים אלו. מנחה הוא מאהב זמני לסמסטר ותו לא. מערכת יחסים ארוכה ומחייבת לשני הצדדים? הצחקתם לי את הפרויד...
  

השכר ששילמתי למנקה

אני בוש להגיד שכמרכז הוראה (דרג שבכיר בסנטימטר מ"סתם מנחה") ידעתי כבר שנים לאן הרוחות מנשבות ושיחות מסדרון אגביות הבהירו לי עד כמה המוסד לא מעלה בדעתו לתת שום חיבוק פורמלי למרצים. אני עוד יותר מתבייש להודות בכך שלפני שנים, כשהבחנתי בקרקע הבוערת המלחכת לי את קצה הסוליה, העדפתי להקדים את התרופה לכאפה, לנזול החוצה לעולם התקשורת והפרילאנסיות, לעבור את הכביש ולא ללכת מכות עם הבריון ששילם לי שכר לשעה שנמוך ב-5.90 מהשכר לשעה ששילמתי לפרידה, המנקה החביבה שלנו. לעומת זאת המרצים, (וליתר דיוק קומץ ראשוני ואמיץ לאללה), חשבו שזה יהיה רעיון לא רע להתאגד יחדיו ולהחזיר כמה מהלומות חינוכיות משלהם לאותו בריון אקדמי נעים הליכות. על כך הצדעה ראשונה ממני.

צפיתי מהצד בארגון המתרקם והולך הזה. הסיפור שלו הוא לא פחות ממרגש. בזמנים ציניים שכאלו, כשאיש איש דואג לישבנו, המרצים מלמדים אתכם שיעור חשוב וכפול במדעי החיים: 1) ביחד תמיד יעיל יותר מלבד . 2) הנחישות משתלמת. תרשמו תרשמו. אין לי ספק שזה יופיע בחומר למבחן.

אתם מבינים, דבר אחד הוא ללמוד בשיעורי הכלכלה ומנהל העסקים על חשיבות המשאב האנושי בארגון, ודבר אחר הוא ללחום להכרה ותגמול נאות של המשאב הזה. דבר אחד הוא ללמוד בפסיכולוגיה שהיכולת להתגבר על חרדה ולשאת תסכול הינם מרכיב בסיסי בגיבוש זהות בוגרת, ודבר אחר לגמרי הוא להילחם בחרדה הקיומית של אדם למקור פרנסתו, להעמיד אותה בסכנה ולספוג מדי פעם איומים מרומזים ולא מרומזים שניחוח צחנה משפטית קלה עולה מהם.

ומילת נזיפה אישית שלי כיועץ קריירה לפרנסי האוניברסיטה הפתוחה – כשלתם. ואני לא מתכוון להתפוצצות השביתה הנוכחית. כשלתם שנים ארוכות בניצול נאות של האוצר האנושי הזה, שיושב על ידע יקר, שמזדהה עמוקות עם הארגון ואפילו חוטא פה ושם באהבה לסטודנטים (מודה באשמה!) מאגר המוחות הנ"ל היה יכול להחזיר לכם את ההשקעה בריבית דריבית ולעזור לכם לנצח את המלחמה באוקיינוס המכללות המתחרות.

תלמידים יקרים, שנים ארוכות המנחים של האוניברסיטה הפתוחה הגיעו למרכזי הלימוד, עמדו מול הכיתה, הפגינו ידע בחומר, ענו לשאלות ובדקו מטלות. אבל רק בשבוע האחרון הם התחילו ממש ללמד אתכם. תפנימו ותעבירו הלאה. 

גיל ונטורה, פסיכולוג, יועץ קריירה ויצירתיות, מרכז הוראה ומנחה באוניברסיטה הפתוחה