הרב לאו באושוויץ: על נשיא איראן לבוא ליד ושם

7,500 בני נוער יהודים ושאינם יהודים מכל רחבי העולם פסעו היום (ג') ב"מצעד החיים" לאורך כשלושה וחצי קילומטרים של פסי רכבת שהובילו יהודים למותם מאושוויץ למחנה ההשמדה בירקנאו והשתתפו בטקס שנערך במקום לזכר הנרצחים. במצעד השתתפו גם צוערים מבית-הספר לקצינים של צבא גרמניה.

פרופ' ארי קוטלר, חבר הפרלמנט הקנדי, אמר בפתיחת הטקס: "השואה לא החלה בתאי הגזים, היא החלה בחוק, היא החלה בפסיקה, היא החלה באווירה הציבורית. מסע ההסתה והחימוש שמוביל אחמדי-נג'אד ברחבי איראן איננו רק בבחינת איום אנטישמי אלא הוא איום ברצח עם". לדבריו, "המלים של אחמדי-נג'אד מסוכנות אולי אפילו יותר מהמעשים שלו".

הרב לאו והשר שלום בראש מצעד החיים (צילום: יוסי זלינגר)

בהמשך נאם הרב ישראל לאו, שאמר כי "תחת המטרייה הבינלאומית של ארגון האו"ם מופיע נשיא איראן וכולו נוטף שנאה כלפי העם היהודי. בוא ליד ושם, נפתח בפניך את כל המסמכים הארכיון והזיכרונות. נציג בפניך את כל העדויות על מנת שתשתכנע שבאמת היתה שואה". לדבריו, מכחישי השואה "לא רוצים לדעת את האמת וזוהי הסיבה שבעטייה הם מפיצים את השקרים הללו".

הרב לאו מתח ביקורת על הממשל האמריקני בזמן השואה. "תגובת העולם היתה כמעט שום דבר. הם לא עשו דבר על-מנת לשים סוף להרג ולקטל, על אף שיכלו לעשות כן. נשיאים אמריקנים בחרו שלא להתמודד עם האסון הזה בזמן אמת. שתיקת העולם היא שיעור לאנושות שהדבר חייב להסתיים, שבפעם הבאה אסור לשתוק עוד". הוא התייחס גם למצב כיום: "עלינו לקחת ברצינות את כל האנשים המשוגעים הללו, המטורפים. עלינו לקחת את גורלנו בידינו ולהתייחס אליהם במלוא הרציניות הראויה".

צעדת החיים‏ (צילום: רויטרס)

1

2

3

4

5

6

7

הוא גם דיבר על הצורך בשמירה על המסורת היהודית. "האידיאולוגיה של המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית שאפה לגרום ליהודים לעזוב את דרכם ולנטוש את אמונותיהם. אם נפנה את גבינו למסורת, הרי שהניצחון ההיסטורי יהיה כולו שלהם. משום שהם נאבקו ביהדות כולה. אם מתוך מרירות ותסכול לא אנהג כדרכם של אבי וסבי, בשל המצב שנוצר, הרי שאפקיד את המפתחות לניצחון בידיהם של הרוצחים הנאצים".

המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, הזכיר את חזון העצמות היבשות שבספר יחזקאל. הוא סיפר על בני משפחתו שנרצחו בשואה. "כל משפחה יודעת את הכאב של השואה, ואף משפחתי שלי. סבה וסבתה של רעייתי ו-7 מ-8 ילדיהם נלקחו ונרצחו. אמה של אשתי, פולה ז"ל, הצליחה לברוח ליערות והצטרפה לפרטיזנים ובכך הצילה את חייה. גם אמא שלי הצליחה להימלט מהנאצים, כאשר פלשו הגרמנים לתוניסיה".

הוא סיפר כיצד בני משפחתו בתוניסיה ניצלו. "הנאצים הגיעו לבית סבתי לקחת את בני המשפחה למקום לא ידוע. סבתא שלי, שראתה אותם מתקרבים לביתה החביאה את אמי שהייתה ילדה קטנה, והסתירה אותה בתוך סיר גדול במטבח. מיד לאחר מכן, כשרצתה לנעול את שער הברזל בכניסה, הגיעו הגרמנים מהצד השני. כאשר נעלה את הדלת בפניהם הם רצו לירות לעבר שער הברזל. השכן הערבי, שיצא מביתו, אמר לגרמנים שסבתי נעלה את השער בפניהם בגלל החינוך לצניעות. הוא אמר שלנשים אסור לפתוח את הדלת לגבר זר. כך הצליחו בני המשפחה שלי לברוח ליישוב הררי מרוחק".

דגל ישראל על פסי הרכבת באושוויץ (צילום: רויטרס)

השר שלום אמר כי אין לשכוח את השואה. "על העם היהודי ועל האנושות להפיק לקחים באופן מתמיד ולפעול בנחרצות להנחלת לקחי השואה לדורות הבאים. מכאן, מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, מהאדמה הספוגה בדמם של אלו שנרצחו על לא עוול בכפם, אני קורא לכל האדם באשר הוא: אך אל תשכחו לעולם, אל תשכחו את הקורבנות, אך גם אל תשכחו את הרוצחים. זכרו איך מיליוני יהודים הובלו אל מותם על-ידי אותם מרצחים והעולם שתק".

בנאומו הוא התייחס לועידת דרבן 2: "ועידה זו היא ועידה אנטי-ישראלית ואנטישמית שיש להוקיע. במקום לעסוק בגזענות ובחינוך לסובלנות היא עוסקת בהטפת הרס ושנאה. לשמחתי מדינות רבות כמו ארה"ב, אוסטרליה, קנדה, איטליה והולנד ומדינות נוספות החליטו להחרים את הוועידה. ועידה זו מוכיחה לנו שהעולם עדיין לא למד. מוכיחה לנו כי אין די בזיכרון בתודעה ובהנצחת השואה. עלינו להפיק את הלקחים ולפעול בנחרצות להנחלת לקחי השואה".

הוא התייחס גם לאיום האיראני. "במשך שנים ארוכות האמין העולם שטרור ואיראן הן בעיות של ישראל בלבד. רק לאחר הפיגועים ב-11 בספטמבר, הפיגועים בלונדון במדריד ובבוסלן שברוסיה החליט העולם לפעול נגד הטרור ולנצח. גם מול איראן העולם צריך להבין. איראן מפתחת היום טילים ארוכי טווח. שיכניסו בתוך הטווח של הטילים את כל בירות אירופה. אי עצירתה של איראן יביא לערעור היציבות בעולם כולו. רק הפסקת הגמגום, נחישות בינלאומית והגברת הסנקציות על איראן יכריעו אותה".

"צועדים כדי להנציח"

הצעידה למחנה ההשמדה היתה שקטה וטעונה. "אנחנו צועדים כדי להנציח ומאמינים שכל יהודי נמצא פה בליבו", סיפרה ל-ynet מאיה סדי (17) מעפולה. "כשהתחלנו לצעוד כולם יחד, הרגשתי את האווירה הפטריוטית, במיוחד לצד אנשים שאינם יהודים. בעצם השקט שבהליכה עם הדגלים, בצעידת המוות שעשו הנרצחים הנצחנו את מה שעברו".

סדי, שהשתתפה במסע לפולין ובצעידת החיים בשם סבה, שנפטר לפני שנתיים והיה ניצול שואה, אמרה כי "אנחנו כאן בשבילם. כל יהודי למעשה נמצא פה בלבו. אבא של אבא שלי הגיע מיוון לבירקנאו ב-1942 והוא היחיד מבני משפחתו שניצל. הוא לא דיבר על זה אף פעם. באיזשהו גיל הוא נפתח וסיפר לנו סוף-סוף את הסיפור שלו. מאז הוא תמיד רצה שמישהו מהמשפחה יסע לכאן. הוא רצה להנציח את הדברים, אבל נפטר לפני שנתיים. אנחנו פה כדי לסגור עבורו מעגל".