איומים על חייו של ג'וליאנו מר חמיס

מפלס המתח בין מוסדות התרבות הפועלים במחנה הפליטים ובעיר ג'נין לבין קבוצות קיצוניות המתנגדות לפעילות תרבותית חילונית בשטח, הולך ועולה. לפני ימים ספורים הוצתה דלת הכניסה של "תיאטרון החופש" הפועל במחנה על ידי אלמונים.

בקבוק תבערה נזרק לתוך חלל התיאטרון שמאז פתח את שעריו, לפני כשלוש שנים, הפך למרכז תרבות משמעותי בעיר ולאחד הפרויקטים המובילים בגדה. לאחרונה זכה התיאטרון שוב לעלות לכותרות בתקשורת העולמית עם גרסה פרובוקטיבית וביקורתית משלו של "חוות החיות" מאת ג'ורג' אורוול.

הנזק שנגרם למקום אמנם מזערי, אבל לג'וליאנו מר חמיס, מייסד התיאטרון ומי שעומד בראשו, ברור שמדובר במערכה אחת מתוך מלחמה כוללת.

"מחובתנו להגן על בנינו ולהדריך אותם. אם לא כן נפנה לשפת הכדורים" 

זו הפעם השנייה בה מנסים אלמונים לשרוף את התיאטרון. במקביל נרשמו בג'נין בשבועות האחרונים נסיונות הצתה של מרכז המוזיקה של עמותת אל-קמאנג'אתי ופעולות אלימות שמטרתן להביא לסגירת תזמורת הנוער הפועלת במחנה.

בסוף השבוע הופץ במסגד בג'נין כרוז שמאשים את מר חמיס בשחיתות ומוסר לקוי ואמש היה מי שדאג להפיץ כרוז נוסף בו מצוטטים פסוקים אלימים מתוך הקוראן, כאיום ישיר במידה וימשיך להפעיל את המקום.

זביידי בפתח "תיאטרון החופש". ימשיך להגן עליו (צילום: מרב יודילוביץ')

בגוף הכרוז מוצג מר חמיס כשליח של הציונות וגיס חמישי. "הכיבוש הזה לא יידע מנוח עד אשר יחדור לשורותינו באמצעות מה שמכונה 'תיאטרון החופש' (תיאטרון השפלות) ומנהלו המכונה ג'וליאנו", נכתב בכרוז.

"להרחיק את הילדים מהתיאטרון הציוני"

"הציוני הזה, איש התיאטרון הפחדן, מסית את ילדינו למרוד נגד הוריהם. השפל הזה משווה בין השחרור מהכיבוש לשחרור מהדת שלנו, ישרת הדרך. זוהי הסתה ברורה של מי שמרחיק את בנינו מדרך הישר ומבקש להפיל אותם בפח ולהוביל אותם לדרך השִפְלוּת. לכן, חובה עלינו מתוך עמדה של נחישות ואחריות כנכבדי מחנה הפליטים האצילי הזה, להזהיר את ראשי המשפחות כי ירחיקו את ילדיהם מן התיאטרון הציוני הזה.

מחובתנו להגן על בנינו באמצעות מילים ולהדריך אותם. אם לא כן, נאלץ לדבר בשפה אחרת היא לשון הכדורים".

על הכרוז חתום ארגון עלום הנושא את השם "משחררי הסופה", פראפראזה על שמו של כוח הקומנדו של הפת"ח אשר פעל בשנות ה-60 של המאה הקודמת בגדה.

הכרוז פונה אל תנועת הפת"ח, אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיני ונכבדי המחוז ודורש מהם להביא מיידית לסגירת התיאטרון ולגירושו של ג'וליאנו מר חמיס מהמחנה.

"אנו אומרים לאלה שמְגֵנִים על השפל הזה: ביטחו באללה ובבני מחנה הפליטים שלכם מכיוון שעמכם לא ירחם עליכם בסופה של הדרך", מוסיפים העומדים מאחורי הכרוז ומאיימים במקביל גם על הכוחות שתומכים בפעילות התיאטרון בתוך המחנה.

הכרוז קורא, כאמור, גם לסגירת מרכז אל-קמנג'אתי ללימוד מוזיקה וריקוד ומרכז התרבות קוניו שהקים אסמעיל אלחטיב שאת פעילותם הוא מגדיר כ"חשודה" ו"אנטי אסלאמית".

זביידי: "המתח מורגש היטב"

בעקבות המתקפה כינס אתמול ג'וליאנו מר חמיס מסיבת עיתונאים בג'נין, בה הוכרז כי הוא יפנה את מקומו כמנהל התיאטרון לזכרייה זביידי, מסמליה הבולטים של האינתיפאדה השנייה ומי שעובד כיום במשרד לענייני אסירים ברשות הפלסטינית. היום מר חמיס וזביידי מכחישים את הידיעות. בראיון ל-ynet אמר זביידי: "אין לי שום כוונה לנהל את 'תיאטרון החופש' אבל אני בפירוש מתכוון להגן עליו מפני אנשים שלא רוצים שהוא ימשיך לעבוד. מההתחלה הגנתי על התיאטרון והיום אני אומר שכל המחנה והתנזים עומדים מאחוריו.

"אני לא יודע מי אלה שעומדים מאחורי הכרוז, אבל הם כנראה שכחו שאני עם התיאטרון". זביידי מאשר כי בחודשים האחרונים השטח לא שקט, מכל הבחינות. "אנשים כועסים על הכל.

יש בעיות פנימיות בכל הגדה כי הפוליטיקה לא זזה, המצב תקוע, הכיבוש מורגש", הוא אומר ומוסיף "לפלסטינים אין תחושת ביטחון וזה הופך את האנשים למתוחים. יש כאלה שחושבים שתיאטרון ומוזיקה מחלישים את הכוח של ההתנגדות אבל הם לא מדאיגים אותי. הם פחדנים שלא מעזים לדבר בגלוי ושולחים כרוזים לא בשם שלהם. הם רוצים שיחשבו שהפת"ח מאחורי זה, אבל זה לא נכון".

מר חמיס: "אני מפחד" 

מר חמיס מודה שההצתה ובעיקר תכני הכרוז, אליו הוא מתייחס ברצינות מוחלטת, הצליחו להטריד אותו. "אני מפחד. אבל מה הברירה, לברוח? אני לא אדם שבורח", אמר ל-ynet וניסה לרכך בהומור, "בכל זאת אני איש סיירת, יוצא יחידת הצנחנים. שני הדברים היחידים שקיבלתי מהתרבות הישראלית זה את התרגומים של שלונסקי לשקספיר ולעשות פזצט"א כמו שצריך ועכשיו אני צריך את זה".

מר חמיס אומר כי למרות האופטימיות הוא נוקט בכל אמצעי הזהירות. "אני לא משחק אותה גיבור", הוא אומר ומתקשה להסתיר את האכזבה, "זה כרוז מגעיל שנודף ממנו סירחון גזעני אלים ובוטה. מוציא אותם מדעתם שאדם שהוא חצי יהודי עומד בראש אחד הפרויקטים החשובים היום בצפון הגדה הפלסטינית וזו גזענות צבועה. מעולם לא הייתי כל כך יהודי כמו שאני עכשיו בג'נין. אחרי כל העבודה במחנה יהיה מאוד מצער למות מכדור פלסטיני".

(בהכנת הכתבה השתתף רועי נחמיאס)