על כנפי הדימיולה
הופעתו של אל דימיולה בישראל היתה רכבת הרים של רגשות וסגנונות שאינה מפסיקה להפתיע. החיבור בין הגיטריסט לנגניו והבחירה לשלב בין חדש לישן יצרו אירוע משובח
אל דימיולה משתבח עם הזמן. בביקורו הנוכחי בישראל, השישי במספר, הוא מוקף בחבורה מדוגמת של מוזיקאים, שכל אחד מהם הוא חוויה בפני עצמה. זו חוכמה לא קטנה, לבחור שותפים לבמה באופן שיתמכו ויעשירו אבל לא יאפילו בנוכחותם על הגיטריסט הענק הזה.
בהרכב הקאמרי הנוכחי, קווארטט שהורחב ברגע האחרון, הסינכרוניזציה בין כל אחד מהפרטים שעל הבמה מושלמת. גם הבחירה לשלב בין ישן לחדש, במנעד סגנוני רחב ועשיר, שמתפצל לעוד ועוד תתי סגנונות ולא מפסיק להפתיע, הוא חגיגה מענגת.
דימיולה. לא מפסיק להתחדש ולרגש (צילומים: מרב יודילוביץ')
אל דימיולה, כך עושה הרושם, נהנה מכל רגע והתחושה הנעימה הזו זורמת מהבמה לקהל ומדבקת. זו לא רק הוירטואוזיות שלו, לא רק הטכניקה, במופע האינטימי הזה הוא נותן מעצמו ואת עצמו. בנדיבות רבה, שעטפה את כל מופע הפתיחה של סיבוב ההופעות הנוכחי שלו בישראל, אמש (ד') במועדון הזאפה בתל אביב, הוא נתן לקהל הזדמנות לטעום מלְחנים חדשים, שחלקם הוקלטו בהופעות, לצד כאלה שטרם הוקלטו. גם לא מעט יצירות מתוך "World Sinfonia", אלבומו החדש, משולבים במופע, אותו יקיים דימיולה גם הערב (ה') במועדון הזאפה בתל אביב ובמהלך סוף השבוע בזאפה בהרצליה.
נפלא לגלות שגם אחרי יותר משלושה עשורים על הבמה (ולא פחות מזה, אחרי שנגע כמעט בכל פסגה אפשרית וזכה להכרה מקיר לקיר), דימיולה עדיין נהנה ממה שהוא עושה, לא מפסיק להתחדש, להשתנות ולרגש. המופע הזה הוא רכבת הרים של רגשות שנעה מוזיקלית מהמלודיה הרומנטית האקוסטית, דרך נגיעות של טנגו, פלרטוט עם ג'אז ופה ושם הבלחות של מרכז אירופיות ודרום אמריקה. זה מופע אינטימי אבל לא מכונס.
עם האקורדיוניסט פאוסטו בקאלוסי. רגע שיא מתמשך
דימיולה מעיד על כך שבמידה מסוימת הוא חוזר במופע הביתה, לנופים בו גדלו הוריו באיטליה. אולי בשל כך הוא כלל במופע את היצירה "Michelangelo's 7th Child", שכתב לאביו, בנו השביעי של מיכאלאנג'לו הסב, ביום הולדתו ה-93.
נוכחותו של פאוסטו בקאלוסי, נגן האקורדיון האיטלקי שמלווה את דמיולה על הבמה, ואחראי גם על הקטעים הווקאליים, היא רגע שיא ארוך ומתמשך. החיבור ביניהם מדהים, כמו גם הקשב הדק שזורם מהאחד לשני. "אקורדיון היה הכלי הראשון שלי", מפתיע דימיולה ומוסיף, "שני שיעורים בדיוק הספיקו לי בכדי להבין שזה לא בשבילי". גם נגינת הפרקשניסט ונגן הקונגה, גאמבי אורטיז, שמחזק את התחושה הספונטנית והלא מעונבת של כל האירוע המשובח הזה, היא חוויה לא מבוטלת, כמו זו של שאר הנגנים על הבמה. הגיטריסט, פאו אלפונסי ונגן הקונטרבס, ויקטור מירנדה, מחזקים את הרכות שמאפיינת את הסאונד הכללי של המופע ומי שהפתיע בסופו של הערב כשהצטרף לחבורה היה גלעד דוברצקי, אמן כלי הקשה ישראלי, שהופיע עם ההרכב בניו יורק וחזר לאחרונה ארצה אחרי 20 שנה.