לא על ההסתדרות לבדה: הכירו את כוח לעובדים
200 פעילי "כוח לעובדים" מנסים להיות אלטרנטיבה להסתדרות. הם צעירים, אידיאליסטים ומסורים, והצליחו לאגד 2,000 עובדים ולהשבית את האוניברסיטה הפתוחה - אבל טרם השיגו אפילו הסכם עבודה אחד. ארגון מבטיח או קוריוז חולף?
הם צעירים ברובם. הם פועלים בהתנדבות. הם סוציאליסטים. הם חדורי תחושת שליחות - רוצים לשנות את העולם. הם מנהלים דיונים סוערים על הדרכים לקידום מאבקם. הם מארגנים עובדים ומלמדים אותם על זכויותיהם.
לא, אין מדובר באחת התנועות החלוציות שבנו את המדינה או בתא מהפכני כלשהו במאה שעברה, אלא בארגון "כוח לעובדים" שקם בשנת 2007. לאחרונה עלה הארגון לכותרות סביב סכסוך העבודה באוניברסיטה הפתוחה, אך הוא מייצג עובדים רבים נוספים.
"נותנים את הנשמה"
עליזה ידעי היא יו"ר ועד העובדים המייצג את הנשים שמפעילות את המשפחתונים שבפיקוח משרד התמ"ת. המטפלות הללו רשומות במס הכנסה כעצמאיות, למרות שמשרד התמ"ת קובע להן את שעות העבודה ואת השכר. עד לפני כשנה לא העלו על דעתן להתאגד. כיום הן חברות ב"כוח לעובדים", מוכרות כוועד ומנהלות משא ומתן עם ההנהלה על דרישתן שיכירו בהן כשכירות ויעניקו להן תנאים סוציאליים - בליווי צמוד של המתנדבים הצעירים.
"אנחנו אוכלוסייה במצוקה", אומרת ידעי. "השכר שלנו נשחק. אנחנו מקבלות 7,000 שקל בחודש ברוטו, ומזה 2,000 ומשהו הולכים על אוכל וצעצועים לילדים, חשמל, כולל מזגן כל היום, תחזוקה, צביעה ושיפוצים - וכל זה, בלי פנסיה ותנאים סוציאליים".
"אני עובדת 21 שנה, ואם מחר אין לי עבודה, אין דמי אבטלה. המעמד שלנו לא מעמד. פנינו לשלי יחימוביץ', והיא אמרה: תתאגדו. הלכתי בכל הארץ, ממשפחתון למשפחתון, והחבר'ה מ"כוח לעובדים" הלכו אתי לכל מקום. ויש מקומות קשים, במגזר הערבי והחרדי. איזה חבר'ה נפלאים, איזו מסירות, נותנים את הנשמה. לא להאמין", אומרת ידעי.
הם לא קצת נאיבים?
"הם מאוד מקצועיים. חלקם עורכי דין, וכולם מכירים מצויין את החוקים. יש להם מספרי טלפון, הם יודעים למי להתקשר ומבינים באינטרנט. אפשר להגיד שהם נאיבים אבל רק במובן הטוב של המילה.
מי שלא קצת נאיבי, לא היה עובד ככה בהתנדבות בשביל אחרים כמו שהם עושים. אני מתה עליהם, מתייחסת אליהם כאילו שהם הילדים שלי".
ומה יצא לכם מהסיוע שלהם, תכל'ס?
"את הדרישה המרכזית שלנו עוד לא השגנו. אבל כבר יש הישגים, בקטנה. למשל: בזמן המלחמה בעזה, סגרו את המשפחתונים באשדוד והחליטו שהמטפלת תחזיר להורים את הכסף, ולא התמ"ת. למה? פנינו לתמ"ת, עשינו מו"מ, ובסוף החזירו להן את הכסף".
איך הגיבו בתמ"ת להתאגדות שלכן?
"הם נבהלו, ואמרו, בסדר, נשב לדבר אתכן".
עמי וטורי: מנוע מרכזי מאחורי האיגוד
מייסדת הארגון היא ליאת יקיר-טמינג (32), דוקטורנטית לגנטיקה ופעילה חברתית, אבל המנועים המרכזיים שדחפו להקמתו הם הפעיל החברתי איתי סבירסקי, פעיל החברה להגנת הטבע שי כהן (34) וד"ר עמי וטורי (42).
וטורי, מומחה אקדמי ליחסי עבודה, התפרסם שנה קודם-לכן כשעבד לפרנסתו בנתב"ג כסבל, והוביל שם שביתה פירטית של 550 עובדים ארעיים, במחאה על פיטורים ובדרישה לקבל קביעות. השביתה - הארוכה והקשה בתולדות נתב"ג - לא אושרה על ידי ההסתדרות ולא על ידי בית הדין לעבודה, ולמעשה, לא הייתה חוקית, אך זכתה להצלחה חלקית; בעקבותיה, מספר המפוטרים צומצם מ-120 ל-74.
"התחושה שנשארתי אתה אחרי המאבק ההוא הייתה מייאשת לחלוטין", הוא מספר, "הבנתי, שאם לעובדים לא יהיה גוף חזק שיעמוד מאחוריהם, המאבק ייכשל. בדיוק באותה תקופה ליאת אמרה לי שהיא רוצה להקים ארגון עובדים". כיום מפעיל הארגון 200 פעילים, כולם מתנדבים. לארגון אין משרדים משלו. אירועים גדולים, כמו בחירות או אסיפות, מתקיימים באולמות שכורים, אך מרבית הפעילות נעשית בבתים או באינטרנט.
"התארגנו בעבודה שקטה, איטית, בשיחות מפה לאוזן", מספרת יעל קונש, מורה לפלדנקרייז המשמשת כיו"ר ועד עובדי רשת מרפאות הרפואה המשלימה ש.ל.ה, שאורגן בידי "כוח לעובדים". "זה התחיל בעובדת אחת, שלא הסכימה לקבל את העובדה שלא קיבלה ימי מחלה. היא חשבה להגיש תביעה, התייעצה עם עובדים אחרים, והם אמרו לה, בואו נתאגד. צירפנו עוד עובד ועוד עובד, ואחרי חצי שנה הודענו להנהלה. להפתעתנו, הם הגיבו בצורה מכובדת ופתחו אתנו במו"מ".
העובדים לא חששו להתאגד?
"היו כאלה שחששו, והיו כאלה שהתלהבו, שאמרו - סוף סוף עושים משהו. קשה לתת פרופיל של מי שחושש ומי שמתלהב. יש צעירים שמתלהבים וכאלה שלא אכפת להם, ויש בעלי משפחות שחוששים על מקום העבודה, וכאלה, כמוני, שדווקא הצורך בפרנסה נותן להם מוטיבציה להילחם. אני מרגישה תחושה נפלאה, חלוצית, אופטימית".
הרבה רעש, אפס הסכמי עבודה
כוונות טובות לא חסרות כאן. ומה בדבר הישגים? בניגוד למרבית העולם המערבי, רק 600 אלף משלושה מיליון העובדים בישראל מאוגדים. החוק בישראל - שריד מהעידן הבולשביקי של מפא"י - מחייב ועדים להשתייך לארגוני-על כמו ההסתדרות. 450 אלף עובדים מאוגדים בהסתדרות הכללית, בנוסף לרבבות בארגוני המורים, הסתדרות הרופאים והסתדרות העובדים הלאומית.
מספר העובדים המאוגדים ירד בתלילות במשך עשרות שנים, אך בשנתיים האחרונות חל שינוי כיוון שקט. מדי שבועיים, בממוצע, קם ועד חדש.
"כוח לעובדים" הצליח לאגד בתקופה הזאת כ-2,500 חברים, המייצגים כ-5,000 עובדים במשפחתוני התמ"ת, באוניברסיטה הפתוחה, ברשת קסטרו, בגן המדע במכון ויצמן, ברשת ש.ל.ה, בסינמטק בירושלים, בבית הקפה קופי טו גו בתל-אביב וכן עובדי הקבלן בסינמה סיטי ובאוניברסיטת בן גוריון. בחלק מהמקומות - כמו קופי טו-גו וגן המדע - הובילה ההתארגנות למאבקים קשים, שכללו שביתות והפגנות סוערות.
אבל ההישגים הללו מתגמדים ביחס להישגי ההסתדרות, שהקימה באותו זמן כ-50 ועדים חדשים המאגדים כ-20 אלף עובדים. עשרות מהם כבר השיגו הסכמי עבודה ששיפרו את תנאי עבודתם, למרות המשבר הכלכלי, ומנעו פיטורים והרעת תנאים. זאת, בשעה שוועדי "כוח לעובדים" לא הצליחו להשיג אפילו הסכם עבודה אחד.
"בהסתדרות בהתחלה לא רצו אותנו"
מדוע, איפוא, מחליטים העובדים להתאגד בארגון החדש והחלש? אחת הסיבות לכך היא עלות דמי החבר. ההסתדרות גובה מעובד מאוגד 0.95% משכרו - בין 40 ל-120 שקלים לחודש עובד במשרה מלאה. עובד שמנסה להקים ועד ישלם 25 שקל בחודש, סטודנט ישלם 12 שקל. "כוח לעובדים", לעומת זאת, גובה 25 שקלים לחודש מעובד רגיל ו-10 שקלים לעובד מהשכבות החלשות.
"פנינו בהתחלה להסתדרות", מספרת ידעי, "אבל הם אמרו לנו - אתן עצמאיות ואנחנו מייצגים שכירים. כשפנינו ל"כוח לעובדים", ההסתדרות פתאום רצו אותנו. חוץ מזה, הם רוצים יותר דמי חבר". בהסתדרות מכחישים את הדברים, ואומרים כי מעולם לא סירבו לבקשת הצטרפות של המטפלות, או של כל עובד אחר במשק.
ב"כוח לעובדים" טוענים כי המבנה הארגוני שלהם מיטיב יותר עם העובדים: הארגון מנוהל באמצעות מעין "פרלמנט" של נציגי הוועדים, ואילו ההסתדרות מנוהלת בידי פעילים שכירים משלה. "ברור שההסתדרות יכולה לאגד יותר", אומר וטורי, "אבל העובדים "שלנו" קובעים מה הדרישות שלהם, ואילו כשההסתדרות מנהלת מו"מ, היא קובעת מה העובדים דורשים".
"המבנה של ההסתדרות יוצר מצבים מעוותים", הוא אומר. "הוועדים החזקים משיגים הרבה לחברים שלהם, ובאותם מקומות עבודה עצמם יש עובדים סוג ב' שאין להם זכויות. כך היה לנו בנתב"ג: ההנהלה פגעה בזכויות הבסיסיות שלנו, ובוועד אמרו לנו, תשבו בשקט ואל תתערבו, ומאחורי הקלעים הם הפעילו מכבש לחצים כדי שנפסיק את השביתה".
מההסתדרות נמסר בתגובה כי ועד עובדי נתב"ג מנהל מאבק מוצלח שהוביל למתן קביעות למאות עובדים ארעיים.
"להסתדרות מתייחסים ברצינות, היא לא קיקיונית"
בוועדים הכפופים להסתדרות מתייחסים בביטול לטענות נגדה. "אני מכיר את "כוח לעובדים" והם חבר'ה נחמדים, אבל כשאתה במצוקה, אתה מחפש עזרה מהגוף הכי חזק", אומר מאיר לחמי, יו"ר ועד עובדי מפעל כימאגיס ברמת חובב. עובדי כימאגיס התארגנו בהסתדרות לפני שנה וחצי, והצליחו, אחרי מו"מ מתיש, להשיג לעובדיהם תוספת שכר של 7%, חברות בקרנות השתלמות, הגדלה של הפרשות המעסיק לפנסיה ו"צ'ופרים" שונים כמו טיולים ופעילויות תרבות.
"ההסתדרות היא הגוף שמכיר הכי טוב את הדרום, ומאגד את כל המפעלים שמסביבנו", אומר לחמי. "כשההנהלה שומעת "הסתדרות", היא מתייחסת ברצינות, היא מבינה שזה לא גוף קיקיוני. עובדה שבזכות ההסתדרות הצלחנו להשיג הסכם מצויין בלי שביתה ובלי סכסוך. אם היינו גוף מיליטנטי שמחפש מלחמה, לא היינו מגיעים להישגים כאלה".
בכוח לעובדים טוענים שהסתדרות לא דמוקרטית, היא מחליטה בשבילכם במקום לדרוש את מה שאתם רוצים.
"זה לא נכון. למרות כל הניסיון של הההסתדרות במו"מ, היו מקרים שאנחנו אמרנו ככה והם אמרו ככה, והם קיבלו את דעתנו בגלל שאלה העניינים שלנו".
"אנחנו פנינו קודם כל להסתדרות", מספרת קונש. "הבחורה שהקימה את הוועד שלנו אפילו לא ידעה שיש דבר כזה "כוח לעובדים". היא גילתה אותו בחיפוש באינטרנט. אבל להסתדרות לקח הרבה זמן לחזור אלינו, ואילו הפעילים של "כוח לעובדים" חזרו מיד ומאז הם מלווים אותנו במסירות מדהימה. בדיעבד, אני ממליצה לעובדים בחום להתאגד ב"כוח לעובדים"".
אם החברה שאת עובדת בא תיקלע למשבר, את מאמינה שפעילי כוח לעובדים יהיו מסוגלים להקים מהומה כמו שעשתה ההסתדרות במשבר בוויטה פרי גליל?
"אני מברכת אותם על המהומה שהקימו. אכן, אנחנו ארגון חדש ופחות מוכר, אבל אני מקווה שנמשיך לגדול ולצבור כוח".
שני הארגונים אינם תוקפים זה את זה בגלוי, ומרבים לדבר על אחווה וסולידריות. אבל התחרות קיימת. במהלך מאבק עובדי קופי-טו-גו, פנו פעיליי "כוח לעובדים" להסתדרות וביקשו סיוע בייעוץ משפטי, ובהסתדרות גילו נכונות לסייע. בסופו של דבר, שיתוף הפעולה לא יצא לפועל, ושני הצדדים מאשימים זה את זה.
"להסתדרות יש מבנה מיושן, שלא מתאים לצרכי העובדים בשנות ה-2000", אומר שי כהן. "יש להם שיתוף פעולה אידילי ולא בריא עם המעסיקים. אנחנו לא נגדם, אלא מציעים אלטרנטיבה. אני מאמין שככל שנגדל ונתחזק יותר, ההסתדרות תשתנה, ובעתיד נוכל להגיע לשיתוף פעולה אתם. צריך לקחת בחשבון שההסתדרות היא גוף קטן וחלש יחסית למספר העובדים במדינה. יש מיליוני עובדים שאינם מאוגדים, שצריך לאגד אותם".
ואתה מאמין שאתם תמלאו את החלל הזה?
"לפי קצב העבודה וההישגים הנוכחי שלנו, נמלא חלק רציני ממנו".
האם משבר כלכלי הוא זמן מתאים למאבק לשיפור בזכויות עובדים? עובדים דואגים עכשיו שלא יסגרו את המפעל
"התאגדות עובדים היא הדרך הכי טובה למנוע פיטורים. תסתכל על מדינות שבהן רוב העובדים מאוגדים, כמו צרפת: הם מצליחים להשיג אלטרנטיבות לפיטורים ולקיצוצי שכר, כמו מעבר לשבוע עבודה מקוצר, תוך שיתוף פעולה של העובדים ושמירה על המוטיבציה. אלה המדינות שבהן שיעור הפיטורים הוא הכי נמוך, בניגוד למודל האמריקני הכושל".
שאלה אישית: אתה כבר בן 34. עד מתי תמשיך לעסוק בדברים הללו? אתה לא חושש לקריירה שלך, לא רוצה להתחיל לעשות לביתך, להשתלב במוקדי הכוח במקום להילחם בהם?
"אני עוסק בדברים הללו מאז שאני בשוק העבודה, ומתכוון להמשיך ולעסוק בהם. אני רואה בהם לעצמי אפשרות לגדול, אפשרות להעצמה. אני מאמין שבמקום להשתלב במוקדי הכוח הקיימים, נוכל ליצור מוקדי כוח חדשים".
