מנפנפים את העיקר

רבבות ישראלים הצטרפו ליוזמת "שעת כדור הארץ" וכיבו בשבוע שעבר את האורות לשעה, מתוך הזדהות עם המאבק לשינוי האקלים. רבבות ישראלים ינהרו השבוע לפארקים וליערות, ויציינו את יום העצמאות בהבערת מנגל ואכילת כמויות גדולות מאוד של בשר. האם הם יודעים שדווקא הבשר הזה שהם אוכלים הוא התורם המשמעותי ביותר לתופעה שלשמה כיבו את האור?

השיח הסביבתי מתעלם כמעט לחלוטין מתעשיית המזון מהחי, וזו דוגמא בולטת לנטייה שלו להתמקד במעגל ההשפעה הפרטי, שהשפעתו על הסביבה שולית, ולהזניח את הדיון במפגעים החמורים יותר, שמקורם במגזר התעשייתי.

לא מעט ביקורת מופנית כלפי התיעוש הגובר של משק החי - משיטות שנויות במחלוקת להגדלת תנובת החלב של פרות ועד להפיכת הלולים למפעלים לייצור ביצים - אך תשומת הלב מתמקדת לרוב בהיבט ההומאני, וכמעט שלא לנזקים הסביבתיים שגורם המגזר הזה.

עוד על סביבה ובשר:

• מדענים: אנשים שמנים "מחממים" את הכדור
• מיליון דולר למי שיצליח לייצר בשר במעבדה
• פעילי הסביבה נגד אל גור: הפסק לאכול בשר
• בשר למחשבה / אמי אנדרז-אטינגר
  

דו"ח של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מ-2006 קבע כי "ענף משק-החי מתגלה כאחד משניים או שלושת הגורמים העיקריים לקיומן של הבעיות הסביבתיות החמורות ביותר”. משק החי אחראי, לדעת מחברי הדו"ח, ל"הרס הקרקע, שינוי האקלים, זיהום האוויר, המחסור במים וזיהום המים, ואובדן המגוון הביולוגי". הדו"ח מזהיר כי משק החי אחראי ל-18 אחוז מפליטות גזי החממה לאטמוספירה - יותר משיעור הפליטות של כל כלי הרכב בעולם.

ובכל זאת, כאשר יוצא לדרך קמפיין להגברת המודעות לאותן פליטות של גזי חממה, הדגש הוא על כיבוי האור והחיסכון בחשמל.

תעשייה מזהמת ובזבזנית

משק החי גורם נזקים סביבתיים רבים - לא רק פליטות של גזי חממה. ייצור מזון מהחי מטבעו נוטה להיות בזבזני יותר במשאבים ביחס לייצור מזון מהצומח, שכן הוא מצריך גידול יבולים להאבסת בעלי החיים. שטחי יער נרחבים בדרום אמריקה נכרתים לטובת גידול תירס, חיטה ופולי סויה עבור בעלי החיים. על-פי דו"ח האו"ם, כ-70 אחוז מהקרקעות החקלאיות (30 אחוז מסך הקרקע על כדור הארץ) מנוצלות לתעשיית המזון מהחי - בין אם באופן ישיר ובין אם לגידול מספוא.

לא רק ביזבוז קרקע: משק החי בזבזני גם בצריכת המים. מחקר בנושא העלה כי צריכת המים ב"ייצור" בשר בקר תעשייתי היא פי 10 מכמות המים שצורך גידול מזון צמחי בעל ערך קלורי זהה. 

העובדה הזו רלוונטית במיוחד בישראל, שחווה כיום משבר מים חמור. בעוד שהציבור הישראלי נקרא לחסוך בצריכת המים הביתית, להתקלח בזריזות ולייבש את הדשא בגינה, איש לא מרחיב את הדיבור על כך שחלק נכבד מצריכת המים של ישראל מיועדת לחקלאות - ובתוכה למשק החי. יתרה מזאת: באופן מסורתי מסבסדת המדינה את המים לחקלאות, וגם כאשר החלה לקצץ במכסות, נותרה ההקצבה למשק החי כמעט ללא שינוי.

תעשיות המזון מהחי ידועה גם כגורם מרכזי לזיהום מי השתייה. מתוך 157 פסקי-דין על עבירות הקשורות בזיהום מים שנפסקו בישראל בארבע השנים האחרונות, 47 (30 אחוז) קשורים לתעשיות בעלי-חיים. מנתונים אלה עולה שענפי החי הם בין מזהמים המים הבולטים ביותר בישראל.

כל עוד המדיניות הסביבתית של מדינת ישראל (אם יש כזו) מתעלמת מבזבוז המים, הזיהום ופליטת גזי החממה של תעשיית המזון מהחי, הציפייה מהציבור לחסוך במים בבית, לחסוך בחשמל ולהימנע מליכלוך דומה לסיוד קירותיו של בית שעולה באש. כדי להגן על משאבי המים היקרים כל-כך באזורנו, על הממשלה לחדול מסבסוד המים לתעשיית משקי החי, ולקנוס משקים מזהמים.

ובינתיים, אם ברצוננו כאזרחים למלא את חלקנו בחיסכון במים ובהגנת הסביבה - בארץ ובכדור הארץ – הפחתת כמויות הבשר והמזון מהחי תסייע הרבה יותר מהקפדה לסגור ברז מטפטף או לכבות אורות דולקים (פעולות שכבודן במקומן מונח).