גברת גלידה מרחוב יהודה המכבי

זהו הכינוי המתוק, שדבק במריאנה וינשטיין מאז פתחה את הגלידריה התל-אביבית שלה. תארו לכם כמה אומץ היה לעולה חדשה צעירה, שהיא גם אם חד הורית להרים עסק בעשר אצבעות. מדור "עושות עסק" חוגג עצמאות כל השנה

ענת מרדכיפורסם: 28.04.09 , 09:54

"גברת גלידה", כך קוראים למריאנה וינשטיין, 34, כשהיא מסתובבת ברחובות השכונה. כשרונה המיוחד ליצור טעמים מעודנים וקרירים, מוכר היטב לתל אביבים חובבי המתוק והמיוחד. אמנם רק לפני 13 שנים הגיעה לישראל כעולה חדשה מרומניה, אך בחמש השנים האחרונות הגלידריה שהקימה, "איטליאן פארק", הפכה למוסד מקומי, שבו מריאנה, אם חד-הורית לניקולס בן התשע, מייצרת מדי יום כ–30 טעמים שונים של גלידה טרייה, שחלקם היא התאימה במיוחד למאווייהם של הלקוחות הנאמנים.

1. למה החלטת להקים עסק?

"אחרי שהתחתנתי וניקולס נולד, נשארתי כמעט ארבע שנים בבית, כדי לגדלו. אבל הנישואים שלי התנדנדו במשך תקופה ארוכה והחלטתי להתגרש. ידעתי שעלי למצוא מיד מקורות לפרנסה, ושאני לא רוצה להיות שכירה. בתקופה ההיא חשבתי על כל מיני עסקים. בהתחלה אפיתי עוגות בבית ומכרתי, כי חשבתי להקים מטבח לעוגות אקסקלוסיביות, כמו שמקובל בווינה, למשל. בסופו של דבר, בחרתי להכין דווקא גלידה, כי זה התאים לי יותר מבחינה עסקית. הרי אף אחד לא ישלם לך 300 שקלים תמורת עוגה, גם אם השקעת בה שעות רבות".

2. איך התחלת?

"לגמרי במקרה הסתובבתי ברחוב יהודה המכבי, ובבית מספר 67, ראיתי חלל פינתי שממש קסם לי. עמדתי מול המקום המוזנח והסגור, וממש דמיינתי איך תיראה שם גלידריה קטנה ומדליקה, מעוצבת כמו שמקובל באירופה וצבועה בגוונים בהירים, בדיוק כמו שאני רוצה. גם היום אני לא יכולה להסביר למה, אך פשוט הרגשתי שזה המקום שמתאים בדיוק לחלום שלי. בהמשך, לקחתי כמה קורסים להכנת גלידה במילאנו שבאיטליה, בסיועו של בעלי לשעבר, שנולד שם. בסך הכל, לא ביקשתי לעצמי יותר מדי. רציתי רק מקום נעים שיוכל לפרנס אותי ואת הבן שלי בכבוד. מההתחלה, לא התפנקתי, היה לי ברור שמדובר בעבודה קשה, אבל זה לא הרתיע אותי. שיפצתי, צבעתי וסידרתי את המקום בעצמי, כי ככה אני אוהבת. כבר בתחילת הדרך הבנתי שכדי להחזיר חובות וגם להתפרנס, אני חייבת להפעיל את הגלידריה שבעה ימים בשבוע, מתשע בבוקר ועד שתיים עשרה בלילה. בחמש השנים האחרונות אני עושה זאת, בעזרתן של 4-5 עובדות שמסייעות לי. זה אמנם עסק קטן, אבל העבודה רבה ולא נגמרת".

3. כמה עלה?

"הרבה. כמעט 100 אלף יורו. בעיקר מפני שרציתי לייצר מההתחלה את הגלידה הכי טובה. ידעתי שכדי להצליח עם הגלידה, אני זקוקה לציוד הכי טוב. למזלי, יבואני המקררים והמכונות לייצור גלידה מאיטליה, הסכימו לחלק לי את העלויות להרבה מאוד תשלומים. כשפתחתי את העסק נתתי להם עשרות צ'קים וגם היום, אחרי חמש שנות עבודה, אני עדיין

ממשיכה לשלם על הציוד שרכשתי".

4. מה הכי הפתיע אותך?

"להבין שלהכין גלידה טובה זה לא מספיק. כשרק פתחתי את העסק לא ידעתי הרבה. לא להסתדר עם הבנקים ואפילו לא מה זה מע"מ, מס הכנסה או רואה חשבון. מכיוון שלא ידעתי גם רבים מהחוקים, שקשורים בהפעלה של עסקי מזון, נכנסתי למאבקים מיותרים עם משרד הבריאות והעירייה. התמודדתי בדרך עם הרבה קשיים והוצאות משפטיות מיותרות. אבל היה לי חשק גדול להצליח והרבה נחישות, שבזכותם שרדתי וגם למדתי מהר".

5. מה דרש ממך הכי הרבה מאמץ והשקעה?

"לגדל ילד לבד, במקביל להקמת העסק, שגם את זה עשיתי לבד. בהתחלה, הכל היה מסובך מאוד. גרתי ליד הים ומדי יום הייתי נוסעת במוניות מהעסק לבית ובחזרה, כמה פעמים, כדי לטפל גם בילד וגם בעסק. רק בשנה האחרונה עברנו לגור מעל העסק והרבה יותר קל לי. היום, אני לא מבינה איך שרדתי את כל הלחץ הזה, אבל אז פשוט עשיתי את הדברים. לא הרשיתי לעצמי אפילו לחשוב שקשה לי. רצתי קדימה, מתוך ידיעה שאני לא יכולה לחזור לאחור. כי אין לי לאן".

6. איך את מתמודדת עם המשבר הכלכלי?

"גלידה זה פינוק שעושה טוב, וכל אחד יכול להרשות אותו לעצמו, גם בזמנים קצת יותר קשים. חלק גדול מהעסק שלי מבוסס על לקוחות קבועים והם ממשיכים לבוא, כי טעים להם וגם כי אני כל הזמן ממציאה מתכונים חדשים, מגוונת משנה טעמים ומעניינת אותם. מדי יום יש לי 10-15 טעמים קבועים, מתוך אוסף של 30 סוגי גלידה טרייה, שתמיד אפשר למצוא

במקררים שלי. בינתיים, אני לא מרגישה את המשבר הזה בעסק שלי. אולי מפני שהקשיים במשק התחילו בחורף, שהוא לא העונה החזקה של הגלידות. עד היום לא הרגשתי שינוי בצריכה, אבל ימים יגידו מה יהיה בקיץ".

7. מהן תכניותייך לעתיד?

"אני יודעת שיהיו לי עוד עסקים, כי יש לי כישרונות שונים. אבל אני מחכה ששוב אראה את התמונה הברורה הזו, כמו שראיתי כשרק הקמתי את הגלידריה. רק אז אתחיל לפעול בכיוון חדש, כי אני לא רוצה להתחיל משהו סתם בשביל לחדש. בינתיים, אני מתכננת לצרף לגלידות שלי עוד מאפים ועוגות, שאני מאוד אוהבת להכין בעצמי וכבר עכשיו יש לי גם קפה מצוין. למרות שכולם ממליצים לי על כך, אני לא רוצה לחלק זיכיונות, ומעדיפה לפתוח בעצמי עוד מקום לגלידה שלי. כי עכשיו, עם הניסיון שצברתי, זה יעלה לי הרבה פחות. היום אני יודעת בדיוק מה אני צריכה וכבר לא אשקיע כסף בציוד שאין לי צורך בו, כמו שעשיתי כשרק התחלתי".

8. מי הכי עזר לך בדרך?

"הספקים שלי. הם האמינו בי ונתנו לי הזדמנות, למרות שלא היה לי ניסיון או ערבויות".

9. מה מהתנסויות העבר שלך הכי שימש אותך בהקמה ובתפעול של העסק?

"תמיד הייתי עקשנית. בצעירותי, לא הקשבתי להורים ועשיתי מה שרציתי וגם כשפתחתי את העסק התנהגתי כך. נכון שלעקשנות הזו יש מחיר ולא תמיד היא מועילה, אבל לפעמים לומדים בדרך הקשה הכי טוב".

10. מה את ממליצה לאחרות?

"להאמין בעצמך ובכוחות שלך. גם כשאנשים אומרים לך "זה לא ילך!", להמשיך בדרך שלך ולא להיכנע ללחצים האלה".