רוצה אורגיה. לא בשביל הסקס, בשביל החוויה
כאדם רוחני אני חייב לעצמי לנסות את זה לפחות פעם אחת לפני שאוכל לגלוש לחיקה של בורגנות משמימה. אחרי הכל, כדי לשפר את הכתיבה שלי, אני מוכרח להעשיר את עולמי. נחמת רבים
הטור הבא אמיתי לחלוטין, למעט הפרטים שעיוותתי בכוונה והחלקים שבדיתי ממוחי הקודח. שמות האנשים והמקומות שונו כדי להגן עלי מפני נזק פיזי.
תודה מיוחדת לאנונימית... ובכן. בכל שבוע אני נוהג להיפגש עם מועדון המעריצות שלי, שכולל בעיקר את אמי היקרה, שהיא גם הנשיאה והגזברית. במהלך כנסים אלו אנו נוהגים לדון במהות היצירה הספרותית, מקומה של המילה הכתובה בעיצוב התודעה, הכיוונים בהם אני מעוניין להמשיך בעתיד והאם אני רוצה עוד פירה.
מידי פעם אני גם נוהג להיפגש עם אנשי הגות וקובעי-דעות נבחרים, הידועים גם בתור הטוקבקיסטים של ערוץ יחסים, בתקווה להרחיב מעט את המועדון, ואולי להעביר אותו בבוא העת מהמטבח של ההורים שלי אל הסלון. אחת מפגישות אלו עם מטקבקת מתמידה שכולכם מכירים התגלגלה לסוג-של דייט.
במהלך הפגש ניסיתי לעשות עליה רושם ולגייס אותה למועדון על ידי חשיפת סודות כמוסים הנוגעים לתככים שמאחורי ערוץ יחסים: נקבתי בשמות, הסגרתי פרטים אינטימיים וגיליתי לה מי-אוהב-את-מי-שונא-את-מי ולמה. התענגתי על עיניה הנוצצות ועל שאלותיה הסקרניות והרגשתי כמו שחקן טלנובלות נערץ מול עקרת-בית נואשת. אלא שכשביקשתי לשמוע על אודותיה, התברר לי שדווקא אני זה שעתיד להפוך למעריץ נבוך ופעור-פה.
כי אותה עלמה חסודה וענווה, שאילו הייתם פוגשים בה ברחוב או במכולת סבורים הייתם לתומכם שמדובר בתלמידת אולפנה טהורה, אימצה לה תחביב לא שגרתי: מין קבוצתי. כלומר, אורגיות. כלומר, מסיבות, מסיבות, שכולם על כולם.
מסתבר שאני בחור די תמים, בסופו של דבר. ליברלי ופתוח, מנוסה בקנה המידה הצנוע שלי, אבל עדיין תמים. לכן קפאתי באמצע הביס בהבעת פנים של צבי מהופנט מול פנסי משאית מתקרבת וניסיתי לעכל את מה ששמעתי.
מעולם לא חשבתי על שלישיות, רביעיות או שתיים-עשריות
עוד מבט:
בבואכם לאורגיה, השאירו את הגרביים בחוץ
שרית פרקול
בחילופי זוגות ובאורגיות בעצם יש הפרת כלל הבלעדיות המינית, גם אם אין בהם הפרה של כללי הנאמנות ואין בהם שקר. סרט שמשודר בערוץ 8 מתמקד בבעל ואשה המתכוננים לקראת מסיבה שובבה. האם זה סוג של פתרון למניעת בגידה?
אני בעד סקס, סמים ורוק'נ'רול בדרך כלל (חוץ מהסמים, זה פויה). אני גם אדם נדיב מטבעי, ומאד אוהב לתת מעצמי לכל דורשת. אבל מעולם לא חשבתי על שלישיות, רביעיות או שתיים-עשריות. אני יותר בקטע של זוגיוֹת. זאת אומרת, כולנו שמענו על סקס בשירותים של מועדונים שווים, זיונים ביזאריים בחדרי VIP והסנפת קוֹק מבין שדיהּ של דוגמנית, אבל איכשהו נראה שזה קורה רק לאנשים אחרים שאנחנו לא ממש מכירים (למעשה, אני נמצא באמצע כתיבת ספרי האנטיביוגרפי: 'סקס בשירותים – מיתוס או בדיה?'). ולפתע מצאתי את עצמי יושב מול עדוּת חיה, נושמת ולוגמת-בירה לכך שיש סקס אחר.
"אתה רוצה להצטרף אלינו?", שאלה העדה.
הו כן! הו, לא. המחשבות התחילו להתרוצץ אצלי בראש.
'פנטהאוז' שלום, תמיד חשבתי שהסיפורים שלכם בדויים ולא האמנתי שדברים כאלה יכולים לקרות גם לי, עד שיום אחד...
דמיוני הקודח (הרי הזהרתי אתכם מפניו) כבר החל להשתולל ולהשתרלל. תמיד רציתי להשתתף באורגיה רומאית, כמו שהיו עושים אותן פעם. בכחנליה מטורפת, שלושה ימים ושלושה לילות רצופים של סביאה ושובע, בהן מסופקים כל צרכי הגוף ומשאלות הלב: אוכלים, שותים, מקיאים, ישנים, נוגעים, מתרפקים, מתפרקים, ממששים, משתמשים ומזדיינים. שלוש יממות של שיכרון חושים ושל חומרים נרקוטיים משני-תודעה, חומרים מדכאים וחומרים משמחים, למען יוכלו המשתתפים לנגן על קלידי אורגן מצב-הרוח ולחוות את כל מנעד הרגשות האפשריים. בלי איוורור, בלי היגיינה, בלי איכפתיות ובלי חרטות. שחיתות מושלמת ומוחלטת.
"עזוב אותך משטויות, זה סתם מגעיל. סקס של פריצות, נטול רגשות ומשמעות", יגידו בוודאי חלקכם. על כך אשיב שלי זה נשמע כמו חוויה מלהיבה ומאד מרגשת. זה זורק אותי בחזרה לגיל 16 המגניב בו סקס נראה כמו דבר מיסטי ומרוחק שיכול לשנות את עולמכם לנצח. אני קצת מרחם על מי שלא מסוגל לצאת מד' אמותיו ולעשות דברים רק בשביל ההתנסות.
זו, מבחינתי, פסגת הרוחניות, ולא מעניין אותי מה יגידו כל-מיני עבדקנים צדקנים ומומחים-מטעם-עצמם לנפש האדם. הזמן היחיד בו גבר לא חושב על סקס הוא מיד לאחר האורגזמה, והזמן היחיד בו יוכל אדם להתנתק מהבלי הקיום הגשמי הוא כאשר יגיע לרוויה בכל התחומים. למעשה, אני די משוכנע שכל התגליות וההמצאות החשובות בעולם התרחשו מיד לאחר סקס (הנה לכם נושא לעבודת תזה). מי שמבלה את כל חייו בהרחקתם של פיתויים חומריים סופו שיעסוק רק בהם. לראיה - חרדי העובר ליד תחנת אוטובוס שעליה מתנוסס שלט פרסומת לרשת אופנה עם דוגמנית מעורטלת עשוי למצוא עצמו רותח מזעם ותסכול ולחוש דחף לאו-בר-כיבוש להשחית אותה, בעוד שאני רק אחשוב על כך שיש הנחת סוף-עונה שחבל לפספס.
בקיצור, בתור אדם רוחני אני חייב לעצמי לנסות את זה לפחות פעם אחת לפני שאוכל לגלוש בלב שלם אל חיקה של בורגנות משמימה. לא בשביל הסקס (טוב, לא רק בשביל הסקס) אלא בשביל החוויה ולמען השכלתי הכללית. וכדי לספר על זה אחר-כך, כמובן. אחרי הכל, אם אני מקווה לשפר את הכתיבה שלי, אני מוכרח להעשיר את עולמי.
"בטח", גימגמתי בלשון כבדה. "אני בפנים".
"למען האיזון אתה מוכרח להביא איתך מישהי"
"סבבה. אבל יש רק עניין אחד קטנטן", היא הוסיפה, "כולנו כבר מזוּוגים, אז למען האיזון אתה מוכרח להביא איתך מישהי".
כל מסע של אלף מילין מתחיל בצעד יחיד, והצעד הזה קליל ונפלא ומלווה בשאיפה אופטימית של אוויר צח מלוא החזה. אבל בסביבות המיל ה-30, כשאתה כבר מזיע ולא כל-כך רענן, ניחתת עליך פתאום ההבנה שיש לך עוד פאקינג המון ללכת, והיעד הנכסף אינו נראה באופק.
עכשיו הייתי צריך להתחיל במסע המפרך לאיתור פרטנרית מתאימה. זה בכלל לא פשוט: מפתיע לגלות שרוב הבחורות לא מוצאות את ההזדמנות לשכב עם חבורה של זרים קוסמת במיוחד. לכו תבינו. מה שעוד יותר מפתיע הוא שגם רוב הגברים שאני מכיר לא ששים להשתתף במאורע מסוג זה, ולכולם יש נימוקים מוצקים.
זה עלול להפריע לאנשים שלא ראו בולבול זר מקרוב
התחלתי לשקול ברצינות את כל האספקטים: יש הרי את סוגיית הרגשות ההומופוביים שעלולים להציק אפילו לאדם ליברלי-בכל-מובן כמוני. אחרי הכל, מדובר בפסטיבל נקניקים. זוגלובקיה אמיתית. זה עלול להפריע לאנשים שלא ראו בולבול זר מקרוב מאז הצבא וגם לא כל-כך מתגעגעים למחזה. ועוד לא התחלנו לדבר על האפשרות שבחורים אחרים יהיו נאים יותר, מצויידים יותר, או יפגינו ביצועים מרשימים יותר ממני ויגרמו לבנות זוגם לצעוק מהנאה בזמן שאני רק אתחיל להתחמם.
ואיך בכלל מעלים את העניין בפני המועמדות הפוטנציאליות בלי לשרוף את כל קשריי עם בנות המין החסוד? בשיחת הטלפון צריך להתקדם עם דרישות השלום והעדכונים הרגילים ואז לתהות, בשביל הידע הכללי כמובן, אם היא במקרה בקטע של 'שמחה רבה'?
ובכן. בשלב הראשון החלטתי שכדאי להתחיל עם אלו שכבר שכבתי איתן בעבר. זה יגדיל מאוד את הסיכוי שהן יסכימו לבלות איתי בעירום.
ליאת האקסית עוסקת במחקרים ובמחדרים, ולכן הייתה הראשונה אליה התקשרתי, אבל נראה שבאחרונה היא בזוגיות מחייבת. החיים אחריי ממשיכים, מסתבר. "וחוץ מזה", היא אמרה לי בהירהור נבוך, "זה יהיה קצת מוזר, לא?"
זה כמו ערב מונופול, רק עם דומינו דו-מיני
לדעתי אין בזה שום דבר מוזר. מדובר בחבורה של אנשים בוגרים שחשים בנוח זה במחיצת זה, ובמקום לבלות ערב של שיחות בטלות תוך נישנוש חטיפים מעדיפים לעשות משהו שהם באמת נהנים ממנו. זה כמו ערב מונופול, רק עם דומינו דו-מיני. דווקא בפעילות מרובת משתתפים בה יש מספר שווה של גברים ונשים קיים פוטנציאל לאווירה רגועה יותר מאשר ב*שלישיה*. יש סיכוי שיהיו פחות קינאה וחוסר נוחות כשמדובר במשהו המוני.
עינת אמרה לי שטוב שהתקשרתי, כי יש לה עוד כמה סוגיות בלתי-פתורות איתי, ולכן לא יכולתי להעלות את העניין, כמובן.
מירב פשוט ניתקה לי בפנים.
בשלב השני פניתי למעגל הידידוֹת. למרות הסיכוי הגדול למוזרוּת מעיקה ולשתיקות מביכות במהלכן לא נוכל להסתכל זה-לזו בעיניים (כי מבטינו ינדדו אל אזורי גוף אחרים), החלטתי שזה לא הזמן לוותר.
שירה אמרה לי שדווקא יש סיכוי, אבל היא חוששת. "מה לגבי מחלות?"
לדעתי זה לא צריך להדאיג. מכיוון שמדובר בחבורה של אנשים סולידיים ומתמידים, כנראה שזה בטוח הרבה יותר מאשר זיון זוגי סטנדרטי עם גבר זר במסיבה אקראית. כולם בדוקים, פרוקים ונצורים.
"אורגיה?", שאלה אותי מעיין בתמיהה. "נשמע כמו משהו שקשור לאריגה. זו חנות בגדים אורגניים חדשה? נראה לי שאני מכירה אותה. אגב, שמעתי שיש איזו הנחת סוף-עונה שחבל לפספס".
סמדר פשוט ניתקה לי בפנים.
הסיכוי לממש את תשוקותיי הכמוסות נראה רחוק מתמיד, וספקות החלו לנקר. לשם מה אני מתאמץ כל-כך? הרי בסוף יתברר שמדובר בתחליף אנמי ומשועמם לדבר האמיתי: שלום-שלום בכניסה, יין לבן וכיבוד קל, סלון נאה וסטרילי, גישושים מהוססים בחשיכה ובסוף הערב נפרדים עם לחיצות-ידיים מנומסות.
אבל אז שוב התגנבו למוחי המתפתל לחישותיהם המפתות של חזיונות: גופים עירומים מתנועעים בקצב החלטי, בתיאום מושלם, מתגברים, גונחים, מחליקים. גופים מעורבבי-איברים מלטפים במגע אינסופי, חזוֹת חשופים עולים ויורדים, מתמלאים באוויר חדש. אני חייב להגיע לשם. אני חייב לעשות מקלחת קרה.
בצר לי פניתי בשלב השלישי בתפוצה רחבה לכל מכריי, בתקווה שמישהו מהם מכיר מישהי-שמכירה-מישהי. אולי יתמזל מזלי.
יואל ורותי, חבריי הזוגיים, החליפו מבטים של יונים מאוהבות והסתכלו עלי בחיוך. הם ממש לא בקטע, ואני יכול להבין אותם: אמנם הייתי רוצה שבת הזוג שלי תהיה ליברלית מספיק בשביל להסכים ללכת לערב-רב-שיגולים, אבל לעולם לא הייתי מוכן לצאת עם מישהי שמעוניינת לשכב עם זרים, כמו שגראוצ'ו מרקס היה אולי מנסח.
רונן, לעומתם, השיב בעליזות שהוא ישמח להתלוות אלי בתור בן-זוגי. בכיף. סירבתי בנימוס.
לבסוף פניתי לאילן המקושר, המתהדר בחוגי מכרים משוחררי מחשבה ורוכסן. הוא אמר שאין בעיה והוא כבר מסדר, אבל גם אפיק זה יבש, ואילן כשל באיתור מועמדת מתאימה מפאת קוצר הזמן.
כך סיימתי לעבור על כל ספר הטלפונים שלי, ובת-זוג - אין. נראה שכל הבחורות שאני מכיר, ישירות או בעקיפין, הן בתולות, פיזית או מנטאלית. ואני כבר עייפתי מאוד מנשותינו הבתולות...
אז מה קרה בסוף, אתם תוהים? נו, לא יצא. גם לא נכנס. נשארתי לבד עם הפרנקפורטר ביד. אבל טרם אמרתי נואש - בפעם הבאה כבר אהיה מוכן!
ואם מישהי מהקוראות משוחררת מספיק ורוצה להתלוות אלי לאירוע באווירה נינוחה, אתן יודעות איך להשיג אותי. בתמורה אהיה מוכן להחליף חומר על כותבים בערוץ יחסים.
לפנייה לכתב/ת 
כל המרבה הרי זה משובח?
צילום: index open
מומלצים
