מפלצות התהילה - הקאמבק

17 שנים חלפו מאז שיצא לחנויות האלבום "מפלצות התהילה" של משינה - יש שיאמרו האלבום החשוב והטוב ביותר של אחת הלהקות הישראליות הגדולות ביותר בכל הזמנים. באותה תקופה משינה אימצה את צלילי הרוק הענקיים שהשתלטו על העולם בתחילת שנות ה-90 והוציאה אלבום שונה וכבד יותר מכל מה שהוציאה עד אז.

17 שנים חלפו והמפלצות האלה חוזרות; ב-17 ביוני, כמה רגעים לפני שכריס קורנל, מחלוצי הגראנג' והרוק של תחילת שנות ה-90, יעלה על בימת גני התערוכה בתל-אביב, משינה יספקו את המופע הפותח, ויבצעו על הבמה את אותו אלבום. התכנון כרגע הוא לבצע את השירים בדיוק כפי שהם מסודרים באלבום, ללא שירים מאלבומים אחרים.

הרעיון למופע הנוסטלגי נולד בפגישה עם המפיק של משינה, שוקי וייס, מי שגם אחראי להבאתו של קורנל לישראל. אחרי שוייס שאל את חברי הלהקה אם הם רוצים להופיע באותו הערב, היה זה הגיטריסט שלומי ברכה שחשב שאפשר לבצע את השירים ממפלצות התהילה.

"היתה שמחה גדולה באותו רגע", מספר ברכה ל-ynet, "אנחנו נמצאים הרבה זמן בסיבוב הופעות אקוסטי וזוממים על החשמלי כבר הרבה זמן. אז חשבנו שאם כבר חשמלי - עם הכי טוב שיש לנו. למעשה, מדובר במעין מחווה לעצמנו. יהיה כיף מאוד לחזור לדיסטורשנים".

משינה חוזרים לדיסטורשנים (צילום: ג'ו קוט)

ברכה, מי שהיה הכוח המניע מאחורי אותו אלבום, מודה שאותה תקופה בהחלט שינתה הרבה דברים עבור הלהקה. "היו תוכניות כמו 'הד באנגרס בול' (תוכנית רוק ומטאל בערוץ MTV, א"ב) וזה שטף אותך.  בתור להקה חיפשנו שינוי. יש שתי אסכולות לדרך של להקה: אחת היא שאתה נתקע בז'אנר שלך וכל הזמן רץ איתו, ויש את האסכולה של להתפתח ולהיות ברוח התקופה".

נושאי המגבעת פתחו לי את הראש

"באותה התקופה הפקתי את 'נושאי המגבעת', והאמת שגם האינטראקציה איתם גרמה לי לרצות להתחכך במוזיקה שנותנת יותר בראש. ההתעסקות איתם פתחה לי הרבה דברים, ושם בעצם התחיל כל העסק".

"בכלל לא. זה אלבום לא קל, יש שם הרבה צרחות ואנחנו לא מרחמים. חיפשנו שם את הגבולות, את הקצוות ואת הסאונד הגדול והחזק. פירקנו שירים מחו"ל בשביל להבין מה לעשות. אני זוכר שלקח לנו שלושה ימים לעשות סאונד לתופים לפני שהתחלנו להקליט - מה שבדרך כלל לוקח חצי יום או יום. לא עזבנו אותם עד שקיבלנו את הצלילים החזקים שרצינו. בשביל כלל האוכלוסיה בארץ ובשביל הקהל שלנו - האלבום הזה הגיע מוקדם מדי".

"בתקופה ההיא אמנם היו הרבה הופעות מאותו הז'אנר, אבל רק במועדונים. אנחנו הופענו בפעם הראשונה מחוץ למועדונים עם קירות של רמקולים. אמנם לא הרווחנו כסף, אבל היינו חייבים שתהיה לנו את העוצמה הזו. אני זוכר שהופענו באמפי ווהל בתל-אביב והתקשר אלינו ראש עיריית רמת גן, כי הצליל החזק של תוף הסנר נכנס לו לתוך הבית. המשטרה הגיעה באמצע. אותו דבר קרה גם בהופעה בטכניון בחיפה".

"מאז שהוא עזב את 'אודיוסלייב' כבר פחות. אבל אני מאוד אשמח לראות את ההופעה הזו. באמריקה יש

מקום לכל אחד, כל הזמן. בארץ הכל רץ קדימה. בנוסף, שם מהמוזיקה האלטרנטיבית אתה מתפרנס יפה. להקות אלטרנטיביות מוכרות מאה אלף עותקים וזה נחמד, הן חיות בסדר. יש להם אולפן בבית, יש חוזה הקלטה והכל רץ. אפשר לאכול ולהתלבש יפה".

"אפשר לדפוק את הנוצות טווס וללכת עם העקבים בסוהו בניו-יורק, כמו דייב נאברו (גיטריסט להקת 'ג'יינס אדיקשן') לדוגמה. זו מסיבה כל היום אצלו, אבל פה זה שיא הגיחוך. לאן תלך? ל'חתול והכלב' (מועדון תל-אביבי, א"ב)? תדפוק קרן על המצח? זה נגמר מהר. תמיד כשהייתי טס לחו"ל הייתי דופק הופעות, אבל אז הייתי חוזר לארץ ודועך לאט לאט".