ביהמ"ש: קיבוץ שדות ים לא יורחב על חשבון החוף

התוכנית להרחבת קיבוץ שדות ים מערבה לא תוכל לחרוג מעבר למאה מטרים מקו המים - כך קבע היום (א') בית המשפט המחוזי בחיפה. ההחלטה, שבאה בעקבות מאבק ממושך של מפלגת "הירוקים" מבטלת החלטה של המועצה הארצית לתיכנון ובנייה בנושא.

המחלוקת על הרחבת הקיבוץ החלה לפני מספר שנים, כשהגיש תוכנית להרחבת כ-50 מבני מגורים המצויים בתוך תחום ה-100 מטרים מקו המים. התוכנית התירה לקיבוץ להרחיב הבתים עד להיקף בנייה של כ-200 מטרים רבועים כל אחד, אל תוך רצועת החוף - תחום שאסור לבנייה על פי תוכנית המתאר הארצית לחופים (תמ"א 13). 

מפלגת "הירוקים" יצאה למאבק בנושא, וטענה כי התוכנית מפרה את חוק השמירה על הסביבה החופית, ושהליך האישור שלה נעשה שלא כדין ובניגוד לאינטרס הציבורי.

הדרך שהובילה להחלטה היום הייתה ארוכה ומפותלת. התוכנית עלתה לדיון בגופים השונים של מוסדות התיכנון, כמו למשל בוועדה לנושאי תיכנון עקרוניים, בוועדות ערר ובוועדה לשמירה על הסביבה החופית. בסופו של התהליך אושרה התוכנית על-ידי המועצה הארצית לתיכנון ובנייה, ואז הגישו "הירוקים" עתירה נגדה, אליה הצטרפה גם עמותת "אדם טבע ודין".

למרות שוועדת הערר קיבלה את עמדתם, בחלוף כמה חודשים הגיש הקיבוץ עתירה נגדית לבית המשפט המחוזי בחיפה. בעקבות העתירה הזו התקיים דיון חוזר בתוכנית במועצה הארצית - שאישרה אותה מחדש.

היום, במה שנראה כגלגול אחרון בפרשה, פסק בית המשפט כי הליך אישור התוכנית אינו חוקי, ושהתוכנית להרחבת הקיבוץ בטלה ומבוטלת. בפסק הדין התייחס השופט לגלגוליה השונים של הפרשה ומתח ביקורת על המועצה הארצית על שלא נימקה והסבירה באופן ברור מדוע החליטה להפוך החלטה של ועדת המשנה, ולאשר בכל זאת את התוכנית.

עו"ד אריאל יונגר, שייצג את מפלגת "הירוקים" בעתירה אמר: "פסק הדין הזה הוא עוד נדבך חשוב בשמירה על רצועת החוף במדינת ישראל. הוא מעביר מסר ברור למועצה הארצית לתכנון ובניה ולמוסדות התכנון, שעליהן לעשות ככל האפשר לאסור בניה פרטית ברצועת 100 מטר מקו החוף, גם אם מדובר בהרחבה של דירות שהיו קיימות על החוף".

גם בעמותת "אדם טבע ודין" הביעו סיפוק רב מההחלטה ואמרו: "החלטת בית המשפט מבטיחה שמירה על רצועת חוף חשובה זו מפני המשך הרחבת שטח הקיבוץ בתחומה". עו"ד אסף רוזנבלום מהעמותה, הוסיף ואמר כי זהו איתות למוסדות התכנון שעליהם "להתנהל במשנה זהירות ועל פי חוק... הצעד של המועצה הארצית היווה פגיעה עקרונית ובלתי סבירה באיזון האינטרסים בהליך התכנוני ובעיקר באינטרס הסביבתי".