מורה כמו יאנוש קורצ'ק? לא בבית ספרנו

לפני מספר חודשים, השתתפתי במועצת תלמידים באחד מבתי הספר העל יסודיים בארץ ושאלתי את התלמידים מהן הציפיות שלהם מהמורים. הופתעתי מהפתיחוּת, הרגישוּת, האכפתיוּת והשאיפה לערך מוסף שעלתה מהתשובות.

"יש מורים שאפשר לספר להם הכול ולדבר איתם", הם סיפרו. "זה גורם לך לאהוב את המקצוע, גם אם זה המקצוע הכי משעמם בעולם. זה קורה גם כשיש דיונים בכיתה וכשאפשר להביע חוות דעת על החומר שנלמד".

ברמה הפדגוגית, הילדים שלנו מצפים להתלהבות, לחשיבה מחוץ לקופסא, ללימוד ששם דגש על הבנה עמוקה מול שינון חומר ופתרון שאלות. הם מרגישים בבית הספר אטימות לנושאים כלליים והתמקדות רבה בחומר הנלמד.

הילדים שלנו מצפים ליחס אישי יותר, למורים שמשדרים אכפתיות ומעוניינים לעזור. הם רוצים: "מורים שלא באים ללמד ולצאת מהכיתה. מורים שמסוגלים להיפתח, שאפשר לדבר איתם. מורים שמסבירים ונותנים דוגמא מהחיים האישיים שלהם או מחיי היום יום שלנו". ישנם מורים כאלו, הם מציינים, אבל מעט. מעט מדי.

מי מקבל ציון גבוה יותר?

איך עושים את זה נכון? מהו דיאלוג מעצים בין מורה לתלמיד ומדוע הוא נדיר כל כך? נעזרנו בפרופסור נמרוד אלוני, מרצה בכיר לפילוסופיה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים ובדר' אמיתי המנחם, ראש התכנית להנחיית קבוצות, במכללה האקדמית בית ברל.

אלוני: "ב-20 השנים האחרונות הגישה הדומיננטית במערכות החינוך בעולם היא של סטנדרטיזציה של מבחנים ותפוקות ציונים. כחלק מההשקפה הזו התחזקה גם המגמה הניהולית המאוד ביצועית – הגישה התפוקתית שבה מי שיצליח להשיג תפוקות יותר גבוהות במונחים של ציונים יזכה לתגמול כספי גבוה יותר.

"השתלטה הפרדיגמה של מיומנויות ניהול במידה רבה על חשבון החזון הפדגוגי, איכות יחסי האנוש והמפגש הבינאישי. אנחנו כבר רואים שהגישה הזו אינה מעלה את התוצרים והאיכויות ולעומת זאת, יש לה מחיר כבד באיכות החינוכית שמרגישים תלמידים ומורים. הם בעצם נדרשים להשאיר את האישיות בבית ולעבוד רק למען המבחנים והתפוקות.

"אני חושב שאם היו באים כיום מחנכים גדולים כמו נביאי ישראל, יאנוש קורצ'ק ומרטין בובר, לא היו מקבלים אותם, כי הם אנשי רוח, מוסר ותרבות, אבל הם לא מנהלים מוצלחים. גם מורים וגם תלמידים רוצים לחזור ליחס חם ולגישה אישית. מורים מתלוננים מרה שכאשר לוחצים אותם לתוצאות במבחנים וכל בית הספר מגויס לעניין, הם לא יכולים לתת יחס טוב לכל תלמיד. היו אפילו דיווחים שאמרו לתלמידים חלשים לא להגיע למבחן".

אמיתי מוסיף: "ההתייחסות הבית ספרית מתמקדת בדרך כלל בהישגים הלימודיים וזוהי ראייה צרה וחלקית של תלמיד. כאשר פוגשים את התלמיד כאדם שלם ולא רק דרך ההישגים הלימודיים, מאפשרים מרחב ביטוי מלא יותר של אישיותו, מה שמגביר את חווית השייכות של התלמיד לבית הספר. דיאלוג נכון גם מקטין באופן משמעותי את האופציות האלימות. כשניתן לדבר, לא צריך לפעול ולעשות".

מהו דיאלוג מעצים?

אלוני: "הגעתי אל המושג הזה מתוך שנים רבות של עיסוק וכתיבה בתחום החינוך ההומניסטי שבו הקדימות העליונה היא לכבוד האדם, שיוון האדם ופיתוח רוח האדם. ישנם מספר רבדים בדיאלוג מעצים". אלוני מתאר את השלבים:

1. השלום לך?

הדבר הראשוני ביותר הוא אותה התקשורת בין מורה לתלמיד, שבה שפת הדיבור ושפת הגוף משדרים לילד חיבה, אמון ותמיכה. משדרים שהילד מסוגל ואנחנו אנשי החינוך, בראש ובראשונה כאן כדי לתמוך בו בדרך צלחה בחיים. את זה עושים עוד לפני שנכנסים לכיתה, כשאומרים בוקר טוב בשער בית הספר, כשמתעניינים בעולם שלו, כשמסתכלים על שפת הגוף שלו ומדובבים אותו.

זה כמו לשאול 'השלום לך?' הילד צריך להרגיש שאין דבר חשוב יותר מאשר הדאגה לשלומו ולרווחתו. ולזה יש קדימות על פני כל לימוד, ציונים וכל הדברים הנורמטיביים האחרים. בלי שאנחנו קונים את האמון של התלמידים בנו המורים, אין סיכוי שנהיה משמעותיים עבור התלמיד ושנוכל להשפיע עליו.

2. להצית, לרגש וליצור אופק אופטימי

הדבר השני הוא ליצור אצלו אמון ברוח האדם, כלומר לבסס את התפיסה שלא הכול רק כוח, שררה, מניפולציה וציונים, אלא שישנם דברים שווים ובעלי ערך כמו אהבה, חברות, יושרה, אומנות ומדע. יש לנו תפקיד להדליק את התלמיד, להצית ולרגש אותו לקראת משהו שהוא משמעותי יותר מהשטויות של היום-יום. משהו ששווה לקום לקראתו בכל בוקר. זה יכול להיות אהבת הטבע, האומנות והמדע. זהו התהליך החינוכי החשוב ביותר, אלו ההיבטים הראשוניים במובן שהילד מרגיש שווה, מוגן ומסוגל ועם אופק אופטימי.

3. אי נחת אינטלקטואלית או העונג הבא

אחר כך, אפשר לעבור לסוגי דיאלוגים מתקדמים, למשל דיאלוג אינטלקטואלי שבו אתה מלמד לא בשיטת המשפך - שופך חומר ובודק במבחנים, אלא אתה יוצר דרמה ואי נחת לגבי מה צודק ומה לא. אתה יוצר אי נחת אינטלקטואלית שמעוררת את התלמיד לחפש, לשאול ולהוציא מעצמו סוג של עמדה. אתה יוצר שיח שבו אתה אף פעם לא נותן תשובה בכפית וגם לא תשובה אחרונה ומוחלטת, אלא יוצר תהליך של חיפוש וסקרנות שיוצר אצל התלמיד את ההנאה.

ככל שאתה ממשיך, אני מרגישה אי נחת מהפער בין המצב האוטופי שאתה מתאר לבין המציאות הרווחת, בעיקר בחינוך העל יסודי...

"להערכתי, 10% בלבד מהמורים נמצאים שם, כי רוב המערכת לא מציינת שזה האידיאל הרצוי",

בוודאי שקיצוץ בשעות לימוד, כיתות עמוסות והמחסור במורים שאינו מאפשר סינון, אינם עוזרים כאן...

"את צודקת. המערכת חונקת את שאר הרוח ובאמת רק למערכת שמפרגנת לשאר הרוח יש סיכוי, אבל מעבר לבעיות שציינת, הבעיה היא הפרדיגמה של תפיסת החינוך. לפי התפיסה ההומניסטית, חינוך הוא הכשרה להיות בן אדם. האתגר הוא איך לחיות חיים אנושיים מלאים וראויים. אם זו השאלה, אז מורה בוודאי שלא צריך להתעקש להספיק חומר, אם פתאום תלמידים מביאים לכיתה שירים יפים.

"אחת המורות מאחד מבתי הספר ההומניסטים שאני מוביל, הלכה לאסיפת הורים בבית הספר התיכון בו בתה לומדת ושאלה איך הילדה. המורה דפדפה ביומן שלה – מין ת"נך ציונים כזה והקריאה לאם את הציונים. האם אמרה 'אני לא שואלת על הציונים. תספרי על הבת שלי'. המורה לא ידעה מה להגיד".

אמיתי: "המסר צריך לבוא מלמעלה. הייתי מצפה ממשרד החינוך שיכניס את עולם התוכן השלם של הדיאלוג המעצים ללמידה. כיום יש תוכניות נקודתיות, אבל אין למיטב ידיעתי אמירה גורפת שכזו. האמירה הגורפת שאני קולט היא האמירה ההישגית".

אלוני: "בבתי הספר היסודיים, יש די הרבה מקומות שהדברים לא גרועים. צריך לשפר את תחום היחסים הבינאישיים והאקלים הבית-ספרי. יש את הכלים וצריך להחליט שזוהי מטרה חשובה ולתת לזה יותר משקל ומקום. זוהי אווירה תרבותית שהמנהל או המנהלת צריכים להוביל. צריך ליצור אמנה בית ספרית של מורים, הורים ותלמידים, היוצרת תרבות נעימה, הוגנת ואוהדת. עם המורים אפשר לעבוד על דרכי הוראה חלופיות, להחליט שכל מבחן וכל עבודת בית יש בה חיווי דעה, העדפה ופרשנות".

מנהיגות וחיבוק של המנהלת

"בחינוך העל יסודי זה מורכב יותר, היות ויש בגרויות וכל המערכת משועבדת לזה. בכל זאת, בית הספר צריך להחליט שהוא משמר הרבה פינות בהן טועמים את הדברים כמו שהם צריכים להיות. עשיתי שנה אחרונה באקסטרני והיו מורים שאמרו 'עכשיו אנחנו מלמדים אתכם שירה כמו שלומדים שירה ולא כמו לבגרות'. בדרך הזו התלמידים לא ימכרו את נשמתם. הם ידעו שיש טעם של עוד ליופי האמיתי של הלימוד. אין מה לעשות, החיים הם אומנות המינונים.

"בסופו של דבר ומעבר למסר של משרד החינוך, השינוי יבוא מהמנהיגות ומתפיסת העולם של מנהל בית הספר. אני רואה במקומות רבים שגם עם מורים שנראים מאוד אפורים ושחוקים, אם מכבדים אותם ומצליחים להדליק אותם, מקבלים מהם עשרת מונים יותר. חייבים לשדר למורים שמחבקים אותם והולכים ביחד ליצור בית ספר יותר טוב".

• רוצים ללמוד עוד? ביום ד', ה-6 למאי, בשעות 16:00-09:15 יתקיים במכללה האקדמית בית ברל יום עיון בנושא דיאלוגים מעצימים בחינוך, בחברה, ברפואה ובפסיכותרפיה. הכניסה חופשית.
  

• רוצים לקרוא עוד? הספר "דיאלוגים מעצימים בחינוך ההומניסטי" יצא ב-2008 בעריכת פרופסור נמרוד אלוני.