החיים הם לא שוקולד, גם למי שמייצרת אותו

בגיל צעיר מאוד היא הקימה מפעל עצמאי לייצור שוקולד, ומאז העסק שלה צמח והתרחב, עד שהגיע המשבר הכלכלי וחייב אותה לעשות ויתורים כואבים. היום היא עדיין עצמאית ומייצרת שוקולד, אבל במסגרת סדנאות ללקוחות פרטיים

ענת מרדכיפורסם: 13.05.09 , 10:52

השוקולטיירית שרון אפלר-יניב, 32, מגדרה למדה את רזי המקצוע בבית הספר לנוטרה הידוע, שבצרפת. בשנת 2003 הקימה את "קורינט", והחלה לייצר בעבודת יד מגוון מוצרים משוקולד מריר. בהתחלה עבדה בסלון הבית השכור במושב כסלון, בו גרה יחד עם בעלה, עובד סוציאלי. אחר כך, כשהתרבו ההזמנות והלקוחות, הקימה ב–2005 מפעל קטן בקיבוץ נחשון. כשההצלחה המשיכה להאיר לה פנים, עברה לפני כשנה וחצי למפעל גדול ומצויד היטב, שהקימה באשדוד. משם, תכננה לגדול ולהתפתח ואפילו לייצא שוקולד ישראלי, מריר וכשר, לחו"ל. אבל אחרי שהשקיעה בשיווק וגם בהקמת אתר אינטרנט, שסיפק מידע לאוהבי השוקולד המריר באשר הם, הגיע המשבר הכלכלי העולמי ושינה הכל.

כשהסתיימו ההכנות לחגי תשרי, שבשיאן העסיקה כ–15 עובדים, כולל את אחותה שהפכה למנהלת השיווק של המפעל, הייתה לשרון תחושת בטן לא טובה. פתאום הפסיקו להגיע הזמנות ופקידת הבנק התקשרה יותר ויותר והלחיצה. היא הבינה שעליה להחליט לאן היא ממשיכה. בצעד אמיץ ולא קל, סגרה שרון את המפעל. פיטרה את העובדים, ולפרנסתה, פיתחה את תחום סדנאות השוקולד, שבעבר ערכה רק כשהיה לה מעט זמן פנוי, ורק בשביל הכיף.

השאלון

1. למה החלטת להקים עסק?

"כי רציתי להיות עצמאית. בחרתי להיות שוקולטיירית כי שוקולד אני מאוד מאוד אוהבת. במיוחד מריר, שגם נחשב ליותר בריא. בעבר, מכרתי את המוצרים שלי בירידים ובחנויות טבע. בשיא ההצלחה, מחזור המכירות שלי היה בסביבות 80-90 אלף שקלים לחודש. היום, מחזור המכירות של הסדנאות שלי עומד על 30-40 אלף שקלים בלבד. אבל למעשה אני יותר רווחית, כי אין לי הוצאות על המפעל, שעמדו על כ–20 אלף שקלים מדי חודש ואני כבר לא משלמת משכורות לעובדים, כי פיטרתי את כולם".

2. איך התחלת?

"לפני חמש שנים ייצרתי את השוקולד שלי בבית השכור שלנו, במושב כסלון. כשהבית נהיה קטן מדי, עברתי למפעל קטן בקיבוץ נחשון. אחרי שנתיים, רציתי להתפתח יותר והחלטתי לעבור למפעל גדול ומצויד יותר באשדוד. היו לי תוכניות לייצוא וחשבתי שאגדל מאוד. במפעל העסקתי ארבע עובדות קבועות, והיה לי צוות שבחגים מנה כ -15 עובדים שעבדו מדי יום".

3. כמה עלתה הקמת העסק?

"בתחילת הדרך השקעתי כ -100 אלף שקלים, מהמתנות של החתונה. כדי לעבור מהבית למפעל הקטן, לקחתי הלוואה של 90 אלף שקלים מ'קרן שמש', וכדי להקים את המפעל באשדוד לקחתי עוד הלוואה של 150 אלף שקלים, מ'קרן קורת'.

4. מה הכי הפתיע אותך?

"העוצמה והמהירות שבה המשבר הכלכלי הכה בעסק שלי. בהתחלה, הייתי מאוד מבולבלת כי לא היה לי ניסיון במשברים כלכליים. אבל כבר באוקטובר 2008 הייתה לי תחושת בטן, שמשהו לא מתפתח כמו שצריך, למרות שלא ידעתי איך להסביר אותה לעצמי. רק כשהספקים שלי, חלקם אנשים מנוסים מאוד ובעלי עסקים ותיקים, התחילו לדבר על עוצמתו הבלתי רגילה של המשבר, הבנתי שאני חייבת לפעול מהר, כי זו לא רק הבעיה שלי. כשראיתי שהמכירות שלנו בצלילה, העדפתי שלא תהיה לי אחריות על אחרים. כדי לא להגדיל את ההוצאות ולהמשיך להחזיר את ההלוואות שלקחתי, סגרתי את המפעל. מכרתי חלק מהציוד ואחסנתי את השאר, עד שיתבהר המצב. פיטרתי אפילו את אחותי, שהייתה מנהלת המכירות שלי".

5. מה היה לך הכי קשה?

"הוויתור על המפעל. קיבלתי בבית חינוך שאסור לוותר, גם כשקשה, וזה עשה את ההחלטה לסגור עוד יותר קשה. הרגשתי שזה צעד לא לגיטימי. אבל אחרי שהתגברתי על הצד הרגשי, סגרתי ומאז כל בוקר אני אומרת לעצמי תודה. כי באמת עשיתי את הצעד העסקי הנכון ובדיעבד, אני יודעת שצדקתי. עובדה שהמלאי שרכשתי באוקטובר והיה אמור להספיק לחודשיים עבודה במפעל, עדיין משמש אותי גם היום".

6. מה דרש ממך הכי הרבה מאמץ והשקעה?

"לגדול. ההחלטות והעשייה שליוו את הגדילה של עסק היו הרבה יותר קשות, כי כשאת מחליטה לגדול, את לוקחת סיכונים כספיים ושום דבר לא בטוח. כמובן שנורא קשה גם לוותר ולקטון. אוי, כמה שזה קשה. בהתחלה, רק מרגישים רע, כי הבנק מתחיל לשבת עלייך ממש חזק, מתריע על כל חריגה ומייצר תחושות קשות של חוסר הצלחה, ואפילו דורש ממך להראות לו צעדים של שינוי והתייעלות. במקביל, גם אני הייתי בלחץ נוראי, כי ראיתי שלמרות שעמלתי, בדם ובמאמץ רב, העסק לא נכנס לשגרה שלה חיכיתי. בתקופה שלפני החלטת הסגירה, לא ישנתי שבועות, בגלל הדאגות. אך בניגוד לגדילה, שהייתה קשה ומתישה מאוד, היה משהו בהקטנה של העסק שהרגשתי שהוא נכון. למרות שהיה לי קשה להחליט על הצעד הזה, מהרגע שהחלטתי, הייתי בטוחה שאני פועלת נכון, ויותר לא ליווה אותי חשש שאני טועה".

7. איך את מתמודדת עם המשבר הכלכלי?

"מינואר 2009 עשיתי תפנית עסקית רצינית מאוד, וכיום אני מעבירה סדנאות שוקולד, שאותן אני מקיימת אצל לקוחות, אם מדובר במתנ"סים, בתי מלון, בתי ספר ובתי אבות, בארגונים כמו בנקים או חברות היי טק, באולמות אירועים ואפילו בבתים פרטיים. לסדנה כזו, שכדי להפעיל אותה אני זקוקה רק לשולחן ולנגישות למים חמים, אני מביאה סינרים, כפפות, שוקולד וחומרי גלם כמו צימוקים, אגוזים, קליפות הדרים, ליקרים וקצפת. הלקוחות בוחרים 4-5 טכניקות מתוך 11 אפשריות, ובמשך שעה וחצי אני מלמדת איך מכינים שוקולד. בתום הכיף הזה, אנשים יוצאים עם 300 גרם של שוקולדים ארוזים שהכינו,

והם מבסוטים עד הגג".

8. מהן התוכניות לעתיד?

"להמשיך לקיים סדנאות, ובמקביל לסייע לבעלי עסקים, המבקשים ממני יעוץ בענייני שיווק ומכירות, למשל".

9. מי הכי עזר לך בדרך?

"בעלי, שבתחילת הדרך דווקא לא רצה שיהיה לנו עסק, תמך בי מאוד, ותמיד אמר שהוא בטוח שנועדתי לגדולות. מבחינה עסקית, קיבלתי יעוץ מעולה ממט"י ירושלים ומאנשי 'קרן שמש'. במיוחד עזרה לי ססיל בליליוס, המנטורית שקיבלתי מהקרן. ססיל היא אשת כספים במקצועה, וכשהעליתי את האפשרות לסגור את המפעל ועוד ראיתי בזה חולשה ואפילו פספוס, היא טענה דווקא, שזו נקודת חוזק וניסיון עסקי חשוב וחיובי. תגובתה התומכת הייתה לי חשובה, כי למרות שסגרתי, הבנתי שממשיכים להאמין בי ובצעדים העסקיים שלי".

10. מה את ממליצה לאחרות?

"להיזהר מלקוחות בעייתיים ולעבוד רק עם כאלה שמשלמים בזמן. היום, כשאני עובדת לבד ועושה גם את השיווק, המכירות והגבייה, אין לי זמן להשקיע משרה מלאה רק בגבייה, ואני מעדיפה לוותר על לקוח בעייתי. לכן גם יותר קל לי עכשיו. אני נהנית מעסק גמיש יותר, שבו אני "תופרת" פתרון מיוחד ומתאים בדיוק לצרכי הלקוח. כמובן ששמרתי את הציוד להכנת השוקולד, ונראה מה יילד יום. גמישות זה שם המשחק עכשיו".