חוצה אמריקה על אופנוע

בראשון ביוני 2009 אני מתכוון לצאת מפרודו ביי (Prudhoe Bay), הנקודה הצפונית ביותר באלסקה. נקודת הסיום המתוכננת: העיר הכי דרומית בעולם - אושואייה (Ushuaia), שבצ'ופצ'יק התחתון של דרום אמריקה. זהו מסלול בן כ-35,000 ק"מ, שחוצה את שלוש האמריקות מצפון לדרום. אני מתכוון לרכוב על האופנוע שלי, לבד, במסע לא שגרתי ומאתגר שצפוי להימשך כשישה חודשים.

מי אני?

כאמור, שמי יוני בן-שלום. אני יליד ישראל, בן 59, נשוי לגלי ואב לשלוש בנות מדהימות. במקצועי אני מעצב, מאייר, צייר משורר ופרסומאי. כצייר, קיימתי כמה תערוכות. כמאייר זכיתי גם בפרסים. במשך 25 השנים האחרונות אני מרצה לחשיבה יצירתית. ספר שירה שלי נמצא בעריכה סופית. אני עדיין בענף הפרסום וידי עמוק בבצק.

אני עוסק בספורט אתגרי כבר מעל 30 שנה, מאחוריי עשרות מירוצי סיבולת ו-18 מרתונים. אני עוסק בחתירת קייאקים והייתי מראשוני הגלישה האווירית בישראל. אני רוכב על אופנועי ספורט ושטח זה עשרות שנים ופעיל מאוד בסצנת רכיבת השטח (הלא תחרותית) כאן. ביצעתי אין ספור טיולי אופנועים בארץ ובעולם.

אני והאופנוע בפסגת הר ברך (צילומים: יוני בן-שלום)

למה מסע?

ייתכן ולמביט מן הצד נראה כי טירוף אחז בי. אולי. או שמא זו הדרך שלי לשמירה על שפיות.

במסע הזה אני מתכוון למצות חלום. לעמוד בהבטחות שהבטחתי לעצמי. להרגיש שגם אם אכשל, במבט לאחור זה יהיה עדיף על ויתור. אולי זה הדחף למצות פעם אחת לפחות חלום שלא מונח על מדף החלומות ההמוני במרכול, כי אם משהו ראשוני, מייסד. ויחד עם זאת, בצורה מושכלת, לרתום את כל חוכמת החיים שבי, כשרונותי ויכולותי. להפעיל את כל הכלים העומדים לרשותי. בידיעה שאיני נוסע ל"שם", אלא יורד בסולם פנימי. אני מחוייב לגלות את קצה העולם שבתוכי.

למה דווקא אופנוע? גיליתי במסעותי כי אנשים מקבלים אופנוען אחרת. זכיתי לא אחת לאותה קבלת פנים השמורה לפגיעים, לחלשים, לעניים. לפשוטים. ראו בי קולגה למחסור ולצנע. זה קרה גם בעולם השלישי וגם בזה המכנה עצמו "ראשון". אמצעי התחבורה הלא שגרתי פותח לבבות. אופנוע מביא אותי לפינות תרתי משמע. אופנוע "מאלץ" אותי לחוש עד קצות הנימים את כל מה שמסע אמור להעניק.

אני מתכוון ללון באוהל שאשא כמה שיותר ובמגבלות הבטחון האישי. לבשל לעצמי ככל שאצליח ויחד עם זאת, לפגוש כמה שיותר אנשים. להתערב ולהתערבב. להיעזר ולעזור. לחוות!

התכנון: לרכוב לבד, לישון באוהל, להכיר כמה שיותר

המסלול

מישראל אני טס לסן-פרנסיסקו, שם ארכוש אופנוע יד שנייה. אני מקווה לסיים את ההליך בלא יותר משבוע, כולל מיתקון האופנוע במספר רכיבים הכרחיים, כמו מיגון וציוד נשיאה והשלמת הצטיידות (אוהל חדש ומגפי רכיבה במקום הקרועות שהשלכתי החודש, וכמה כלי עבודה שיתאימו לדגם שאקנה). אז אודיע לחמשת חברי הקרובים כאן, שהם יכולים לפתוח את בקבוקי היין שהפקדתי בידם אחרי שמיתגתי אותם עם מדבקת המסע וביחד נשתה לחיים מרחוק.

אתחיל בעלייה צפונה לאורך הכבישים המערביים של היבשת. אחצה מארה"ב לקנדה ואמשיך דרך הצירים ממערב לרכס הרי הרוקיס, בואכה כביש הקאסייר (Cassiar) וממנו לתוך אלסקה עד לעיר פיירבנקס (Fairbanks) משם אעלה בדרך עפר בת כ-600 מייל על למחנה קודחי הנפט בדד-הורס (Dead Horse) השוכנת לחופי האוקיאנוס הארקטי במפרץ פרודו (Prudhoe Bay) מכאן ועד לקוטב הצפוני הצפוני יש עוד כ-1,600 ק"מ. זו תהיה נקודת היציאה שלי למסע.

מפרודו ביי אחזור באותה דרך עפר לפיירבנקס ומשם אחצה לטריטוריית יוקון (Yukon) שבצפון מערב קנדה ובאיגוף מזרחי של רכס הרוקיס, אתחיל להדרים לכיוון הגבול בין קנדה לארה"ב. אחצה את הגבול למונטנה. ממנה ארד עד לאריזונה. אחצה את הגבול למקסיקו במקום שיתאפשר לי בהתאם להתפתחויות באיזור. ואחצה לכיוון הבאחה קליפורניה, אותה לשון יבשה במערב מקסיקו.

ארד לכיוון הגבול לגואטמלה, אל סלבדור, הונדורס, ניקרגואה, קוסטה ריקה ופנמה. שם אחליט איך לאגף את הדריין-גאפ (Darien Gap) - רצועת ג'ונגלים בלתי עבירה באורך של כ-180 ק"מ, שקוטעת את רצף התחבורה היבשתית בין שני חלקי יבשת אמריקה. יתכן ואעשה זאת באוויר ישירות מפנמה לאקוודור, או ימית לקולומביה ומשם יבשתית לאקוודור.

באקוודור אפגוש את גלי, האישה שלי. וביחד נמשיך לכיוון פרו ובוליביה לאורך כחודש ימים שאחריו גלי תשוב לארץ ואני ארד דרך צ'ילה וארגנטינה, "אזגזג" בין "דרך מספר 40" הארגנטינאית ל"קאראטרה אוסטראל" בצד הצ'יליאני, עד לארץ האש (Tierra Del Fuego) ולכיוון אושואייה. משם אעלה צפונה לבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, וממנה חזרה לארץ.

סה"כ כ-35 אלף קילומטרים רכיבה, אף שהמרחק בקווים ישרים בין הקצה הצפוני לדרומי הוא "רק" 17 אלף ק"מ.

באחד הטיולים המקדימים - עולה על דוברה בין בולגריה לרומניה

איך?

כשעלה בי הרעיון לפני שנים רבות, בניתי תכנית עבודה מפורטת. לקחתי בחשבון את יכולותי בתחומים שונים. ראשית פינוי זמן. כאיש משפחה מעורב, שותף ופעיל מאד בחיי משפחתי, זו סוגיה כבדת משקל. הייתי צריך לשתף את הקרובים לי בכוונותי, ידעתי שחשוב להרגיל את המערכת לרעיון, "לרכך" את רגע היציאה כשיגיע.

אני זוכר את היום בו בישרתי למשפחתי וידידי הקרובים על ההחלטה שקיבלתי, ראיתי על פניהם ההלומות את אותו מבע חלול התקוע בתקרה לא קיימת. מבט שנמס באיטיות, ומצח קמוט הפך לשמש זורחת. רוצים לומר לי שאני מטורף, אבל משום מה יוצא לכולם: "איך שאני מקנא/ת בך!".

שנית, בהתחשב בעובדה שאני חי משכר צנוע למדי, חסכתי לאורך שנים פרוטה לדולר לאירו, כדי לעמוד בתכנית כספית בסיסית. השקעתי הרבה חשיבה בחישוב העלויות הצפויות. החל בקניית אופנוע, ציוד, טיסות, תחזוקת אופנוע וקיום יומיומי על ציר הנסיעה וכלה בשיקולי הפסקת התפרנסות לתקופה בת כמה חודשים. הערכתי היום היא כי עלות המסע תעמוד על כ-150 אלף ש"ח.

בתחילה הכנסתי לחישובים גיוס ספונסרים. אך כמו כולנו, לא צפיתי את המשבר העולמי שהפך כל פנייה שלי לקבלת חסות לבדיחה במקרה הטוב. מה עוד שמצאתי עצמי בתוך תרבות רייטינג משומנת של חברות הפקה, שכבר גייסו לכיסן כל שקל פנוי לחסות, בהבטיחן הרים וגבעות של רייטינג, חשיפה ותהילת עולם. ומה אני יכול לענות למי ששאל אותי: "איפה זה ישודר?"...

בינתיים התחלתי לפנות זמן לאימונים וללמידה של כל מה שמכיל מסע מורכב שכזה. בידיעה שאני מתכוון לרכוב לבד. ללא שותפים, ללא צוות הפקה שיתכנן, ידאג, ישמור, יאכיל, יתקן, יחלץ או יתעד. הכל לבד!

בניתי טבלאות המסכמות את כל שנדרש בתחומים רבים, מציוד ועד מיומנויות. השקעתי שעות על שעות באיסוף מידע מפורומים וספרים מכל העולם. הפכתי להיות מעורב יותר ויותר בפעילות טיולי אופנועי שטח בארץ ובחו"ל. למדתי ספרדית, השתלמתי בעזרה ראשונה, במכונאות אופנועים בסיסית. ליד מיטתי נערמו מפות ומדריכי התמצאות ובכיסי פיסות נייר עליהן שורבטו הערות לנושאים שעלו במוחי במשך היום. לפעמים מצאתי עצמי יודע כל כך הרבה, שכבר הרגשתי שעלי להניח משהו להפתעות.

כך נראה אופנוע ערוך לטיול אתגרי

אז איך שורדים מרחק כזה של קשיי דרך, תקלות ובדידות? איך אני הולך לסחוב ציוד במשקל כ-40 ק"ג במשך תקופה ארוכה על סבל ומנשאים בגודל כסא ממוצע, בעודי חנוט בתוך חליפת רכיבה וקסדה לראשי, פגיע למצבי הרוח של אקלים קיצוני לעתים והכל על שני גלגלים צנומים?

גרר שלם של שאלות נשרך מאחורי כבר שנה שלמה. וככל ששעת היציאה קרבה אני יודע דבר אחד - אין לי שום מושג. וטוב שכך. כי המהלך הרגשי הראשון בכל מסע הוא להפוך דאגה לסקרנות, כך צריכה להתחיל הרפתקה ראויה.

מוזמנים להצטרף

אני מזמין אתכם לעקוב אחרי בדיווחים כאן בערוץ התיירות של ynet, או אם תרצו לרדת ממש לפרטים, תוכלו להכנס לבלוג המסע שלי בו תוכלו לצפות בפירוט הציוד שלי, הספרות המקצועית וטבלאות ההכנה שבעזרתן בניתי את המסע, אך גם ללוות אותי בהתלבטויות, בקשיים, בשמחות ובעצב ולנסוע יחד איתי במסלול על גבי מפות כמעט בזמן אמת. תוכלו גם לצפות בקטעי וידאו, צילומים ואיורים מהדרך. אשמח לקבל כל התייחסות, שאלות או בקשות מיוחדות, אני מבטיח להגיב ברגע שאוכל.

כל מימוש עצמי מתחיל במחשבה על חלום רחוק. אם הגעתם עד לכאן, אתם כבר בשלב הראשון למימוש חלומכם שלכם.