מבטים על טקס הנישואים היהודי

לקראת ל"ג בעומר נפתחת בבצלאל תערוכה בשם "הילולים" של תלמידי המחלקה לצורפות ואופנה. התערוכה, בשיתוף "הויה - טקס ישראלי" והאגף לאמנות ואתנוגרפיה יהודית במוזיאון ישראל, עוסקת בטקס הנישואים היהודי דרך נקודת מבטם של הסטודנטים היוצרים, המביעים עמדות מורכבות כלפי הטקס. ביום ג' 12.5 תיפתח התערוכה בערב עיון בנושא בקמפוס הר הצופים בירושלים.

רכ-א-ישה

ליאור צ'רכי: "במהלך טקס הנישואין היהודי, במעבר של האישה מסטאטוס רווקה למעמד של נשואה, היא הופכת לרכושו של הגבר. הקולקציה הנוכחית מבטאת את השלבים השונים הכלולים במעבר במהלך הטקס. בקולקציה התייחסתי אל האישה המערבית והקרייריסטית המצטרפת לטקס הנישואין ללא היסוס ובהסכמה מלאה ובעצם הסכמתה היא מאשרת את רכישתה. בחרתי להתעסק בצבע השחור היודע להכיל בתוכו חושך ובה בעת אור. בקולקציה זו שילבתי בין האפקט של יריעות בד המעוצבות על ידי חיתוכים וגזרות מתוכננות ומקנות מראה מחויט ואלגנטי לבין צורת הלבישה של יריעת בד ללא טיפול עיצובי".

צילום: שי הלוי

מעבר

יסמין וולק: "בחתונה התימנית המסורתית הדגש העיקרי הוא בפרידת האם מבתה הנישאת, לכן יש משמעות רבה לאקט ההלבשה. לכל אורך תהליך ההלבשה, הנמשך שעות רבות, קיימת נוכחות מאסיבית של המלבישה ונשות המשפחה הסובבות את הילדה/כלה. לאופן ההלבשה ולנוכחות זו משמעויות נסתרות רבות, הן מבחינה פיזית והן מבחינה ויזואלית, הבאות לידי ביטוי בלבוש. המטרה העיקרית של כובד הלבוש היא לקרקע את הילדה/כלה לאדמה, כדי למנוע את בריחתה. בעבודתי הושם דגש על הילדה הקטנה, הכלואה בתוך אובייקט לבוש שכמעט וחונק אותה, מבחינה פיזית ורגשית, במעבר הבזק שלה מילדות לבגרות".

צילום: זיו שמש

שעונים סרוגים

טל סביר: "רעיון השעונים הסרוגים מביע את החיבור העמוק והבלתי פתיר שבין גבר ואישה בשעת חתונתם. השעונים המפוצלים מסמלים את אי השלמות של כל אחד מבני הזוג ללא האחר, את חוסר האוריינטציה והכיוון. רק כאשר נכנס אחד מבני הזוג אל תוך האחר ומתפתל סביבו ובתוכו נוצרת הבנה עמוקה שכך זה מצבו הטבעי של זוג נשוי. האחד מאיר את השני ומעניק לו בית והגנה בעוד שהשני הוא הלב הפועם וטומן בחובו את הכיוון אליו צועדים בני הזוג. הרגע בו מקדשים בני הזוג את אהבתם נחרט לנצח בליבם".

צילום: שי הלוי

מאושרת

איה סברנסקי: "בפרויקט אני מתייחסת לאישה הניצבת כאובייקט בטקס החתונה. מועברת מאביה אל החתן, נקנית בכסף,שטר וביאה. הכלה כמשתתפת סבילה בטקס הנישואין, מעין חפץ, חבילה עוברת. האישה, עגולה ורכה, נעטפת באריזה מרובעת וקשיחה. כמו עטיפת מתנה יפה וחגיגית, מתקמטת האריזה הקשיחה לאחר טקס המעבר, ותשומת הלב חוזרת ומתייחסת אל האישה".

צילום: שי הלוי

מעגלים

דפנה עמר: "הקשר בין החתונה למוות עובר כחוט השני ביהדות על מסורותיה. רגעי התרגשות, שמחה וצער מהולים זה בזה. החתונה – התגשמות מאווייו של אדם לאיחוד ולשמירה על המשכיות. המוות – פרידה מן העולם הזה ותכונה לקראת הכניסה לעולם האמת, הטוב יותר. מנהגי עדות רבות בישראל מצביעים על הזיקה שבין החתונה והמוות. לעיתים לובשים בחתונה את התכריכים ולעיתים הופכים את בגדי החתונה לתכריכים".

צילום: שי הלוי