אודיסיאה ביוון: פרק שלישי

הדרך המתפתלת והיורדת ממרומי רכס הפינדוס מזרחה, השאירה מאחוריה את יערות האורנים ואנו חולפים עתה בכביש המתפתל בין אלונים ומטעי פרי מעובדים, ביניהם כפרים קטנים עם גגות אדומים. עוד מעט אנו מגיעים לנקודת המפגש בין שיפולי רכס ההרים לבין המישור הענק - מישור תסאליה (Thessalia, המישור הגדול היחידי ביוון ואסם התבואה של המדינה). מישור זה היה פעם מזמן חלק מים תטיס הקדמון והרדוד שהתייבש והוא מושקה על ידי נהר הפיניוס האוסף את מימיו מהשלגים המפשירים שעל הפינדוס והולך מזרחה, עד לים האגאי.

בנקודת המפגש בין סוף ההרים ותחילת המישור מתרוממים לפתע בגאון מספר "עפרונות" סלע ענקיים, זקופים ומתגרים אל מול השמים, כל אחת בגובה עשרות מטרים ואף יותר, כמעט אנכיים בקו ישר לקרקע. הכביש מתפתל מן הכפר קסטראקי (Kastraki) שבמישור אל בין הסלעים הענקיים ואז מתגלים בראשם של חלק מ"עפרונות האבן" מספר מנזרים ביזנטיים עתיקים. המנזרים שוכנים בראש הסלע, כמו נזר בראש, בגובה עשרות מטרים מעל הקרקע ממנה "צומח" גוש הסלע הזקוף והמחודד. המנזרים נראים כאילו הם תלויים באוויר ומכיוון שביוונית המילה המתארת "תלוי באוויר" היא "מטאור" - הרי ששמו של כל האזור המדהים הזה של תופעת אדם וטבע יוצאי דופן הוא מטאורה (Meteora).

המנזרים הגיעו לשיא פריחתם במאות ה-14 וה-15, עד הכיבוש העות'מאני המוסלמי. כיום נותרו מהם רק חמישה פעילים. מאות מדרגות אבן שנחצבו בסלע מובילות לכניסה הצרה למנזר. אם שרדתם את הטיפוס, תעמדו נפעמים לאור האוצרות האמנותיים שנשתמרו כל השנים במנזרים המבודדים ובעיקר בכנסייה הקיימת בכל אחד מהם.

מטאורה (צילום: יוסף ג'קסון) 

ביקור ביער הקנטאורים

לאחר הביקור באחד או יותר מחמשת המנזרים ניתן לרדת ברכב או ברגל בשביל הנזירים בין הצוקים, אל העיר קאלאמבאקה (Kalampaka) שלמרגלותיהם. העיר מתפרנסת היום בעיקר מהתיירים המגיעים מכל קצוות העולם כדי לחזות בפלא של מטאורה. רחובה הראשי מלא מסעדות ובתי קפה וטברנות בהם מגישים ממיטב המאכלים הבלקניים: כאן ניתן למצוא את המוסקה הטובה ביוון (לטעמי לפחות) יחד עם פסטיציו (מקרוני עם בשר טחון האפויים בתנור), בריאם (ירקות מבושלים ללא בשר) וימיסטה (פלפל ועגבנייה ממולאים באורז). זה הולך נהדר עם רצינה (יין לבן שערבבו בו שרף אורנים) או ציפורו (סוג של אוזו אבל הרבה יותר חזק!) או בירה מקומית ושמה, איך לא, "מיתוס".

מקאלאמבאקה אנו חוצים את מישור תסאליה מזרחה עד לים האגאי. אנו מגיעים למחוז מגנסיה (Magnesia) ובירתו, העיר וולוס (Volos). זוהי עיר הנמל הרביעית בגודלה ביוון והיא ראויה לציון ולעצירה בה בזכות שדרת בתי הקפה והמסעדות שבטיילת. אלה מקומות טובים להפסקת קפה או גירוס בפיתה (גירוס - השווארמה היוונית) או אפילו ארוחה מלאה.

מוולוס מטפסים אל מרומי הר הפיליון (Pelion). זוהי דרך מפותלת העוברת בתחילה במטעי פירות ואחר כך במעלה היער, שעל פי המיתולוגיה היוונית חיו בו הקנטאורים – אותם חצאי אדם בפלג גופם העליון וחצאי סוס בפלג גופם התחתון. מנהיגם היה כירון הזקן הידען, שגידל גיבורים כאכילס ולימד את סודות צמחי המרפא את אסקלפיוס עד שזה הפך לאל הרפואה.

ברחובות האבן הצרים (להולכי רגל בלבד) של הכפרים בראש ההר, כמו בכפר היפהפה מקריניצה (Makrinitsa), ימכרו לכם את כל עשבי המרפא והתיבול הגדלים טבעי ביערות ההר וגם ריבות מפירות המטעים. נסו את ריבת הערמונים. בחורף יש להיזהר מהשלג והקרח המכסים את ההר ואת הכבישים הצרים והמפותלים שבו. בקיץ, המפרצים החבויים של הים האגאי, שממש צמודים למדרונות התלולים הנופלים בזווית חדה אל המים, הם מקומות אידיאליים לנופש נינוח. והנוף? מדהים בכל עונה!

נרד חזרה לוולוס וממנה נמשיך אל האוטוסטרדה סלוניקי-אתונה (A-1). ניסע בה דרומה כ-70 ק"מ ונרד לכיוון העיר למיה (Lamia). נחצה את העיר התעשייתית מבלי לעצור בדרכנו ונמשיך מערבה אל עבר קרפניסי (Karpenisi). קרפניסי היא בירת נפת אווריטניה (Evritania) שבמחוז מרכז יוון, אזור המכונה בצדק "שווייץ של יוון".

אחרי נסיעה קצרה במישור החקלאי הקטן העוטף את למיה נתחיל לטפס על החלק הדרומי של הרי הפינדוס. נעבור בדרכנו כפרים קטנים, פונדקי דרכים ("חאני" ביוונית, מלשון חאן בערבית), מטעי פרי ואחר כך יער אורנים וכשנגיע לגובה 1,000 מ' מעל פני הים נבחין גם ביערות האשוח.

מדרום לקרפניסי כלוא עמק יפהפה בין הרים נישאים, ובלבו מתגלגל נהר הקרפניסיוטיס השוצף מי שלג שהפשירו ולשוליו כפרים ציוריים ושלווים הטובלים בירק המרגיע. ראוי ללון לפחות שני לילות באזור ולטייל בנחת בין הכפרים ובתוכם, לבקר במנזר התלוי לו על צוק רם בשום מקום - מנזר פרוסוס (Proussos) ולטפס ברגל למערת פרטיזנים חבויה בין מפלים ויער עבות.

ניתן ללון במלונות העיירה קרפניסי, אך גם בעמק הולכים ומתרבים מקומות הלינה. אחד מהם ומיוחד הוא בית הארחה מסורתי של קוסטה ומריה בכפר קוריסחאדס (Korishades). זהו כפר של בתי אבן ועץ שננטש בחלקו עוד בימי מלחמת האזרחים העקובה מדם. הזוג הפך חלק מהבתים הנטושים לחדרי מלון מיוחדים הניצבים בנוף מדהים. באמצע הדרך בין קוריסחאדס למנזר פרוסוס מתערסל לו כפרון קטן בשם גברוס (Ggavros), שאינו מופיע במרבית המפות, אך כדאי לעצור בו לארוחה במסעדת דגי נהר מעולה בשם "טו פטאלו" ("הפרסה").

עמק מיליון הזיתים

מה מסתתר מתחת לפני הקרקע? דלפי (צילום: mct) 

בסביבות דלפי יש שני אתרים מומלצים לביקור (בדרך אל העיר או ממנה). הראשון הוא כפר הרועים של ארחובה (Arahova). כפר הררי זה, שבו רחוב מרכזי אחד, מתמחה בשטיחי צמר מצמרן של הכבשים והעיזים המקומיות. יש גם גבינה מיוחדת למקום, ושמה פורמאלה (Formeale). הבתים המגובבים על צלע ההר יפים והרחוב הראשי הצר מתאים להפסקת קפה ואכילת הבורקס המקומי (חורטופיטה/טורופיטה).

האתר השני, המרוחק כ-35 ק"מ דרומית מזרחית מדלפי, הוא המנזר (המבודד, איך לא?) על שם אוסיוס לוקאס (Ossios Loukas). האטרקציה המרכזית במקום היא אולם הכניסה והאולם המרכזי של הכנסייה - ובעיקר הפסיפסים המרהיבים המכסים את קירותיהם. אמנות ביזנטית זו תרתק כל מבקר, גם אם אינו חובב התחום.

מי שאצה לו דרכו יכול לצאת מדלפי מערבה, דרך העיירות ליוואדיה (Livadia) וקאסטרו (Kastro) אל האוטוסטרדה סלוניקי-אתונה. 111 ק"מ בדיוק ומגיעים ללבה של אתונה. אנו נשאיר את הביקור באתונה לפרק האחרון בטיול ולכן נפנה כעת מדלפי דרומה לכיוון המפרץ הקורינתי. נעבור את העיירה איטאה (Itea) ומומלץ לעצור בכפר היפה הבא, גלקסידי (Galaxidi) שבו בית קפה קטן על שפת הים וגברים (בלבד!) המשחקים "טבלה" (שש-בש, מהמילה התורכית-ערבית טאולה).

אפשר להמשיך מערבה, בכביש היפה הנושק לשפת המפרץ הקורינתי, עד לכפר אנדיריו (Andi rio). משמו ניתן להבין שמולו, בגדה הדרומית של המפרץ, שוכן הכפר ריו (Rio), וביניהן עוברת מעבורת כל כמה דקות. אפשר לעלות עם הרכב ותוך פחות מחצי שעה נמצאים בצד השני, בפלופונז. קצת אחרי האולימפידה שהתקיימה ב-2004 נחנך בין השתיים אחד הגשרים הגדולים באירופה, המחבר את צפון היבשת היוונית אל דרומה. עתה כבר לא זקוקים למעבורות, רק שהתשלום למעבר על הגשר גבוה למדי. מריו ממשיכים דרומה, תוך עקיפת העיר פטרס (Patras), השלישית בגודלה ביוון, אל העיירה האולימפית אולימפיה (Olympia).

• לכתבות הקודמות בסדרה: היכרות עם יוון , מסע בצפון: מהעיר קאבאלה ועד מחוז אפירוס
  

• רמי סימסולו הוא מומחה ליוון ומדריך בחברת אקו טיולי שטח