אקולוגי, אקטואלי, שיקי: בגדים שאספנו מהרחוב

עם כל הכבוד למודעות האקולוגית של כולנו, ולעלייתן הבלתי נפסקת של חנויות היד שנייה, ישנו עדיין קו אדום שלא נחצה, והוא קשור לאסיפת בגדים מהרחוב. למרות שעד היום טרם נמצא עיתון ששידך לידיעה על המצב הכלכלי צילום של אדם המפשפש בערימת בגדים, רובנו בכל זתא חוששים לקפוץ על בגדים שהושלכו, ובעיקר באמצע הרחוב.

אצלנו זה עובר במשפחה. סבתי מצד אמי היא אספנית אובססיבית (נכון להיום, המיטה שלה היא האזור היחיד בביתה שנותר חף מחפצים), וחלק ניכר מהארון שלי מקורו באותה אובססיה. גם אמי ניחנה בכישרון איתור שבפניו אי אפשר שלא להוריד את הכובע: שמלת דיזל חדשה מתחרה, משקפי שמש שנשכחו על חוף הים ומיני מציאות נוספות. אבי לא יכול לשאת את זה, ולכן בחברתו אנו נאלצות לוותר על התענוג, אך כשאנחנו פוסעות יחדיו, אין דבר שיכול לעמוד בפנינו.

מאחר שרובנו נוטים להכיר אנשים שרואים את העולם בצורה דומה לנו, עם הזמן נפל בחלקי להכיר את יעל, שגם היא, בדומה לאמי, לא מפספסת לעולם פיסת בד שמונחת תלויה או קבורה בפינת רחוב. ההפקה, ברובה (גם לנו יש גבול, והוא עובר בנעליים) מורכבת מפריטים כאלה. פריטים שנזרקו ושרובנו לא הפנינו אליהם את המבט. ברמת התודות, אפשר רק לברך את מי שמבין לליבינו, וטורח להניח את הפריטים שמהם הוא נפרד בערימה מסודרת ונוחה לחיטוט, ולא הישר בפחי הזבל. רק אתמול מצאתי שתי שרשרות, זוג משקפי שמש, חולצה מכופתרת של ראלף לורן ומעיל טרנץ' שהונחו על מעקה בטון, עם פריטים רבים ונוספים, כך שכל מי שעובר לידם יוכל להבחין בהם, ואם ירצה גם לזכות במתנה מפתיעה ונטולת תג מחיר.

אופנת רחוב, אבל באמת

צילומים: דן אואן; סטיילינג: רויטל מדר ויעל מסר