מרצדס E קלאס - שמרנות מתקדמת

במקרה של ה-E קלאס החדשה, דווקא יצא למרצדס טוב. מלבד העובדה שתקופת הפיתוח נעשתה בזמנים טובים יותר, והשקת המכונית נקבעה לתקופה זו כבר לפני שנה וחצי לפחות, המותג הגרמני הוותיק נהנה בכל מקרה מהתדמית השמרנית מבין כל מתחריו הטבעיים. ואיך זה מתבטא ב-E?

כמו E, אבל קצת F

תסתכלו בתמונות ה-E החדשה. עכשיו תביטו שוב. מה שאתם רואים, ומה שתראו במציאות, היא מכונית שאמורה לעשות לכם רגוע בעין, ובלב. מרצדס נמנעה, ככל האפשר, מלהגזים ולייצר איזושהי מחאה מצד הלקוחות הקלאסיים. לכן הגוף, על מרבית פרטיו, הוא E מודרני. קווי הגוף אגרסיביים במעט מהדגם המוחלף, יחידות התאורה דואגות למראה דינמי יותר, אבל לא הרבה מעבר לכך. אה, ויש מי שרוצה שתחשבו שהיא נראית כמו S קלאס מוקטנת. הוא מגיע ממרצדס, אותו מישהו.

גם תא הנוסעים, ממש שלא במפתיע, לא יעורר רגשות עזים. סביבת הנהג יעילה מאוד, ומותירה מעט מאוד מקום לשיפור, אם בכלל. כך גם לגבי סביבת הנוסעים, לצד הנהג או מאחור. יעילות וניקיון עיצובי הם שם המשחק. ושמרנות כבר אמרנו? אישית, אני לא משתגע על הבחירה בזוויות חדות יחסית לעבר, או מריבוי מתגי התפעול בקונסולה המרכזית. אבל אתם תחליטו אם זה מתאים למאות אלפי השקלים שאתם בחרתם להשקיע. 

כרגיל במרצדס, ה-E (וחלק ניכר מאחיותיה למשפחה) מגיעה עם סדרה בלתי נגמרת של מנועים, החל בדיזל שעושה שימוש בארבעה צילינדרים או V6, או בנזין שמתחיל בארבעה, ממשיך ב-V6 ומסתיים עם שני צילינדרים נוספים, אף הם בתצורת V ותחת השם המבטיח E500, עם 388 כ"ס. היצע תיבות ההילוכים נע בין שישה ידניים וחמישה או שבעה אוטומטיים. ואם כבר, עוד עניין קטן ומעניין. מערכת המתלים מציעה אפשרות לא רק של מערך קונוונציונלי, אלא גם מתלי אוויר ובולמי זעזועים בעלי שיכוך משתנה. מרשים למדי על הנייר.

ועל הכביש זה אחרת?

כן, וגם לא. נתחיל בכך שנהיגה ב-E החדשה היא משהו, ובכן, שהייתם מצפים לו. אין צורך להכביר מילים על מנועי הדיזל הסופר מתקדמים-חסכוניים-שקטים וחזקים של העידן המודרני. כל מנוע בו נהגתי, גם כאשר מדובר היה בגרסאות היותר בסיסיות, עשה רושם טוב. הדיזלים בעלי ארבעת הצילינדרים יכולים היו להשמיע מעט פחות דציבלים, אבל לאור הכוח המרשים שהם מייצרים, אפשר לחיות עם זה. דווקא מנועי הבנזין מעט פחות מרשימים, כולל ה-V8 החזק שבחבורה, שמשום מה הרגיש מעט אנמי ביחס למספרים היבשים.

בכל הנוגע לנוחות, כל קומבינציית מתלים ייצרה נסיעה נוחה למדי. הנוחות בתנועה עירונית, בעיקר בגרסאות דיזל מוקשחות מעט, הייתה פחות ממצוינת. בגרסאות הבנזין החזקות לעומת זאת, כמו ה-500 למשל, גם כאשר המתלים מכויילים למצב דינמי, הרכות מוגזמת לעתים. ולא, אין כאן את חדות התגובה והקשיחות מעוררת הביטחון של ב.מ.וו, וזה מעט חבל בגרסאות הספורטיביות, אבל לא ממש מטריד לאורך כל ארסנל הגרסאות.

אין ספק שה-E מרגישה טוב במיוחד על כבישים מהירים, בזמן שכבישים מפותלים למשל, היא מעדיפה להוציא מחוץ לתפריט. אפשר להגדיר אותה "מכונית 75-150 ביום": 150 ק"מ, על 75% כבישים מהירים. ככזו, היא כנראה המרשימה ביותר בקטגוריה המצומצמת. אבל בבקשה, עזבו אותה מכבישים תובעניים. למה זה טוב? 

כן, לא, וכמה זה עולה

השאלה האם לרכוש מרצדס E קלאס חדשה, מטרידה בימים אלה מעט מאוד בני אדם שאתם מכירים. בחישוב זהיר, משהו כמו 400-500 איש ישקלו זאת השנה. כך מלכתחילה, מדובר כאן בבחירה שרגש משחק בה תפקיד נכבד. וביחס הפוך לרגשות שמייצרת ה-E, האטרקטיביות שלה עולה בימים אלה.

בניגוד למתחרותיה, היא מנסה לשמור על פרופיל הופעה נמוך יחסית. היא משנה ומתחדשת, אבל בזהירות. והיא בעיקר שומרת על מאפיינים שמותירים אותה כבחירה המועדפת על-ידי הכסף הישן, הבטוח בעצמו אך זה שלא ממש חייב לעשות רעש. בתקופה כמו זו, מדובר ביתרון כלל לא קטן.

מעבר לכך, אין ספק שמדובר במכונית טובה מקודמתה, עדיפה לא רק דינמית, אלא גם מבחינת נוחות ובטיחות. במחיר כזה היא בטח לא מציאה, אבל אפשר להניח שתמכור טוב יותר מקודמתה. גם זה משהו.

הכתב היה אורח חברת מרצדס