שתף קטע נבחר

דעה: תקציב ברוחה של מרגרט תאצ'ר

עצוב שנתניהו ויוגב הגו תקציב תאצ'ריסטי, כשאפילו בארה"ב כבר התפקחו מהמודל הזה והבינו שמגזר ציבורי חזק שדואג לרווחה, לחינוך ולבריאות הוא חיוני להצלחת הכלכלה

לאחר דיון לתוך הלילה אישרה הממשלה ברוב גדול את מסגרת התקציב ובעצם את מדיניותה הכלכלית כולה. עכשיו יימשך הויכוח בכנסת ובוודאי בציבור הרחב. נדמה שהפעם אכן צפו סוגיות שאינן עולות בדרך כלל. ברקע הויכוח עומדים המשבר הכלכלי העולמי ומינויה של ממשלה חדשה, שהעומד בראשה מתפקד גם כשר על לעניינים כלכליים.

 

רק לפני שנים מעטות טען נתניהו במו פיו שהוא רואה במרגרט תאצ'ר מורת דרך. הוא אינו חוזר תדירות ובקול גדול על טענה זו, אך איש עוד לא שמע אותו נשבע לדרך אחרת. בוודאי לא ל"דרך השלישית", שהנהיגו יורשיה של גברת הברזל בבריטניה וגם לא לדרכו של אובמה בארה"ב.

 

נתניהו ויועצו הראשי, ראש אגף התקציבים לשעבר אורי יוגב, האמינו וממשיכים כנראה להאמין, שהממשלה היא הבעיה והשוק הוא הפתרון כסיסמת התאצ'ריסטים. הם חותרים בעקשנות להפחתת היקף השירותים הציבוריים המסופקים על ידי הממשלה והרחבתם של אלו הנמכרים על ידי הסקטור הפרטי. טענתם היא כי כך ייטב לציבור כולו. האמנם?

 

המודל התאצ'ריסטי, שהכלכלה האמריקנית היתה קרובה אליו, הנהיג ממשלה קטנה יחסית וכונן חברה שבה הבריאות והחינוך מטופלים יותר על ידי המגזר הפרטי. אך זה אינו מודל מוצלח. כלכלנים רבים הוכיחו כי יעילות אספקת השירותים הציבוריים על ידי הסקטור הציבורי גדולה יותר. עלות שרותי הבריאות בארה"ב גבוהה מאשר באירופה, ותוצאותיה לציבור הרחב אינן טובות יותר. בהעדפתו את אובמה, חיווה הציבור האמריקני את דעתו גם על כך.

 

סקטור ציבורי חזק - הדואג לחינוך, לבריאות, לרווחה ולמינהל - חיוני להצלחתה של הכלכלה. פרופ' לינדרט מאוניברסיטת קליפורניה, הראה באותות ובמופתיים סטטיסטיים שהצמיחה במאתיים השנים האחרונות בעולם כולו, גברה דווקא כשהסקטור הציבורי היה חזק. כן, ממצא הפוך בדיוק למה שמניחים תומכי הממשלה הקטנה. זהו הויכוח היסודי בין תומכי המודל האמריקני (של לפני עידן אובמה) ובין אלה הטוענים למודל סקנדינבי, או סוציאל-דמוקרטי, בכלכלה. כמובן, שאת הסקטור הציבורי יש לממן כיאות וכאן מופיע הויכוח על המיסוי.

 

טרם המשבר, החליטה ישראל בהמלצתו של נתניהו, להמשיך להוריד מסים. כבר היום המסים בישראל, שוב בניגוד למה שטוענים אנשי נתניהו, דומים לרמת המסים הנהוגה באירופה. אם נזכור שהוצאות הביטחון שלנו גבוהות יותר, נראה שכבר היום אנו מספקים פחות שירותים ציבוריים מאשר האירופים. אם נמשיך להוריד מסים נמשיך לקעקע את "מדינת הרווחה", כפי שאירופים רבים מכנים את שיטתם.

 

הציבור הישראלי, על פי משאלי דעת קהל, דווקא אינו רוצה לחסל את מדינת הרווחה. מאז הבחירות ב-2006 גם נתניהו מבין זאת. מכאן הזיג-זג שלו בעניין המיסוי. המשבר הכלכלי מטיל צל כבד על העולם כולו. בכל רחבי הגלובוס קובעי המדיניות מנסים בכל כוחם לצמצם נזקים ולמנוע משבר עמוק וארוך יותר. הם אינם נרתעים מגירעונות גבוהים ומנסים להעלות ביקושים. הפחתת המסים למאיונים העליונים אינה מסייעת כפי שיסייע חיזוק כוח הקניה של החלשים. למרות זאת מנסה נתניהו לגלגל את מימון התקציב בצורה לא מידתית אל החלשים. אפילו בנק ישראל, שאינו חשוד בסוציאליזם רחמנא ליצלן, ממליץ שלא להפחית מסים בשעה זו. ונתניהו? נכון לשעת כתיבת הדברים הוא מעדיף הפחתת מסים לעשירים על החלופות האחרות.

 

חלופה טובה יותר לתקציב המוצע תדגיש את הפחתת האבטלה, את חיזוק רשת הביטחון החברתית (דמי אבטלה, גמלאות קיום וכדומה), את שיקום הביקושים לתוצר, ואת ביסוס מערכת התיווך הפיננסי. היא תעמיד כלים למניעת נזקים כבדים אפשריים מהכלכלה והחברה בישראל כתוצאה מהמשבר העולמי. גרעון קצת יותר גדול, הוא מחיר שישראל שהשתחררה מתאצ'ר צריכה לקבל; זו אפילו המלצתו של מוסד שמרני כמו קרן המטבע העולמית.

 

עצוב שנתניהו ויוגב רוצים מדיניות תאצ'ריסטית כשבעולם הרחב, גם בארה"ב, כבר התפכחו ממנה.

 

הכותב הוא חבר המחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון, וראש התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים