עלייתו ונפילתו של מנהיג "הנמרים הטמילים"

סרי לנקה הודיעה היום (ב') שחיסלה את אחרוני לוחמי ארגון המורדים "הנמרים הטמילים" באזור הלחימה בצפון האי, ובהם מנהיגם ולופילאי פרבקרן. הלוחם המשופם בן ה-54 הפך כנופיה קטנה של חמושים לאחד מארגוני הגרילה המתוחכמים והאכזריים בעולם, אך שורה של טעויות מצידו הובילה לתבוסה מוחלטת בידי הצבא הסרי לנקי.

סוף מלחמת האזרחים בסרי לנקה:

• סיכום 26 שנים של לחימה
• "ניצחנו במלחמה, מנהיג המורדים נהרג"
• כניעת ארגון הנמרים הטמילים
• פרשנות: המורדים לא יזנחו מאבקם
  

עבור תומכיו, פרבקרן היה הלב הפועם של המאבק למען הקמת מדינה עצמאית עבור המיעוט הטמילי. עבור מבקריו הרבים, הוא היה מנהיג אכזרי של כת מתאבדים, שחיבל בכל הזדמנות שהייתה לו בהסכמי שלום במסגרת מאבקו לכוח. במשך יותר מרבע מאה, שבה ניטשה מלחמת אזרחים עקובה מדם, שיכללו המורדים את פיגועי ההתאבדות שלהם, התנקשו בפוליטיקאים בכירים - בהם ראש הממשלה ההודי לשעבר רג'יב גנדי - ונאבקו בממשלה הסרי לנקית.

בשיא כוחו היה פרבקרן לדיקטטור של מדינת צללים ובה מאות אלפי אזרחים בצדו הצפוני של האי באוקיינוס ההודי. למדינה בתוך מדינה שהקים היה דגל משלה, כוח משטרה ואף מערכת משפט. כוח הגרילה שלו היה חמוש בתותחים כבדים, מטוסים שהפציצו פעם את נמל התעופה הבינלאומי בבירה קולומבו, ויחידה של מחבלים מתאבדים. חיל הים שלו הורכב מכלי שיט קטנים, "סירות מתאבדות" עמוסות בחומרי נפץ, צוללות מאולתרות וספינות הברחה גדולות.

מנהיג המורדים וסגניו הבכירים. כולם נהרגו (צילום ארכיון: AFP)

על-פי דיווחים, המורדים הרוויחו כ-300 מיליון דולר מדי שנה מהברחת אמצעי לחימה וסמים, מרשת של ארגוני צדקה מזיופים ותרומות מטמילים ברחבי העולם. פרבקרן היה אפוף מסתורין ומיעט להופיע בציבור. הוא העדיף לתקשר במעין נאום רדיו לאומה, שאותו נשא מדי שנה בחודש נובמבר. חייליו, שחלקם גויסו עוד כשהיו ילדים, ראו בו מנהיג בלתי מעורער. הוא ציווה עליהם להתנזר ממין והורה להם לשאת על צווארם בקבוקי ציאניד, כדי שיוכלו להתאבד אם לוכדים אותם.

הצעיר מבין ארבעה ילדים, הוא נולד ב-26 בנובמבר 1954 בעיירת חוף קטנה בחצי האי ג'פנה. הוא תואר כתלמיד ביישן ולמדן, והצטרף לתנועת מחאה טמילית בעקבות כעסו על אפליית הטמילים בידי הרוב הסינהלזי. הוא טען שהושפע משני מנהיגים הודים - סובאש צ'נדרה בוז ובגאט סינג - שהיו מעורבים במאבק חמוש למען עצמאות מבריטניה. באחד הראיונות הנדירים שהעניק אמר כי התעניין במיוחד בחייהם של אלכסנדר הגדול ונפוליאון. על פי הסברה המקובלת, הוא הקים את "הנמרים הטמילים החדשים" ב-1973 או 1974.  

"הוא המוח שלהם. הוא הלב שלהם. הוא האל שלהם. הוא הנשמה שלהם וכל הארגון מתנהל סביבו", אמר העיתונאי ההודי מ.ר. נריאן סוואמי, שכתב ספר ביוגרפי אודות מנהיג המורדים הטמילים. הוא תיזמר תיקפות פתע על בסיסי צבא סרי לנקה שבהם נהרגו מאות חיילים והגיב למתקפות הממשלה בתקיפות נגד הרסניות. נטיית הארגון לבצע פיגועי התאבדות - ובכלל זה פיגוע במקדש השן ב-1998 - גרם לארה"ב, האיחוד האירופי והודו להגדיר את הנמרים הטמילים כארגון טרור. הארגון גם התנקש בכמה פוליטיקאים סרי לנקים, בהם הנשיא לשעבר רנסינג פרמדסה.

חיילים בצבא סרי לנקה באזור הלחימה, השבוע (צילום: AP)

פרבקרן נתפש כאסטרטג מוצלח, אך שורה של טעויות בשיקול הדעת מצידו בשנים האחרונות הובילו בסופו של דבר למפלתו. הוא הרחיק את בעלי הברית החזקים ביותר שלו בהודו בכך ששיגר מחבלת מתאבדת לרצוח את גנדי ב-1991. ההתנקשות באה כביכול כתגובה לשיגור משלחת משקיפים הודים לסרי לנקה. ב-2002 הוא דחה במשא ומתן להפסקת אש הצעה נדיבה שהייתה מעניקה אוטונומיה נרחבת למורדים בצפון ובמזרח, בתמורה לוויתור על עצמאות מלאה.

פרבקרן אמר על ההצעה, שהוגדרה על-ידי דיפלומטים

כטובה ביותר שיכל לקבל, כי לא היה מוכן לקבלה כל חלופה להקמת מדינה טמילית נפרדת, שתיקרא "אילם". "אלפים מבניי מסרו את חייהם למען אילם", אמר לעיתונאית ההודית אניטה פרטאפ ב-1990, "המוות שלהם לא יכול להיות לשווא". ב-2004, מפקד בכיר בשם קולונל קארונה הסתכסך עם הנהגת הנמרים ופרש מהארגון ביחד עם אלפים מלוחמיו.

לאחר מכן, פרבקרן הכריז על חרם טמילי בבחירות לנשיאות שנערכו ב-2005, וכך סייע למהינדה רג'פקסה הקיצוני לעלות לשלטון. אחרי שכמה ניסיונות לחדש את שיחות השלום נכשלו, המורדים ניתקו את אספקת המים ליותר מ-60 אלף בני אדם במזרח סרי לנקה, צעד שעליו הגיבה הממשלה במתקפה שהדפה את המורדים מהמזרח, הובילה לכיבוש בירתם המנהלית קילנוצ'צ'י ובסופו של דבר, לתבוסה מוחלטת בשדה הקרב.