כיעור זה לא מילה

פסטיבל "אינטימידאנס", שייפתח ב-2 ביולי בתיאטרון תמונע בתל אביב, יציג השנה תשע בכורות של יוצרים עצמאים בתחום המחול. התמה המרכזית סביבה נוצרו העבודות היא המילה "מכוער", אותה ביקשו היוצרים לפרק ולבחון מחדש. "הפנייה למכוער – הבזוי, המודחק, המרושע והמלוכלך – היא משימה לכאורה בלתי אפשרית", אומרת נאוה צוקרמן, המנהלת האמנותית של הפרויקט. "אנחנו הרי לא רוצים לעשות מכוער בדיוק באותה מידה שבה איננו רוצים לעשות יפה. אנחנו פונים לאנשים שמוכנים להסתכן ולשמוע את מה שבדרך כלל אנחנו נמנעים מלומר. הפנייה למכוער היא הזמנה להתפנות מסגנון ומוסכמות ולהביט לדבר שנקרא 'מחול' בעיניים, בלי פחד ועם קצת חוצפה".

ברשימת העבודות שיוצגו השנה בפסטיבל יהיו "יש פה עונג" מאת ובביצוע בן בוכנבכר ועינת גנץ, שמשלבת בין טקס אשכבה, תיאטרון פיזי ותסכית רדיו; "היונה של באסם" מאת אבי דנגור, שמציע, יחד עם השחקן והבמאי אסף קורמן, דואט של אי נוחות; "Venus de Meatloaf" סולו שיצר אריאל כהן לרקדנית רעות שץ, בו הוא מתמודד עם מיתוס היופי; "Butt, it's OK!" מאת אנדראס מרק, שמבצע סולו בהשראת הראיונות הפרובוקטיביים של המגזין הגאה BUTT; "שתי נקודות וקו" מאת מרב סבירסקי, בביצוע נועם וייז ועידן יואב, שני רקדנים וחבל שמותח קו בין פעולה למצב; "אנגורה" מאת טל פורת, פואמה בימתית שעוסקת בשעמום ושובע; "שמיים" מאת שלי פלמון, דואט של היוצרת עם

שני תמרי, בו נבחנים מחדש הגבולות של מרחק וקירבה ו"ישראליקה" מאת ובביצוע רותם תש"ח, סולו שנוצר כנאום שמפרק את ההוויה הישראלית לחלקיקיה. רננה רז חוזרת לפסטיבל עם "מיקי מאוס", סולו שיבצע הבמאי ומנהלו האמנותי של תיאטרון החאן, מיקי גורביץ'.

מופעי הפסטיבל יוצגו בשתי תכניות שונות ובמקביל אליהן יתקיימו גם אירועים נלווים, כמו עבודת וידאו שתוצג בגלריה ומופע מוזיקלי בו יתקלטו אמני הפסטיבל בבר של "תמונע" קטעים נבחרים מאתר יוטיוב, על פי רצף אסוציאטיבי.