ניסיון נאלח לסתום פיות

לפני מספר שנים הופעתי בפני שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר, כשהסוגיה שעל הפרק הייתה איסור המשטרה לאפשר לי ולחבריי לקיים משמרת מחאה מול ביתו של שר הביטחון דאז, שאול מופז. במהלך הדיון הפתיעה כבוד השופטת וסיפרה כי "מר בן גביר הפגין גם מול הבית שלי, והבעל שלי לא ממש אהב את ההפגנה". ואולם, דורנר סיפרה לנציגים הנדהמים מפרקליטות המדינה כי אמרה לבעלה: "זכותם להפגין גם מול הבית שלנו. זאת הדמוקרטיה, זהו חופש הביטוי".

בדברים הללו של השופטת דורנר נזכרתי השבוע, כשכנסת ישראל אישרה בקריאה ראשונה הצעת חוק מבישה שתגביל באופן משמעותי ואולי אף תמנע כל מחאה מול בתיהם של אישי ציבור.

לטענת המצדדים בהגבלה, אדם שרוצה להפגין יכול לבטא מחאה מול משרדו של האיש, ואין כל צורך בקיום מחאה דווקא מול ביתו הפרטי. אך כאן בדיוק טמונה הצרה. טענות אלה חושפות את העובדה, שהמצדדים בהצעת החוק מעולם לא היו בצד השני של המתרס: בצד של המפגינים. מי שהיה בצד הזה, יודע גם יודע שהפגנה מול משרד ממשלתי אינה אפקטיבית כלל וכלל.

באותו דיון מדובר, הוסיפה וסיפרה השופטת דורנר, ששימשה כשופטת בבית הדין הצבאי בקריה בתל אביב במשך שנים ארוכות, כי ההצעה לקיים דיון מול משרד הביטחון (שם כיהן מופז כשר) היא הצעה לא ראויה: "כולנו מבינים ששר הביטחון כלל לא יראה את ההפגנה, כלל לא ידע על קיומה, ולמעשה אין כל משמעות להפגנה שכזאת", אמרה, וחייבה את הפרקליטות לאשר את המחאה מול ביתו הפרטי של מופז.

מאז קיבלה דורנר את ההחלטה, קיימו רבים וטובים מחאות מול בתים פרטיים של אישי ציבור: מובטלים מחד וארגוני מורים מאידך, פעילי ימין ואנשי שמאל, ולאחרונה אפילו פעילי המטה למען שחרור גלעד שליט ביקשו למצות את חופש הביטוי ולהעביר את המסר.

לא שמענו על איש ציבור שנכווה לא במחאות השמאל ולא במחאות הימין. לא שמענו על אלימות במהלך הפגנות שכאלה. ואם תשאלו כיצד מחאות כאלה לא הגיעו לידי אלימות, הרי שהתשובה נעוצה דווקא בדבריו של פילוסוף ידוע, לפיהם כשסותמים פיות הידיים מתחילות לעבוד. דווקא החופש לבטא את האני מאמין שלנו, דווקא החופש לצעוק ולקרוא קריאות גם אם אינן מקובלות, הוא הגורם הממתן את המחאה.

במדינת ישראל תשס"ט יש לצערי גורמים המבקשים לסתום פיות. מעבר לעובדה שהצעת החוק מפלה בין אישי ציבור לפשוטי העם, וקובעת למעשה כי יש מעמד אצולה בישראל שמול בתיו הפרטיים אסור למחות, בעוד שנגד אזרח פלוני מותר הדבר. זו הצעה שהיא המשך המדיניות של מי שהמחאה לא נוחה להם.

השאלה המרכזית היא איפה זה ייעצר: היום אסור למחות מול בית של איש ציבור, מחר יהיה אסור למחות מול משרדים, ומחרתיים אולי יאסרו כליל את זכות המחאה, כי זה פוגע, מרעיש ומציק. לזה לא קוראים דמוקרטיה. 

איתמר בן גביר, דובר "ארץ ישראל שלנו" ויועץ תקשורת