חשמל זורם בכפות רגליך

הסיכוי היחיד לכך שלא ניתקלתם בקורקינטים ממונעים בשנה האחרונה, הוא אם משום מה לא יצאתם מהבית במשך התקופה הזו. לא נגזים אם נתאר את התנפלות הכלים הבסיסיים האלה, שפעם היו מוכרים כאמצעי התניידות לילדים שלא הסתדרו עם גלגליות, כמגפה של ממש. הם חותכים את הולכי הרגל על המדרכה, מעצבנים את נהגי המכוניות על הכביש, ומשחררים מהסביבה לא רק חיוכים ומבטי השתאות וקנאה, אלא גם צרורות של קללות מקוריות ועסיסיות.

קל לקיפול ונשיאה, נכנס בקלות לתיק, יושב בכיף על הגב (תצלום: בנצי אדן)

הם מגיעים עם מנועי בנזין רועשים או מנועי חשמל חרישיים, יש כאלה שניתן אפילו לשבת עליהם, ואחדים מפתחים מהירויות שלא היו מביישות קטנוע. לחלקם גלגלים זעירים, אחרים נראים ככלים שנועדו לרכיבה בשטח. ובאופן כללי, אפשר לראות אותם ברחובות הכרך בכל פינה, שדרה ורחוב. עכשיו אתם מבינים למה הצמידו לי אחד למשך שלושה ימים, הורו לי לנטוש את הקטנוע הנאמן ולדווח ממקור ראשון אחר החוויות?

יש חוק. אז מה?

קודם כל, פיסת מידע חשובה שרובכם ודאי לא מכירים. מרבית סוגי הקורקינטים החשמליים שמשייטים ברחובות תל אביב הסואנים, אינם עונים לדרישת התקן הישראלי. זה האחרון גורס כי קורקינט חשמלי הוא חוקי, בתנאי שמשקלו לא עולה על 12 ק"ג, מהירותו אינה גבוהה מ-12 קמ"ש והספק המנוע שלו נמוך מ-100 ואט. אבל בישראל חברים, כמה לא מפתיע, החוק הוא המלצה קלה. לא הרבה מעבר לכך. ברחובות העיר, ואת זה יודע כל קורקיניסט (תכירו, אני המצאתי) מתחיל, שועטים כלים כבדים בהרבה, שמגיעים למהירות של 40 קמ"ש ויותר ומצויידים מן הסתם במנועים גדולים פי כמה מהמותר. שלא להזכיר את אלה שאינם חשמליים ומונעים בדלק - האמ-אמא של הפרת החוק.

ראיתם פעם שוטר עוצר רוכב קורקינט? בדיוק, הם עסוקים כנראה בבדיקת רשיונות הנהיגה והביטוח של רוכבי קטנועים חדשים. מצער לומר, אבל נדמה שכמו בכל תחום, משטרת ישראל תקבל את הבעיטה הציבורית שלה, רק אחרי האסון הראשון. בינתיים, ובעיקר במדרכה, כולם מתקבלים בברכה.

שומר חוק, אבל מתפדח

כאזרחים שומרי חוק ומוסר (נגיד), לא העזנו לעשות שימוש בכלי לא חוקי. הקורקינט שהועמד אם כן לרשותנו, הוא מתוצרת חברת go-ped האמריקנית, היחידים שעומדים בדרישת התקן הישראלי. זה אומר שמשקל הכלי עומד על 12 ק"ג ולא יותר. משקל שמאפשר להכניס אותו לתיק ייעודי, ולשאת אותו על הכתף ללא שום בעיה.

וזה תענוג, באמת. ההתניידות קלילה, ומבלי להשמע כמפרסמים בתשלום של הכלי, אפשר לומר שהוא באמת אידאלי לשימוש נוסעים ברכבת למשל. ובכלל, הרכיבה (עמידה, אם לדייק) עליו היא עניין מקסים לעיתים. כך למשל הפכה רצפת העץ המעודנת בנמל תל אביב למשטח נפלא עבור רכיבה מענגת של אחר צהריים. עד שמתחלף רציף העץ החלק במדרכה רווית שקעים ומהמורות, אבל בל נקדים את המאוחר.

יש לזכור כי העובדה שהוא חוקי למהדרין, אומרת באותו זמן שמהירותו המרבית עומדת על 12 קמ"ש בלבד. קצת איטי ממהירות אופניים ממוצעת. אז נכון שמזיעים פחות, אבל בכל זאת, בעייתי משהו. בינינו, מראה ילד בן 16 משייט במהירות של ריצה קלילה, זה לא נורא. גבר בן 40 שמקרטע על מדרכות העיר במהירות זחילה, זה כבר משהו אחר, אם להתבטא בעדינות.

וזה עוד לא הכל. חיסרון נוסף ובולט ב-go-ped לעומת אחיו הלא-חוקיים בעליל: הגלגלים בהם הוא מצוייד. שלא כמו הגלגלים הרחבים והמתנפחים בקורקינטים גדולים-כבדים-מהירים, כאן עשויים הצמיגים מגומי קשיח. הצמיג הקדמי רך יחסית, האחורי ניתן לרכישה עם תרכובת קשה יותר או פחות. שלנו הייתה הקשה יותר, ותרגמה כל מהמורה בתוואי הנסיעה לתזוזה בלתי נעימה בחוליות עמוד השדרה. ואנחנו לא מגזימים. צריך לנסות כדי להבין איך הופך פתאום כלי התחבורה שלכם, מדד לשיבושים מילימטריים באספלט הישראלי. ומכיוון שאתם מכירים כבר את מע"צ ואיכות הסלילה בישראל, אתם יכולים גם להבין את הטראומה המתקדמת של חוליות הגב שלנו.

ועוד עניין אחד נוסף, בטיחותי לגמרי. לומר שהקורקינט מצוייד במערכת בלימה, תהיה השמצה פרועה של כל מערכות הבלימה באשר הן. כולל של אופניים מודל 49'. בלימת הגלגל הקדמי בכלי, בעיקר תודות לבסיס הגלגלים הקצרצר ולמרכז הכובד הגבוה, היא מתכון בטוח להתהפכות לפנים, במידה ואתם לא מתכננים היטב ונשענים מעט לאחור. זה לא בטוח על הכביש, וגם לא ממש על המדרכה.

משוכלל אבל יותר יקר

שלא כמו כלים אחרים, ה-go-ped בו השתמשנו מצויד בסוללת ליתיום יוקרתית, שמשקלה כשמינית מסוללות רגילות. לטענת היצרן, מחזור החיים שלה ארוך משמעותית (עד 1,000 טעינות לעומת 400). זמן הטעינה עם סוללות הליתיום - שעה וחצי של חיבור לשקע החשמלי הפרטי שלכם בבית, ובתמורה טווח נסיעה של 10-15 ק"מ, בהתאם למשקל גופכם ולמהירות בה תבחרו. שלל השכלולים - כולל מתג הקובע את מהירות הכלי בין "זחילה" ל"תנועה סבירה", - ועצם היותו היחיד שעונה לתקן הישראלי, מתבטאים גם בעלות. תו המחיר של ה-go-ped מדגם i-ped בו השתמשנו, מגיע ל-7,900 שקלים. זה בהחלט מחיר עסיסי, ויקר לא במעט מהמתחרים הלא חוקיים.

אז למי כן מומלץ הכלי המוזר הזה? בעיקר לאלה שלא מתכוונים לרדת בשום פנים ואופן לכביש, אלא להשאר בשבילי אופניים וברכיבה רגועה. לאלה שזקוקים לכלי עבור מרחקים קצרים יחסית, על פני משטחים סלולים היטב. אלה ימצאו אותו נוח באופן מיוחד, קל לנשיאה ואחסון. וגם, כמובן, ככלי שעשוי לשמש בני נוער (מעל גיל 16) באזורים תחומים ובטוחים. עבור מי שמחפש ניידות אמיתית ורב-משימתית, הקורקינט אינו יותר מקוריוז.

אני, בכל אופן, חזרתי מלא הערכה מחודשת לקטנוע, שהמתין לי בשקט ובסבלנות ראויה לציון במשך שלושה ימים, וכאילו אמר בחיוך ציני בשובי אליו - מותק, בתל-אביב, אין לי תחליף.