שיעור קוריאני על הצפוי עם איראן

דמיינו לעצמכם דו-קרב בין שני אקדוחנים: לאחד אקדח פשוט ולשני משוכלל. לבעל האקדח הפשוט מותר לירות מתי שיחפוץ, ולעומתו בעל האקדח המשוכלל מותר לירות אך ורק בקליע המעופף ורק לאחר אישור השופטים.

התנהלותה של מדינת ישראל בשני העשורים האחרונים במיוחד, הביאה את כוח ההרתעה שלה למצב בו אין כל חשש מצד האויבים לירות מתי שיחפצו ולהיכן שירצו. במה דברים אמורים? שיגור טיל "סג'יל-2" האיראני באופן מוצלח, מעלה את איראן אל שדה הקרב של האקדוחנים עם אקדח משוכלל אבל התפקידים לא התחלפו: ישראל נשארת תלויה בשופטים. אמנם עם אקדח בדמותו של טיל "חץ", אולם בזה מסתכם יתרונה בקרב המוזר הזה.

יכולת ההתמדה של איראן בפיתוח וייצור של טילים, וכמובן הצלחת השיגור, מחקה את קולות הזלזול שעלו מהמערב וגם מישראל בדבר הכשלונות ומיצגי השווא לכאורה של האיראנים. המוזר הוא שקולות הזלזול אינם באים מפיהם של אנשי המקצוע. אלה יאמרו במידה רבה של צדק ש"כישלון" בשיגור טיל או מערכת הנדסית אחרת אינו אלא "אי-הצלחה", ולעיתים ייחשב הדבר כאבן-דרך בפרויקט כולו. מפני שכך מתנהל פרויקט הנדסי כה מורכב. התקדמותה של איראן לא תיעצר מעצמה: יהיו לה לווייני תקשורת ולווייני ריגול, טילים ארוכי טווח שיכסו את עין הארץ. טווחים של טילי קרקע-קרקע אינם מוגבלים ל-2000 ק"מ. תהיה לאיראן היכולת לחמש את הטילים בכל ראש נפץ שתחפוץ, ובפרמטר החשוב מכל, קרי כמות הטילים, השמים אינם תקרה.

מה ישראל אמורה לעשות? מה יגרום לאיראן לסגת מרצונה העז להצטייד בנשק גרעיני בפיתוח עצמי? האם ניתן להחליף שופטים והאם קרב האקדוחנים המוזר הזה יכול להימנע? על אלה יש להשיב תחילה במובן העקרוני. אין תהליכים הפיכים בטבע וקל וחומר בקרב מי שהרציונאל המניע אותו מעוגן באידיאולוגיה. פירושו של דבר הוא שיש להתכונן גם לתסריטים מבהילים.

סוגיית השופטים, קרי ארה"ב ואירופה, תישאר בעינה כל זמן שישראל מסכימה שיהיו בכלל שופטים בקרב הזה. על ישראל להכין את הציבור כפי שהיה לפני מלחמת ששת-הימים. שר החוץ אבא אבן הסתובב בעולם לנסות למנוע את המלחמה אך בה בעת נחפרו שוחות וצבא המילואים חנה על הגבול. ולמרות הלחץ העצום, כוח האיחוד ואימת הסכנה הביאו את ישראל להישג צבאי שחלק מנגזרותיו התמוססו עם השנים בגלל הדרג המדיני.

יש לקחת בחשבון הצטיידות מהירה של איראן בטילים רבים שאין כל הכרח לצייד את כולם בראש נפץ לא קונבנציונאלי. מערכת ההגנה הרב-שכבתית שיש לישראל אינה יכולה לתת מענה שלם לכך. יירוט טיל במעופו אמנם הוכח בניסויים אולם כשישוגרו מטחים ובאותה הזדמנות גם מהמוצב הקדמי בסוריה ישוגרו טילים או אז התמונה המצטיירת אינה נוחה.

על ישראל להתכונן לתקיפה משולבת על איראן, כזו שהסכנה בצידה: המחיר. אם וכאשר ישראל תחליט לתקוף, ובכך לנפץ את משחק האקדוחנים המוזר, יהיה עליה להתכונן לאובדן של לפחות 20 מטוסים על טייסיהם, מתוך מאה שישתתפו בתקיפה. זאת בהערכה זהירה ומקלה. בתקיפה כזו ישתתפו מטוסים רבים יותר מאלה שנטלו חלק בתקיפת הכור בעיראק, לפחות פי ארבעה. ולפיכך יהיה הכרח לשלב תקיפה כזו בהתקפת טילים נגדית.

הניסוי הגרעיני שערכה צפון-קוריאה מעיד על טיבם של הסכמים עם מדינות המגדירות היטב את מטרתן האידיאולוגית. גם לאחר "הבנות" דיפלומטיות בינה לארה"ב, שנחגגו ברוב הדר, קוריאה ממשיכה בתוכניתה. כך גם עם איראן. בהנחה שאובמה יגיע להסכם עמה, כמובן על חשבון ישראל, יהיו כמה שנות רגיעה ולאחר מכן יגורשו המשקיפים הנחמדים מעל אדמת איראן, בדיוק כפי שנאצר וסאדאת עשו איש איש בתורו.

לפיכך על ישראל להכין תוכנית התקפית או הרתעתית, כזו המבהירה מהו המחיר שעלולה איראן לשלם. איראן גרעינית פירושו של דבר שישראל לא יכולה לספוג מכה ראשונה ואז להגיב. בנשק גרעיני אין מקצה שיפורים. על ישראל להכין את הציבור לאפשרות הסבירה מאוד שיהיו נפגעים גם בקרב הכוחות התוקפים וגם בעקבות תגובה איראנית/ סורית/ פלסטינית.

מותר לישראל לשלוח פקס לנשיא ארה"ב, ובו דברי המצביא האמריקני במלחמת העולם השנייה ולפניה, דוגלס מק'ארתור: "בכל דברי ימי האנושות, תמיד ובכל מקום, הביאה התבוסתנות והניסיון לפייס את התוקפן להסלמה בדרישותיו. התוצאה היא תמיד מלחמה עקובה מדם". אפשר לחסוך את הדם הזה.

גבי אביטל, ד"ר להנדסת אווירונאוטיקה וחלל, מרצה באקדמיה לטייס של חיל האוויר ובטכניון.