מה קרה למחשבי "נייד לכל ילד" שהגיעו לישראל?

בכנס TED שנערך בתחילת השנה, אמר פרופסור ניקולאס נגרפונטה לקהל כי הפרויקט שהוביל "מחשב נייד לכל ילד" (OLPC) הוא זה שהוביל לאופנת המחשבים הניידים

הקטנים - הנטבוקים.

מחשבי ה-XO שתוכננו במסגרת הפרויקט, היו אמורים להיות כלי שיגשר על הפער הדיגיטלי בין העולם השלישי לעולם הראשון. אומנם, הם היו מצויידים בחומרה בסיסית ביותר, אך עם מערכת הפעלה חינמית וחופשית המבוססת על לינוקס, ויכולות הטענה ללא תלות בחיבור לרשת חשמל. הם היו אמורים בסופו של דבר, לעלות 100 דולר בלבד, וזכו בשל כך לכינוי "מחשבי מאה הדולר". 

אלא שהפרויקט אט אט איבד את דרכו: מחיר של המחשבים קפץ לסביבות ה-200 דולר, כמה מהחברות שלקחו חלק בפרויקט נטשו אותו, ולאחר מכן האנשים שהובילו אותו - פרשו גם הם לעסקים רווחיים יותר. בפועל נמסרו לילדים נזקקים לא יותר מכמה עשרות אלפי מחשבים.

כך קרה שהפרויקט הפילנתרופי עטור החסד, שזכה לסיקור תקשורתי נרחב, לאהדת האו"ם ונהנה מיוקרה רבה כמו גם מהגנה צמודה של אנשי קהילת הקוד הפתוח, שהגנו בחירוף נפש על הבן המועדף ועל שמו הטוב - נכשל.

הוא לא הצליח כמשוער לספק מיליוני מחשב לילדים ברחבי העולם, ונגרופונטה ציין באותו הכנס, כי החברות המייצרות ומשווקות כיום ניידים זעירים למטרות רווח, התחרו עם המחשב של הפרויקט שבראשו הוא עומד ללא רחמים. אך, אמר נגרופונטה, הן פספסו את המהות של הפרויקט - במיקוד של מחשב לילדים.

ברם, דומה שמי שפספסו את המיקוד לא פחות, הם אנשי הפרויקט עצמו שהיו מלאי כוונות טובות, אך נכשלו במבחן התוצאה. לישראל גם הגיעה כמות זעירה של מחשבי XO של הפרויקט, וגם כאן, קורותיהם מדגימים את גורלו של הפרויקט הבינלאומי, אך בשונה ממנו - בישראל יש לסיפור סוף טוב.

המחשבים בישראל העלו אבק

לאחר ששמעון פרס פגש את נגרופונטה בוועידת דאבוס והשניים החליטו לשתף פעולה בין הארגונים שבראשם הם עומדים, במהלך 2007 קיבל מרכז פרס לשלום והעביר לרשות הפלסטינית כ-30 מחשבים על מנת לחלק לילדים - אך קיבל אותם חזרה, לאחר שלא נמצא מימון לפרישה המלאה. אלה, היו מונחים בארגזים במרכז פרס לשלום ובמשך כשנה עמדו כאבן שאין לה הופכין.

בדצמבר 2008, הציע גיא שפר, פעיל תוכנה חופשית, להעביר את המחשבים לידי קרן רשי - ששמה לה למטרה לעסוק בחינוך, רווחה ובריאות בפריפריה ואצל אוכלוסיות חלשות.

במסגרת העיסוק בחינוך והעשרה, הקרן מייצרת תוכניות ניסוי לימודיות שונות אותה היא מסבסדת, בעיקר בערי הדרום.

שפר פנה לנצח פרביאש, מנהל תוכניות האסטרונומיה במרכז אילן רמון, הפועל מטעם הקרן ונתמך על ידי גופים נוספים. במרכז 14,000 תלמידים בכל הגילאים משתתפים בתוכניות לימוד שונות בנושאי פיזיקה ואסטרונומיה. לאחרונה יזמה הקרן תוכנית לימוד חדשה "חושבים מחשבים" - בה משמשים לימודי מחשב ותיכנות לפיתוח חשיבה מתמטית. בתוכנית זו משתפים פעולה עם הקרן מרכז אילן רמון, "מדערום", אוניברסיטת בן גוריון, משרד החינוך, עיריית באר שבע ובית יציב.

פרביאש נתקל בקשיים כשהקים את התוכנית אבל לא מצא מעבדות לקיים בהן את השיעורים. "יש בעיה של מחשבים בכיתות המדעים", הוא אומר בראיון ל-ynet. לדבריו כיתות רבות תפוסות, ואלו שפנויות, אינן נמצאות במצב טוב מבחינה טכנית, וכן קשה להשיג אנשי תמיכה שיתחזקו אותן ויפתרו בעיות.

הפיילוט הצליח, לא עם OLPC

אחרי שבדק את אחד המחשבים שקיבל מגיא, לקח פרביאש את המחשבים מהדגם המיושן יותר של ה-XO ממרכז פרס, ומהם הצליח להוציא כ-10 מחשבים במצב תקין אותם חילק לילדים באחת הכיתות כפיילוט לתוכנית שתחליף את מעבדות המחשבים.

הילדים לוקחים את המחשבים לעבוד איתם בבית, כשהם מגיעים איתם לשיעור בכיתה, היא הופכת למעבדת מחשבים - מה שפותר את בעיית הזמינות של המעבדות, ומאפשר לכל תלמיד לשמור את החומרים במחשב האישי שלו. 

בסופו של דבר החליט נצח יחד עם צוותו שלא להשתמש במחשבי ה-XO לצורך הפרויקט אלא לרכוש מחשבים חדשים, אך הנסיון הזה בהחלט קידם את התוכנית לדבריו. "הפיילוט הצליח במובן הזה, שכל ילד קיבל מחשב נייד", אומר פרביאש, "נותנים פה אחריות על הלמידה לתלמידים, ואחריות להביא את המחשבים לשיעור".

פרביאש בחן את היתרונות וחסרונות של מחשבי ה-XO לעומת נטבוקים אחרים, בינהם ה-Eee של Asus שנבחר בסוף לתוכנית, והגיע למסקנה חד משמעית כי עליו לקנות את האחרונים.

למה דווקא נטבוקים? למרות הרצון הטוב בפרויקט OLPC והעמידות הטובה של המחשבים בפני נזקים, פרביאש מסביר כי בין השאר כי קל יותר לעבוד עם מחשב שיש לו יבואן מסודר ולא צריך לייבא אותם באופן פרטי (מה שמאפשר לו גם גמישות בכמויות שהוא מזמין), הנטבוקים זולים יותר, וכוללים כבר צריבה של עברית על המקלדות - מה שהיה מצריך הזמנה מיוחדת בכמות גדולה של מחשבי XO.

ליצור צרכני לינוקס - לשנות את השוק

הנטבוקים, הוא אומר הם גם מהירים יותר, וממשק ה-Sugar של ה-XO  לא היה אינטואיטיבי לילדים שניסו איתו. אבל אין זה אומר שהוא מוותר על לינוקס - פרביאש מספר כי המחשבים במסגרת התוכנית יכללו את הפצת אובונטו. גם מטעמי עלות, וגם מטעמי אידאולוגיה לדבריו, כי המטרה היא גם "לחנך את הנוער לעבוד עם קוד פתוח ותוכנה

חופשית", הוא מסביר.

התלמידים, הוא מספר, מסתדרים עם מערכת ההפעלה החופשית, אך האם הם יסתדרו כאשר יגיעו לעבוד בשוק שנשלט על ידי מיקרוסופט ו-Windows?

"מי קובע את השוק? מי שצורך את התוכנות", אומר פרביאש. "אם נייצר אנשים שצורכים קוד פתוח, הקוד הפתוח יפרח. אם נכניס את הלינוקס ואופן אופיס או תוכנות אחרות נשנה את התמונה". פרביאש אף נותן כדוגמה את משטרת צרפת שעברה לשימוש בלינוקס, כמקום בו השוק משתנה בעבקות החלטות ממשלתיות.

העלות הסופית לתלמיד עבור מחשב ועבור 60 שעות אקדמיות הוא 2,500 שקלים (כאשר בחלק מהישובים הקרן מסבסדת את המחיר הזה מורידה את העלות). בימים אלה אמור להסתיים המחזור הראשון של התוכנית, ופרביאש צופה כי בשנה הבאה יהיו 300 ילדים ברחבי דרום הארץ, ובשנים הבאות, כשתוכנית תמשיך להתפתח, יצטרפו עוד תלמידים מאזורים נוספים.

תגובת מרכז פרס לשלום

ממרכז פרס לשלום נמסר: "במהלך 2007 קיבל מרכז פרס לשלום מספר מחשבי לפטופ מארגון One Laptop per Child במטרה לבחון את השימוש של מורים ותלמידים ברשות הפלסטינית במחשבים ניידים אלו.

משלא עלה בידי המרכז למצוא מימון להפעלת הפיילוט, למרות ניסיונות רבים ועיסוק אינטנסיבי בנושא, הועברו המחשבים למעבדת אילן רמון שבנגב לשימושם של בני הנוער לאחר שאלו ביקשו את המחשבים מאיתנו. 

ארגון OLPC ומרכז פרס שמחו על ההזדמנות משום שמעבדת אילן רמון וארגון OLPC עובדים יחדיו ובעיקר לאור העובדה שמעבדת אילן רמון יכלה להשמיש את המחשבים ע"י התקנה מחדש של מערכות הפעלה חדישות, מאחר שעם חלוף הזמן המערכות הקיימות התיישנו והפכו ללא רלוונטיות.

ראוי לציין, שמאז שנת 2005 מרכז פרס לשלום הקים ברשות הפלסטינית קרוב לעשרה מרכזי מחשוב עם למעלה מ-200 מחשבים חדישים".