מאופנובנק עד טופז: רס"ן שמועתי עובד במשטרה
כמו בפיצוח פרשות אחרות, גם בחקירת תקיפת בכירי התקשורת עשתה המשטרה שימוש מתוחכם במדיה לחשיפת מידע שגרם לטופז ואחרים להפליל עצמם. השיטה - הוצאת צווי איסור פרסום לחשיפת החקירה והדלפת פרטים פיקטיביים: "מפעילים על חשוד אמצעים כדי שיעשה מהלך שיכול לסבך אותו"
האם המשטרה היא שמשכה את הפה הגדול בלשונו? פרשת תקיפת הבכירים ב"כיכובו" של דודו טופז מערבת בתוכה חקירה משטרתית עם שמות בולטים בעולם הטלוויזיה, אולם הפעם קשה לומר שהתקשורת הייתה זו שהשתמשה במידע שהיה ברשותה כדי לשבש את החקירה לצורכי רייטינג - נראה כי הפעם היו אלו חוקרי המשטרה ש"האכילו" את העיתונאים בפרטים. השכן של טופז שפלט את המידע הוביל למעצרו של מלך הרייטינג.
השופט על דודו טופז: הוא ראש הפירמידה, היוזם
חוקרי משטרה לשעבר מספרים כי שימוש במדיה לצורך חשיפת מידע הוביל עוד בעבר לפענוח פרשות שהסעירו את המדינה - כמו חשיפת הפרשה הנוכחית
שהתאפשרה רק לאחר כמה צעדים חסרי אחריות שביצעו החשודים לאחר היוודע דבר החקירה.
"בחקירה משטרתית משתמשים במאיצים. מפעילים על חשוד אמצעים כדי שיעשה מהלך שיכול או לסבך אותו או להבהיר מה שקורה סביבו. אחד האמצעים הוא שחרור מידע", הסביר חיים פנחס (שוגון), לשעבר ראש מחלק בילוש בימ"ר ת"א. "אשם יעשה את כל הצעדים על מנת למנוע את החקירה, לשבשה, להעלים ראיות. לכל הפחות יריץ דברים הלאה", הוסיף.
בהקשר זה מזכירים חוקרים לשעבר כי אותם "מאיצים", המופעלים בדרך כלל דרך באמצעות התקשורת, שימשו את המשטרה גם בפיצוח מקרה היעלמותה של הנערה דנה בנט: אז הוצא צו איסור פרסום עוד בטרם ידע יחיא פרחאן כי הוא חשוד בתיק. גם חוקרי רצח רענן לוי המתינו בסבלנות לשיחתה של עדת המדינה רעות רובין עם אחד המעורבים ברצח, לאחר שידור כתבה נרחבת שיזמה המשטרה על החקירה.
מניפולציות בתקשורת - עוד בשנות ה-70
לדברי שוגון, ניתן למצוא שימוש בשיטה כבר בשנות ה-70, בפרשת השוחד בה הורשע אשר ידלין, מי שמונה לנגיד בנק ישראל. "המשטרה פרסמה שיש עד מדינה בתיק שהסעיר את המדינה, למרות שלא היה. זה גרם לאחד החשודים לבקש להפוך לכזה", הוא מספר.בשנות ה-80 פעלו בצורה זו חוקרי שוד הבנקים על ידי האופנובנק. "שחררנו לתקשורת מידע שבידינו נמצא חשוד מרכזי בפרשה - זו הייתה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות". ידענו שאם החשוד האמיתי ישמע שמישהו עצור, הוא ימהר לבצע שוד נוסף. עד שזה קרה, עשינו כיסוי מסיבי של גוש דן וברגע שהתקרב לסניף - נלכד", הסביר שוגון.
טופז מובל למעצר. אדם מסובך צריך למלט את עצמו
למרות שמדובר בשיטה שקיימת במשטרה שנים רבות, נראה שהעבריינים עדיין לא הפנימו אותה. "כשבן אדם מסובך, אין לו זמן לשבת וללמוד את התיאוריה, הוא צריך למלט את נפשו. אדם שפוי, למשל, יודע שאם יתקוף את בכירי התקשורת בארץ המשטרה תעמוד על הרגליים, אבל טופז עדיין היה בזירת האירוע", אמר.
מי שיוצא נגד חיבוק הדב של המשטרה את התקשורת הוא עורך הדין יורם שפטל, המזהיר מפני היחסים ההדדיים ביניהן. "כשלתקשורת יש סקופ, גם אם ברור שזה ישבש חקירה, היא לא תהסס להדליפו. מנגד, כדי לקבל מהמשטרה חומרי חקירה, היא מוכנה לשרת את המשטרה ולהשמיד כל חשוד - היא תלכלך, תזהם ותטנף את שמו. זה הקשר הגורדי בין המשטרה לתקשורת", אמר.
"הוצאת צו איסור פרסום סתם - הונאה"
לדברי עו"ד שפטל, יש לעשות שימוש בצווי איסור פרסום למטרה אחת בלבד. "אם מטרת הוצאת צו איסור פרסום בפרשה הזו אינה למנוע שיבוש חקירה, יש כאן הונאה של בית המשפט וזו עבירה פלילית. עם זאת, השימוש בתקשורת באמצעות שתילת ידיעות כדי לייצר ראיות נגדם זו טכניקה עתיקת יומין שהמשטרות בכל העולם משתמשות בה", הוא מבחין בין שני השימושים.
עם זאת, המשטרה אכן עושה לעתים שימוש גם בצווי איסור פרסום כמאיצים, ומבקשת הוצאתם דווקא במקרים בהם יש עניין בפרסום קיום הפרשה. "אני כחוקר לא הייתי מוציא צו אם לא הייתי רוצה שיידעו על קיומה של חקירה",
אמר ראש אגף חקירות במשטרה לשעבר, ניצב בדימוס משה מזרחי. "ממש מעוררים מתים ממרבצם. לכן, מאוד יכול להיות שהוצאת הצו במקרה הזה הייתה מכוונת וזה מה שהתניע את המעצר של דודו.
"כראש יאחב"ל, ידעתי שברגע שהוצאתי צו איסור פרסום, בעצם הודעתי על כך שהחקירה מתנהלת לכל העולם. לכן, הייתי שומר את הצו נצור אצלי ורק כשהייתי מרגיש שמתחילה להיות דליפה - רק אז הייתי מפרסם אותו", הוסיף.
לדבריו, במקרה של טופז תרמה לחרושת השמועות גם העובדה כי מי שהיו לכאורה קורבנותיו הם אנשי תקשורת. "האנשים הללו מדברים עם סביבתם על מי שנוהג להטריד אותם וזו גם מודעת לצו איסור הפרסום. קשה לא לחבר אחד ועוד אחד", אמר.
לפנייה לכתב/ת 
