"אין לי כבר כוח אליך, עופי לי מהעיניים"
חשבתם שתשלחו את הילד להירגע בחדר ותקבלו 5 דקות של שקט? תחשבו שוב. פרופ' עמוס רולידר מסביר למה פסק הזמן החינוכי ממש לא מיועד להורים אלא לילדים ואיך משתמשים בו בצורה יעילה ונכונה
נדמה לי שתסכימו איתי כי אחת התגובות ההוריות הנשלפות אצלכם בשכיחות גבוהה ובאופן כמעט אינסטינקטיבי לנוכח התנהגויות בלתי נאותות ומתסכלות של ילדיכם היא לשלוח אותם ל"פסק זמן" כלשהו ממהלך הענייניים הרגיל: פסק זמן מההורים ("נמאסת עלי, אין לי כבר כוח אליך, עופי לי מהעיניים"), פסק זמן מהאחים ("כל אחד הולך עכשיו לחדר שלו"), פסק זמן על מנת להירגע בעקבות התקף זעם עוצמתי של הילד ("לך בבקשה לחדר שלך להירגע") ולבסוף, פסק זמן מפעילות אהובה.
לפסקי זמן אלה שלוש מטרות עיקריות: להפסיק מצב מתסכל להורה, להפסיק מצב בלתי נסבל/מסוכן וכאקט של ענישה הבא ללמד את הילד לא לחזור שוב על התנהגותו הבלתי נאותה.
רוב ההורים המשתמשים בפסק הזמן יעידו כי השפעתו החיובית כגורם חינוכי מלמד לטווח ארוך היא זניחה וכי יתרונו היחיד של פסק הזמן הוא בהפוגה זמנית של תסכול ומתיחות בין ההורים לילדים או בין הילדים לבין עצמם. כאן המקום לומר בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: שימוש מושכל בפסק זמן במקרים מסוימים כחלק מתהליך חינוכי שלם, עשוי לעזור להורים לסייע לילדיהם באופן משמעותי להתגבר על קשיי התנהגות משמעותיים. לעומת זאת, שימוש בפסק זמן באופן אימפולסיבי, כאיום או לשם הקלה זמנית להורה ולילד, לא רק שאינו יעיל, הוא גם עלול להביא להחמרת קשיי ההתנהגות של הילד, עמם ההורה מנסה להתמודד.
מתי להשתמש?
השימוש בפסק זמן כחלק מאסטרטגיה חינוכית כוללת יכול להישקל בחיוב כאשר מתמודדים עם התנהגויות חמורות ומעיקות. למשל, התקפי זעם, אגרסיביות ותוקפנות של הילד כלפי בני משפחתו וחבריו, התנהגויות מסוכנות כחציית כביש באורח פתאומי, משחק בחפצים אסורים לגילו של הילד, אלימות וחבלה ברכוש ומגוון התנהגויות של חוצפה בוטה ואי מתן כבוד להורה ו/או לגורמים נוספים בסביבה המשמעותית של הילד.
במצבים בהם הילד מפגין בעקביות התנהגויות חמורות כאלה ולאחר שמתחוור להורה כי הצבה רגועה וברורה של גבולות, חיזוק ופרגון לילד על הפגנת איפוק והערה תקיפה ומיידית בעקבות התנהגות בלתי ראויה של הילד - אינם יעילים, ניתן ואף רצוי לשקול ביצוע פסק זמן. זאת כאסטרטגית ענישה חינוכית, כדי לסייע לילד להימנע מעיסוק בהתנהגויות בלתי ראויות וכסיוע לבניית תשתית נוחה להקניית התנהגויות נאותות חלופיות תחת אלה הבלתי נאותות.
כיצד להיערך לביצוע נכון?
בכדי שפסק הזמן יהיה יעיל כתגובה הורית מרתיעה ומלמדת, יש להבטיח כי הוא יהווה מעבר מיידי ככל האפשר מהסביבה או מהמצב בו הילד נמצא, לסביבה או מצב פחות מועדפים ונעימים לו וכי לא תינתן לו גישה לכל פעילות מועדפת למשך פסק הזמן. זהו תנאי הכרחי להבטחת יעילותו של פסק הזמן.
ברור לכם קוראים יקרים מדוע שליחת הילד לחדרו, בו נמצאים קרוב לוודאי כל חפציו האהובים ביותר, הוצאת הילד מהכיתה למרחבים הפתוחים של בית הספר או לחילופין הכנסתו לחדר השקט/רגוע של היועצת החינוכית, אינם יעילים כלל ועיקר ובמקרים רבים אף מהווים תמריץ ומקור עידוד לביצוע נוסף של ההתנהגות אשר בגינה הופעל פסק הזמן.
אין ספק שהילד לא יאהב את העובדה שההורה אינו מאפשר לו להשתמש בחפציו האהובים בזמן שהותו בפסק הזמן ויבטא התנגדות זו בכעס, ביטויי חוצפה, היעלבות, ניתוק מגע מההורה ואפילו לעיתים קרובות הפגת התנהגות אלימה כלפיו. על ההורה להיות ערוך ומוכן לקראת אפשרות זו, לשדר נחישות, החלטיות ורוגע, לא להיגרר לויכוחים או לתגובות כעס נגדיות ופשוט לא לאפשר לילד גישה לפעילויות האהובות עליו למשך פסק הזמן.
כיצד לבצע?
כאמור, כחלק מהליך חינוכי שלם, הכולל בתוכו: מתן הסבר מפורט מהן ההתנהגויות המצופות מהילד ומהן ההתנהגויות שלא יתקבלו על ידי ההורה, הסבר הניתן באופן עקבי לפני הפגנת ההתנהגות הבלתי ראויה ולא כתגובה לאחר הפגנתה, אי החמצה של הזדמנויות למתן שבח, עידוד ופרגון חם היוצא מן הלב כאשר הילד מפגין התנהגויות נאותות.
בחירת מיקום
חשוב שפסק הזמן יערך בפינה שקטה, רצוי בסביבה הנמצאת בתחום הראיה של ההורה. יש לזכור כי הפסקת הגישה לפעילויות המועדפות על הילד אינה חלה על שאר בני הבית. להיפך, העובדה ששאר בני הבית ממשיכים ליהנות משגרת יומם רק מעצימה את יעילותו של פסק הזמן.
פסק הזמן יכול להתבצע בגילאים הצעירים (3-10) ע"י הנחיה לילד לשבת מספר דקות על כיסא בפינה שקטה, כאשר במהלך פסק הזמן, הילד מתבקש להישאר ישוב על הכיסא וכל עיסוק בפעילות כלשהי ואינטראקציה עם שאר בני הבית נמנעת ממנו. בגילאים המבוגרים יותר יתבטא פסק הזמן באי מתן גישה לעיסוק בכל פעילות מועדפת, כגון יציאה לבילוי, צפייה בטלוויזיה, גלישה במחשב ועוד, למשך פסק הזמן.
קביעת משך פסק הזמן
בגילאים הצעירים משך פסק הזמן הוא דקה לכל שנה מגילו של הילד. כאשר היציאה מפסק הזמן לפעילות רגילה מותנית בלפחות 60 שניות אחרונות של התנהגות רגועה. יש לזכור כי אם ההורה מפסיק אותו כתוצאה מהתנגדותו הפעילה של הילד או הבטחתו לשפר את דרכיו, הרי ההורה במו ידיו מלמד את ילדו כי אגרסיביות או לחילופין הבטחות מילוליות לשיפור, משתלמות ולכן הילד יחזור עליהם בעתיד. בגילאים המבוגרים יותר, רצוי שמשך הזמן שהילד לא יורשה לעסוק בפעילויות המועדפות והאהובות על ידו לא ימשך מעבר לאותו יום בו הופעל פסק הזמן בכדי שתינתן לילד אפשרות לשפר את התנהגותו ולהורה הזדמנות מצוינת לפרגן ולשבח אותו על כך.
פיקוח פעיל
יש לזכור כי פסק הזמן ניתן לילד ולא להורה. על ההורה לפקח ולשמור כי הילד מבצע אותו כהלכתו, אינו קם מהכיסא ואינו עוסק בפעילויות שנאסרו עליו. באופן טבעי, הילד יעשה הכל על מנת להפסיק את פסק הזמן בדרך של וויכוחים, ניסיונות לשכנע כי "זה לא מזיז לי", הבטחה כי הבין את המסר ולא יחזור יותר על ההתנהגות הבלתי נאותה, כמו גם ניסיון לסיים את פסק הזמן בכוח, למרות האיסור. חשוב מאוד כי ההורה לא יגיב על האמירות, לא יפתח בשיחה עם הילד, לא ינסה להצטדק, להרגיע ובמילים אחרות, פשוט לא להיכנע ללחציו של הילד. כן, אני יודע, זה קטע קשה ביותר בו נכשלים רבים מן ההורים ולכן כה חשוב להתכונן אליו נפשית ולעמוד בו בגבורה.
סיום
סיום פסק הזמן בזמן שנקבע מותנה בכך שהילד אינו מפגין תוקפנות, חוצפה או כל התנהגות אלימה אחרת והוא יושב במקום שנקבע לו, לפחות במהלך הדקה האחרונה של פסק הזמן. לאחר סיומו יש לאפשר לילד לחזור לשגרת יומו. זכרו, חשוב מאוד לא להתנצל, לא לחבק, לא להרגיע, לא להסביר לילד וגם לא לבקש ממנו באותו רגע להסביר מדוע נאלץ לשבת בפסק זמן.
תגובה הורית כזו מפחיתה באופן משמעותי את האפקט של פסק הזמן, מעבירה לילד מסר שגוי כי בעקבות תגובה תקיפה של ההורה תבוא התנצלות, תגובות חיבה ו"פתיחת הכיס". תגובה שגויה כזו מזמינה את ההתנהגות הבלתי ראויה הבאה, זו שבעטיה הילד נשלח לפסק זמן. בהצלחה!
- פרופ' עמוס רולידר
הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל. קטעים מהתוכנית סדרת חינוך
.
