חלוצה: במקום מחילות ושיחים - תפוחי אדמה

השטח החולי הסמוך לגן הלאומי חלוצה נראה לכאורה כמו עוד שטח חולי ושומם בנגב. בפועל מדובר באחד מאזורי החולות הבתוליים האחרונים בדרום הארץ, בית גידול ייחודי עם ערכי טבע מוגנים שמסתתרים מתחת לפני הקרקע. בסמוך עוברת דרך הבשמים העתיקה, ואזור שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. אז למה דווקא שם החליטה המדינה להקצות שטח לגידול תפוחי אדמה?

אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, כבר בשבועות הקרובים יתחילו באזור עבודות חריש עמוק. סקר סביבתי שבוצע בשטח לאחרונה הזהיר שהאזור המיועד להפוך לשדה תפוחי אדמה משמש בית למגוון של צמחים, יונקים קטנים, זוחלים ובעלי כנף. הסקר נכלל בדו"ח שגיבשו מומחים חיצוניים עבור רשות הטבע והגנים, והוא קובע כי הנזק שייגרום העיבוד החקלאי לבית הגידול יהיה בלתי הפיך.

3,400 דונם של תפו"א. האזור המיועד (צילום: אילן נרינסקי)

החטא הקדמון בכל הקשור לשטח החולי קשור להגדרה התיכנונית המקורית שלו כשטח לייעוד חקלאי. ועדה של מינהל מקרקעי ישראל שמקצה שטחים לחקלאות קבעה מאוחר יותר שהשטח - 3,400 דונם גודלו - יוקצה לטובת גידול תפוחי אדמה למשך שלוש שנים. משרד החקלאות תמך; רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות והחברה להגנת הטבע התנגדו וטענו שיש לשמור על השטח הערכי.

הבעיה, הסביר ל-ynet איתמר בן דוד, המתכנן הסביבתי של החברה להגנת הטבע, קשורה במה שהוא מכנה "המנגנון". לדבריו, "מי שמנהל את העניינים בוועדות ההשכרה המחוזיות הם אנשי מנהל מקרקעי ישראל, משרד החקלאות ונציגי החקלאים. הדיון הסביבתי פשוט לא קיים". בן דוד מכיר היטב את "המנגנון"; באחד מתפקידיו הקודמים היה מתכנן במשרד החקלאות.

איך מקצים קרקע? בשיטת הסלמי

את חיצי הביקורת מפנה בן דוד לחוסר התיכנון הכולל בישראל בכל הקשור להקצאת שטחים. "למשרד החקלאות אין תוכניות כוללות - לא לטווח ארוך ולא לטווח קצר - להקצאת שטחים, ולכן אין אפשרות לדעת מה הם צרכי הקרקע הנוכחיים או העתידיים", הוא אומר. וכך, במדינה קטנה בלי הרבה עתודות קרקע, "המנגנון" מנצל את "שיטת הסלמי": בכל פעם שצריך שטח פותחים את המפה ונוגסים בעוד פיסת קרקע. זו שיטה הרסנית שאינה מאפשרת דיון בר קיימא על צרכי הסביבה, אומר בן דוד.

ועדיין, לא ברור מדוע דווקא שם מכל המקומות האפשריים, בחרה המדינה לגדל תפוחי אדמה. בשיחה עם ynet הסביר אחד המעורבים בכתיבת הדו"ח הסביבתי כי "רוב השטחים באזור חולות חלוצה כבר עברו פגיעה - אבל באופן נדיר ויוצא דופן פיסת השטח הזו נותרה בלא פגע, ולכן לא ברור למה דווקא בחרו בשטח הזה...".

"מרגע שהאזור יעובד לחריש תפוחי אדמה - ייהרס המרקם הטבעי של החולות ולא ניתן יהיה לשקמו", אמר הגורם. החריש צפוי להרוס את מבנה השיחים והשורשים, לפגוע במחילות של יונקים קטנים ובבתי גידול של ציפורים וזוחלים. בהמשך ישתלטו עשבים פולשים על הקרקע, שלא יאפשרו שיקום של הצמחיה הטבעית.

החולות הולכים ונגמרים

אילן נרינסקי, צלם טבע ואיש חינוך שהשתתף בסקר שבוצע באזור, סיפר שבמהלך העבודה נמצאו במקום שפע של בעלי חיים ובתי גידול ייחודיים. "צריך לקחת בחשבון שהחולות בישראל הולכים ונגמרים", הוא אומר. גם גרשון פלג, מנכ"ל החברה להגנת הטבע ביקש למנוע את החריש באזור, ופנה במכתב לשר החקלאות שלום שמחון. השטח המבוקש לא נמצא ברצף שטחי החקלאות ויהיה "מתחם מבודד בלב השטח השמור", כתב פלג.

גם יושב ראש המועצה האזורית רמת נגב, שמוליק ריפמן, מתנגד לפיתוח חקלאי באזור. ריפמן, המשמש בימים אלה גם כיושב ראש עמותת "ארץ אהבתי" - שרוצה לפעול למען השטחים הפתוחים בישראל - הבטיח להאבק ביוזמה.

את התשובות, אם כן, צריך לקבל ממשרד החקלאות. "ועדת ההשכרות היא ועדה של מינהל מקרקעי ישראל, ולא של משרד החקלאות, המיוצג בוועדה באמצעות שני נציגים", אמרו במשרד בתגובה. "על פי תכנית המתאר המחוזית, השטח המדובר הנו שטח שייעודו חקלאי.... טענות רשות הטבע והגנים בנושא הושמעו בפני חברי הוועדה והוצגו בוועדות ערר יותר מפעם אחת, הוועדה קיבלה את החלטתה לאחר ששמעה את כל הטיעונים ודנה בנושא בהרחבה".

ומה אומרים במינהל מקרקעי ישראל: "היזמים הגישו הבקשה לוועדת השכרות עוד בשנת 2006. הנושא נדון בשנים 2006, 2007 ו-2008, לרבות ביקור בשטח של חברי הוועדה על פי בקשת רשות הטבע והגנים... התקיימה גם ישיבה אצל שר החקלאות בנוכחות השר להגנת הסביבה, נציגי המינהל ונציגי הגופים הירוקים. במהלך כל הדיונים ניתנה הבמה לגופים הירוקים להשמיע את טענותיהם, אך בסופו של דבר חזרה הוועדה על החלטתה ואישרה את מתן ההרשאה...".