כשהרופא מפלה אתכם רק בגלל שאתם שמנים
אנשים עם עודף משקל נתקלים לא פעם ביחס מעליב ומשפיל דווקא מצד הרופאים שלהם. מחקרים מראים שלא מדובר בתחושה סובייקטיבית של מטופלים, אלא בבעיה אמיתית של סטיגמות וחוסר סובלנות
"אמא שלי הייתה שמנה. לא סתם בעודף משקל – ממש שמנה. היא היתה אישה נמוכה ששקלה כ140- קילו ומתה בגיל .53 אבל היא לא מתה בגלל שהייתה שמנה, אלא בגלל היחס שלו זכתה נוכח משקלה." כך תיארה צעירה אמריקאית מוויסקונסין את נסיבות מותה של אמה בבלוג מפורט עד כאב, החושף פן נוסף במצוקותיהם של שמנים בחברה.
בפוסט שפירסמה בשלושה חלקים תחת הכותרת "שנאת שמנים הורגת," תיארה הצעירה בפרוטרוט את חייה הבלתי נסבלים של אמה כאדם שמן, ובעיקר את היחס המחפיר שקיבלה מרופאים שאליהם הגיעה כדי לקבל טיפול. באחד המקרים אמר הרופא לאם שהבעיה איננה רפואית, אלא עצם העובדה שהיא שמנה. "אל תחזרי אליי לפני שתורידי לפחות 25 קילו," ציטטה הבת את דבריו.
הצעירה מוויסקונסין לא תיארה לעצמה שהפוסט שפירסמה יצליח לא רק לעורר רעש גדול בארה"ב, אלא גם להביא לשינוי. בעקבות הפרסום נפתח בלוג בשם "ראשית, אל תגרמו נזק: סיפורים אמיתיים על דעות קדומות ושמנים במערכת הבריאות," שבו תיארו מטופלים בעלי עודף משקל את ניסיונם ואת חוויותיהם מביקורים במוסדות רפואיים שונים.
הכותבים דיווחו על הערות מעליבות מצד רופאים, טעויות באבחון, עיסוק יתר במשקל ואפילו פירסמו רשימות שחורות של רופאים שאינם ידידותיים למטופלים בעודף משקל.
לא רק תחושה סובייקטיבית
מחקרים מהשנים האחרונות מעידים שאפליית שמנים במערכת הרפואית היא תופעה של ממש. מחקרים שנערכו באוניברסיטאות ייל ופנסילבניה, והתפרסמו בכתב העת "Obesity Research Journal" מראים שהאפליה היא לא רק תחושה סובייקטיבית של אנשים בעודף משקל, אלא שרופאים רבים אכן מחזיקים בדעה שלילית עליהם.
כך למשל, מחקר של אוניברסיטת פנסילבניה שבדק את עמדותיהם של יותר מ600- רופאים בחדר מיון מצא שיותר ממחציתם התייחסו לאנשים שמנים כ"מגושמים," "מכוערים" ו"לא משתפים פעולה." מחקר אחר של אוניברסיטת ייל הצביע על כך שרופאים, אחיות ואנשי מקצוע אחרים מתחום הבריאות מייחסים לעודף משקל גם תכונות נוספות כמו "עצלות" ו"טיפשות."
התייחסויות שליליות כאלה עלולות לגרום למטופלים ולחולים בעודף משקל נזק אמיתי, מעבר להשפלה ולחוסר הרצון לחזור לטיפול. כך למשל במחקר בנושא מחלת הסרטן שבדק כ11- אלף נשים עלה כי סיכוייהן של נשים שמנות להישלח לממוגרפיה או לסריקת צוואר הרחם נמוך יחסית לכלל הנשים הנחקרות. זאת אף שנשים בעודף משקל נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השד או בסרטן צוואר הרחם.
נוסף על כך יחס מעליב מצד רופאים ואנשי צוות רפואי עלול לגרום למטופלים בעודף משקל בעיות רגשיות ונפשיות קשות. הוא עלול לפגוע בדימוי העצמי שלהם ואף לגרום להם לאכילה בלתי מבוקרת ולהתנהגויות הרסניות אחרות.
"את לא רואה מה הבעיה"?
גם בישראל מתלוננים מטופלים בעודף משקל על יחס מפלה ומעליב. דניאלה (33) מתל-אביב, השוקלת 112 ק"ג, הגיעה עם בעלה לרופא נשים לאחר שבמשך יותר משנה לא הצליחה להרות. היא סיפרה לרופא את סיבת בואם ואף הוסיפה כי הלחץ גדול במיוחד בגלל "השעון הביולוגי." הרופא השיב לה בקצרה: "למה חיכית עד עכשיו? עודף המשקל שלך לא יתרום לתהליך, ובכלל את בסיכון גבוה לסוכרת הריון."
תגובתו של הרופא רק הגבירה את מצוקתה של דניאלה. "החוויה העצימה את הייאוש שלי והחריפה את המשבר בזוגיות," היא מספרת. "הרי יכול להיות שהקושי להרות הוא בכלל לא אצלי. אולי הבעיה אצל בן זוגי? אבל הכי קל להאשים את עודף המשקל שלי."
גם עינב (15) נדהמה מהאורתופד שאליו הלכה עם אמה. "היה חשש לשבר בידי, אבל אמא שאלה אותו גם על כאבי הברכיים המלווים אותי זמן רב. ללא היסוס וללא בדיקה הוא ענה לה במילים אלה ממש: 'תסתכלי עליה. את לא יכולה לראות לבד מה הבעיה שלה? אני צריך להגיד לך'?"
"הוא אמר את הדברים בטון הכי מזלזל, ורק היה חסר שיוסיף 'את לא רואה שהבת שלך שמנה כמו פיל'? אני מודעת לעובדה שעודף המשקל שלי מחמיר את הבעיה, אך לא בטוח שהוא הסיבה לבעיה עצמה. רציתי לענות לו שלא יעז לדבר כך לאף אחד, אבל בגלל שהוא רופא נצרתי את לשוני."
אבל לא כל הרופאים כאלה. יש גם רופאים שמשקיעים מאמצים רבים בניסיון להקל על המטופלים ולגרום להם להרגיש בנוח. "ההתייחסות שלי למטופל בעודף משקל היא כמו לכל מטופל אחר," אומרת ד"ר טוני אמסטר-קרני, רופאת משפחה ומנהלת מרפאת שרונים של שירותי בריאות כללית. "לאחר הערכה כללית אני מבררת הרגלי חיים כמו דפוסי אכילה, עישון, פעילות גופנית וכו' ובנוסף מחפשת גורמים נוספים להשמנה כמו תת-פעילות של בלוטת המגן, הפרעות הורמונליות ואחרות.
"אין טעם להעלות את נושא ההשמנה בכל ביקור, אך אי אפשר להתעלם ממנו, ואני דואגת להבהיר מהם הסיכונים שבעודף משקל. אני שואפת להגיע להבנה עם המטופל עד כמה לדון בנושא, ומנסה להבין את התסכול שלו ויחד איתו לדבר על הקושי בהתמודדות היומיומית שלו עם האוכל."
ד"ר יואב הילמן, רופא משפחה, מקפיד להעלות את נושא עודף המשקל אצל מטופלים חדשים רק בפגישה השנייה. "מניסיוני, אם אעלה את הבעיה בביקור הראשון, המטופל יחשוב שמתנפלים עליו ואז הוא ייכנס למגננה ולא יחזור. כדי להצליח לעזור ולא להזיק חשוב ליצור קודם את הקשר האישי עם המטופל."
ד"ר יעקב בן צבי, מומחה באורתופדיה, מנהל מרפאה מקצועית בנתניה, מציג למטופליו בעודף משקל את הדיאטה כחלק ממכלול. "הטיפול בעודף המשקל משתלב כחלק מהפתרון לבעיות כמו פיזיותרפיה, תרופות, מדרסים וכו,"' הוא מסביר.
רופאים במלכוד
הצורך לסגל גישה עדינה ורגישה למטופלים בעודף משקל עשוי להקשות על הרופאים ולהכניס אותם למלכוד מול המטופל. מצד אחד, אם יאמרו למטופל שעליו לרדת במשקל – הם מסתכנים בהרחקתו. אבל מצד השני, אם יהפכו את עניין המשקל לשולי וחסר חשיבות – הם עלולים לסכן את בריאותו של המטופל, כיוון שעודף משקל מהווה גורם סיכון למצבים חמורים כמו יתר לחץ דם, סוכרת, מחלות לב ועוד.
ואם לא די בכך, הרי שלרופאים אין הרבה מה להציע למטופל בעודף משקל. העצה הרגילה לאכול פחות ולעשות יותר פעילות גופנית לא באמת מועילה למטופלים, שחלקם סובלים מבעיות מטבוליות יותר מאשר מחוסר יכולת להצליח בדיאטה. התסכול הזה גורם לא פעם לרופאים להניח הנחות לגבי אורח החיים של מטופלים שמנים, ואף להאשים אותם באחריות לבעיית המשקל שלהם. המטופלים מצידם חשים נזופים ונאשמים.
רבקה פול מאוניברסיטת ייל פיתחה בשיתוף עם תאגיד שירותי הבריאות של קליפורניה, קייזר פרמננט, תוכנית הכשרה ואימון לרופאים, לאחיות ולעובדי משרד המטפלים באנשים עם עודף משקל. ההצעה שלה ושל שותפיה לתוכנית היא להעלות את נושא המשקל כבר בתחילת השיחה עם המטופל ולשאול אותו אם הוא רוצה לשוחח על העניין.
"זה לא שחור ולבן," מבהירה אחת המדריכות בתוכנית, שהיא עצמה בעודף משקל. "אינני רוצה רופא שיתעלם מהעובדה שאני שמנה, אבל אם אני באה אליו עם תלונה על כאב אוזניים, אני לא רוצה שהוא ייחס זאת לעודף המשקל שלי."
הכותבת דיאטנית קלינית, מנהלת אתר דיאטנט
לפנייה לכתב/ת 
