מי קובע מיהי יפה?

איך יכול להיות שגם מרילין מונרו וגם קיית מוס עונות על אותה הגדרה? הכל תלוי בתרבות, בתקשורת, בקולנוע, אבל גם במצב הכלכלי ובמלחמות. הנה כמה יפהפיות שעיצבו את מושג היופי לאורך השנים

שנות ה-50

כתפיים עדינות ומותני צרעה

לאחר מלחמת העולם השנייה נוצר רצון עז ליצור מציאות חדשה. שנות ה-50 השמרניות מאופיינות בכמיהה לערכי משפחה ובחזרתה של האישה לתפקידה המסורתי (אם ורעיה). כריסטיאן דיור יצר את "המראה החדש", הקו האופנתי ששלט באותה התקופה – רומנטי, נשי ולא פרקטי בעבור נשים עובדות. הנשים אימצו את האופנה החדשה בהתלהבות: חצאיות עיפרון צרות עם ז'קטים בגובה המותניים, חצאיות בלרינה צרות מותן המתנופפות באקסטרווגנטיות, מחוכים, חולצות צמודות שהבליטו את החזה, כתפיים עדינות ומותני צרעה. מודל היופי היה אישה נשית, אלגנטית ולא פרובוקטיבית. במקביל, הביאה התפתחות הרוק-אנד-רול ליצירתם של אייקונים פרובוקטיביים ומרדניים, שפנו לראשונה לקהל של צעירים. מרד המתבגרים נגד הדור הישן החל להפוך לתופעה חברתית של ממש.

אליזבת טיילור

עיניה הסגולות ועוצרות הנשימה, הניגוד שבשערה השחור, יופיה האצילי והאלגנטי, שדיה המפוארים ומותני הצרעה שלה, הפכו את אליזבת טיילור לסמל יופי קלאסי של כל התקופות. טיילור תמיד תיחשב לאישה יפה.

מרילין מונרו

הבלונדינית המחומצנת, בעלת המבט המצועף, השפתיים החושניות והקימורים הסקסיים, ממשיכה ללוות אותנו כסמל מין עד עצם היום הזה. בשנת 1999 הוכתרה כאישה הסקסית ביותר במאה ה-20 על ידי מגזין "פיפל" ומגזין "פלייבוי". הצלחתה של מונרו נובעת מיכולתה לאחד בתוכה נאיביות של ילדה ופרובוקטיביות של זונה.

מונרו. נאיביות של ילדה ופרובוקטיביות של זונה (צילום: Getty images)

בריז'יט בארדו

גם בתקופות הכי פוריטאניות, הצרפתים לא נענו למוסכמות. בארדו, שחקנית קולנוע בעלת שיער בלונדיני, שפתיים משורבבות וקימורים מעוררי קנאה, ביססה את מעמדה כחתלתולת מין חסרת בושה וחסרת מעצורים. בארדו היא הגרסה הלא מתקתקה של הצרפתים למרילין מונרו.

סופיה לורן

ככה נראה יופי נפוליטאני קלאסי. לאחר מלחמת העולם השנייה איטליה ניסתה להחזיר לעצמה את גאוותה הלאומית. יופיה הים-תיכוני של סופיה לורן מנוגד ליופי האמריקאי וליופי הארי הקר. לורן, שגדלה בעוני, ייצגה את העם: שופעת, מלאת תשוקה והבטחה, סקסית בלי להיות מסתורית. כשהיא רוצה היא אומרת, וזה לא משתמע לשתי פנים.

שנות ה‭60-

‬גזרה מקלונית ואופנת יוניסקס

זהו עשור של מהפכות: המהפכה הפמיניסטית, המהפכה המינית, קידום זכויות השחורים בחברה האמריקאית, ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם והמלחמה הקרה בין ארצות הברית לבין ברית המועצות. באמצע שנות השישים השתלטה רוח הנעורים

על המודלים של היופי והאופנה, התרבות והמוזיקה. הדור הצעיר בז לערכי הבורגנות של הדור הישן. תדמיתה של האישה האלגנטית הוחלפה בדמות האישה-ילדה. חצאית המיני נכנסה לאופנה ואיתה שמלות קצרצרות בגזרת A. באמצע שנות השישים החלו הסממנים המינייםפ של נשים וגברים להיטשטש. גברים גידלו שיער, נשים קיצצו אותו ואימצו מראה נערי. לבוש היוניסקס, שמסתיר סממנים נשיים כמו מותניים וחזה, חדר לאופנה. ב‭1966-‬ צץ מודל יופי מהפכני:

טוויגי

מי שנחשבת לדוגמנית העל הראשונה. היא כבשה את העולם בסערה בזכות עיניה הגדולות, תספורתה הקצוצה והמראה הנערי השובב. גזרתה המקלונית משפיעה על מודל היופי עד עצם היום הזה. טוויגי היא תוצר של הצורך במודל יופי בעבור הצעירים. היא מייצגת חגיגה של חופש ונעורים נצחיים, בלי להקרין שום מסרים ארוטיים.

טוויגי מייצגת נעורים נצחיים, בלי מסרים ארוטיים (צילום: Getty images)

שנות ה-70

טבעי ולא מושלם

הדעות הקיצוניות של שנות ה-60 הפכו למקובלות בחברה ובתרבות המערבית. המודעות החברתית המשיכה להעמיק וכללה גישה מפוכחת ואנטי-ממשלתית, קידום זכויות האישה והפרט ודאגה לבעיות אקולוגיה וסביבה.

באופנה שלט המראה האתני – בדים פרחוניים או צבעוניים וחצאיות של צוענייה. המודעות האקולוגית והסביבתית עודדו אנשים לחזור למראה הטבעי – סוודרים, שמלות, אפודות וצעיפים סרוגים בעבודת-יד, ואי-אפשר שלא להזכיר את מוזיקת הדיסקו ומכנסי הפעמון. כיוון שהנשים המשיכו למחוק סממנים נשיים כדי להשתלב בעולם העבודה, מראה היוניסקס המשיך לתפוס תאוצה.

מודל היופי הנשי כלל מראה שזוף, שסימל חזרה לטבע כמו גם אפשרות כלכלית לצאת לנופש, גוף רזה מאוד ושרירי, חזה קטן, שיער ארוך וחלק, רצוי בלונדיני בגוונים טבעיים.

פארה פוסט

מודל היופי של שנות ה‭70-‬ לא היה בובתי כמו בשנות ה-50. לפארה פוסט יש אף חד, לסתות בולטות, פה רחב ושפתיים (בעיקר השפה העליונה) דקות. היא מייצגת דור של נשים אסרטיביות, שנדרשו להיות בכושר גופני כמו של גבר, כדי למלא תפקיד גברי, כמו תפקידה ב"מלאכיות של צ'ארלי".

פוסט. מייצגת דור של נשים אסרטיביות (צילום: Getty images)

לורן האטון

קריירת הדוגמנות שלה התחילה אמנם בשנות ה-60, אך היא עשתה היסטוריה ב-1974 כשהייתה ה"פנים של רבלון". זאת הייתה הפעם הראשונה שמוצר נקשר באופן בלעדי עם דוגמנית אחת, שהמשיכה לפרסם את רבלון עד גיל ‭.40‬ האטון מייצגת את מודל היופי הטבעי. היא רחוקה מלהיות מושלמת – יש לה רווח בין השיניים ואף לא מושלם, אך ה"פגמים" שלה מוסיפים לה חן וקסם.

שנות ה‭80– ‬

ילדה–אישה וסופרוומן

זהו העשור שהתאפיין בנרקיסיזם חסר גבולות, תרבות צריכה מופרזת ומופרעת, סגידה להצלחה, מעמד, כסף ומותגים. אם היה לך אותם, כדאי היה להציג אותם לראווה. הנשים המשיכו לטפס בסולם הקריירה. מודל היופי הנשי היה אישה ספורטיבית, רזה (אך לא אנורקטית), שרירית, שאפתנית ומצליחנית גם בקריירה וגם בחיים הפרטיים. המחול האירובי נחשב לאל"ף-בי"ת על סדר יומה של כל אישה שכיבדה את עצמה, וסביבו התפתחה אופנת ביגוד הספורט – בגדי גוף, טייטס מבריקים, חותלות וסרטים בשיער. נשות העסקים לבשו בלייזרים עם כריות כתפיים שהעניקו להן מראה של כתפיים רחבות וגבריות, והתסרוקות כללו שיער נפוח ומלא עוצמה. השחקניות באופרות הסבון "שושלת" ו"דאלאס" הפכו מודל חיקוי לנשים שרצו להתלבש בצורה זוהרת, המפגינה כוח והצלחה. שנות ה-80 היו שנים שבהן זהותו של אדם נתפסה כמשתנה, ואנשים נדרשו להמציא את עצמם מחדש כל הזמן. זו הסיבה לכך ששנים אלה מאופיינות במגוון אדיר של טרנדים, הכוללים גם את אופנת הפאנק שמוסחרה והפכה למיינסטרים.

מדונה

המסר שהביאה לעולם היה שהכל לגיטימי. ריבוי האפשרויות שאפיין את שנות ה‭,80-‬ היה חלק מהצלחתה. יום אחד הייתה זונה, בשני דתייה ובשלישי חיקוי של מרלין מונרו. המאמץ של מדונה להיות יפה איננו מוסתר, אלא מוצג לראווה. היא מייצגת את האמונה שכל אחד יכול לעצב את עצמו למי שהוא רוצה להיות, ושדיאטות, פעילות גופנית אינטנסיבית ואימוני כושר, הם הדרכים הנכונות להגיע למראה האידיאלי. תווי הפנים של מדונה אולי אינם מושלמים, אך הלבוש, האיפור והדרך שבה היא מתנועעת מציבים אותה בליגה משלה.

ברוק שילדס

התגשמות החזון של ילדה אישה. כבר בגיל עשר, כשהצטלמה בעירום, שידרה מראה כזה. בגיל 15 שיחקה ב"לגונה הכחולה", סרט נוטף ארוטיות והמשיכה להסעיר את העולם עם קמפיין פרובוקטיבי לג'ינסים של קלווין קליין, כשהיא מלחששת ברקע ששום דבר אינו מפריד בינה לבין הג'ינס שלגופה.

ב-1981 הכתיר אותה המגזין "טיימס" למודל היופי של שנות ה-80. אפשר לומר ששילדס שמה על המפה את אופנת הלוליטות שמלווה אותנו עד היום. את הצלחתה אפשר לקשור בצורך של היצרנים ליצור מודלים של יופי לקהל שהלך ונעשה צעיר.