החולה שעקץ את המומחה הרפואי, אך הפסיד

ביצירתו "דוברובסקי" מתאר פושקין משפט אמיתי שהתרחש ברוסיה הצארית. אדם מנושל מזכויותיו, רק משום שהשופטים ביקשו לרצות אציל בן מעמדם. נדמה כי העוול שעליו התריע אבי השירה הרוסית המודרנית מחוויר אל מול מנגנון הצדק הישראלי, כפי שהתגלה במשפטו של מ' (שמו המלא שמור במערכת) שאותו נתאר במדור השבוע.

מ' עבד שנים רבות כרתך-מסגר במפעל אגמו בנהריה. במשך השנים נחשף מ' לחומרים מזיקים. לבסוף לקה במחלת האסתמה. הוא פנה למוסד לביטוח לאומי, וביקש להכיר בו כנפגע בעבודה.

המוסד דחה את תביעתו בלשון המוכרת והמנוכרת: "מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתך לבין עבודתך". מ' פנה לעזרת בית הדין לעבודה.

בית הדין מינה את פרופ' מרדכי קרמר, מומחה למחלות ריאה, כדי שייתן חוות דעת רפואית בשאלה אם מחלת האסתמה נובעת מתנאי עבודתו של מ' במפעל.

הכר את המומחה

כאן ראוי לעשות אתנחתא, ולהציג בפני הקוראים את המומחה הנכבד. בדצמבר 2006 סיפרנו כאן כי הסיכוי לזכות בפיס גבוה עשרות מונים מהסיכוי שפרופ' קרמר יאשר כי מחלת ריאה נובעת מתנאי עבודה גרועים.

כפי שפירטנו בזמנו, בעשרות מקרים נדחו, בצורה שיטתית, תביעות של פועלים שלקו במחלות ריאה. כל הדחיות התבססו על חוות הדעת של פרופ' קרמר. בשני מקרים העוול למבוטחים היה כה ניכר, עד שהשופטים פסקו בניגוד לפרופ' קרמר. במקרה נוסף, קבעה השופטת אסתר שטמר, כי פרופ' קרמר קיפח נפגע תאונת דרכים.

לאחר הבדיקה השנייה - חוות דעת הפוכה

נחזור כעת למקרה של מ'. כפי שאפשר כבר לנחש, פרופ' קרמר לא איכזב, וקבע גם כאן כי אין קשר סיבתי בין החומרים המזיקים שאליהם נחשף מ' לבין מחלת האסתמה שבה לקה. ואולם בניגוד למבוטחים אומללים אחרים, שאיבדו את זכויותיהם בעקבות חוות הדעת של פרופ' קרמר, מ' לא ויתר, ונקט תרגיל עוקץ.

מ' פנה אל פרופ' קרמר באופן פרטי. הרופא לא זיהה אותו, והפעם נתן לו חוות דעת הפוכה. קיים גם קיים קשר סיבתי בין מחלת האסתמה שבה לקית לבין נסיבות עבודתך, קבע המומחה נחרצות, וצייד את מ' במכתב שאותו חתם במלים חמות אלה ממש: "ממליץ על הכרה במחלתו כמחלה מקצועית".

ומה לדעתכם פסקו שלושת השופטים בערכאה העליונה של בית הדין לעבודה, שאליה הגיעה המחלוקת? האם העובדה שפרופ' קרמר שינה את חוות הדעת בהתאם לזהות הפונה גרמה להם להטיל בו ספק כזה או אחר? חס ושלום. קצפם של השופטים יצא דווקא על החולה האומלל.

אנו רואים בחומרה יתירה את התנהגותם של מ' ובאי כוחו, קבעו השופטים יגאל פליטמן, שמואל צור ורונית רוזנפלד. מומחה רפואי המתמנה על ידי בית הדין הינו גורם אובייקטיבי, האמור לשקף נאמנה את מצבו הרפואי של המבוטח. פניית המבוטח אליו הכשילה אותו בביצוע תפקידו כמומחה מטעם בית הדין. דבר זה - על פניו - פסול מעיקרו, ומהווה פגיעה חמורה בהליך השיפוטי.

גם עורכי-דינו של מ' לא יצאו נקיים מרבב. השופטים יצאו מנקודת הנחה "לטובתם של עורכי-הדין", כי הם לא ידעו על פנייתו האסורה של לקוחם אל המומחה. אבל, ציינו השופטים, הם חטאו בכך שלא סירבו לעשות שימוש בחוות הדעת ההפוכה והגישו אותה לבית הדין. בכך נכשלו עורכי-הדין בביצוע תפקידם.

ספקותיהם של נציגי הציבור לא הועילו 

לעומת שלושת השופטים המקצועיים, דווקא אצל שני נציגי הציבור שישבו בדין התעוררו ספיקות כבדים. נציג הציבור רן חרמש לא יכול היה להשלים עם שיקולי השופטים. "חוות הדעת השנייה, למרות נסיבות השגתה המפוקפקות, קיימת, מהדהדת ומעלה ספק לגבי תקפותה של חוות הדעת הראשונה".

לנציג הציבור השני, מיכאל הילב, קשה היה לעבור לסדר היום, ולקבל כיצד רופא מומחה שמונה על ידי בית הדין נותן חוות דעת לבית הדין, שלפיה יש לדחות את תביעתו של המבוטח, ולאחר זמן, נותן למבוטח באופן פרטי חוות דעת הפוכה.

"לדעתי במקרה חריג זה הטענות חייבות להיות מופנות אל המומחה ולא למבוטח או לעורך-דינו, גם אם יש פגם פרוצדוראלי בהליך שנקטו במקרה יוצא דופן זה. על הגורמים הממנים את המומחים הרפואיים לעשות הכל כדי שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד, וזאת בלשון המעטה".

לצערנו, קולם של נציגי הציבור למנות מומחה אחר הידהד בלבד - אך לא נשמע. ערעורו של מ' נדחה בקולם של שלושת השופטים המקצועיים, והוא נותר בלא כלום.

פרופ' מרדכי קרמר מסר בתגובה: "לצערי, תיק התביעה של ביה"ד לעבודה שהיה לפני בעת כתיבת חוות הדעת לא נמצא בידי כעת, אלא בבית-המשפט. מכל מקום, התמונה שעולה בעיני היא כזאת:

"חוות דעתי שניתנה לבקשת בית הדין מבלי שאני תומך בצד זה או אחר כאשר עיינתי בתיק התביעה, אז הוצג בפני עובד אשר עישן 20 שנה ועבד בריתוך. הוא פיתח משנת 1990 אסתמה. בעת כתיבת חוות הדעת הוצגו לפני הנתונים הבאים:

"תפקודי ריאה תקינים עם נפח שאיפתי שבין 125%-85% מהנורמה. רמת IgE (בדיקה המעידה על נטייה אלרגית) 500 מ"ג (גבוהה מאוד). חוות הדעת של שני מומחים, שאחד תומך בתביעת התובע והשני שולל אותה על הסף.

"מתוך תיק התביעה עלה כי לתובע לא היו כל התקפים בזמן עבודתו במפעל ובעת החשיפה לחומרים!! לאור זאת, העישון והנטייה האלרגית הטבעית מבדיקות הדם והיעדר כל התקף מתועד בזמן העבודה, דעתי היתה כי לא ניתן לקשור את עבודתו למחלת האסתמה הקלה שלו, אלא שהעישון והאלרגיה הם הם הגורמים לכך.

"החולה פנה אלי 3 שנים לאחר מכן בעורמה, מבלי לציין כי נתתי חוות דעת המבוססת על כל הנתונים הללו והציג תמונה שונה לגמרי. הוא טען שעישן מעט מאוד בעבר, לא סיפר על נטייתו האלרגית, והציג תמונה של מחלה קשה עם טיפול בקורטיזון, וטען כי בעת עבודתו סבל מהתקפים של קוצר נשימה. לאור זאת, עלה בידי הרושם שאולי יש קשר בין עבודתו למחלה.

"רושם זה היה מבוסס על המידע המוטעה אותו נתן לי מאחר ולא היו בידי נתונים אחרים לשלול אותו. זאת ועוד, לא הגשתי לו חוות דעת, אלא מכתב ידני ללא קבלת תשלום מעבר לביקור הרפואי. "אילו היה לפני תיק התביעה ובו כל הנתונים האמיתיים על התובע, בוודאות לא הייתי נותן לו מכתב שכזה.

"לסיכום, מדובר בנוכל אשר הציג בפני מצג שקרי 3 שנים לאחר כתיבת חוות הדעת המקורית. בהסתכלות על המקרה כולו, דעתי אינה שונה ממה שכתבתי בחוות הדעת הראשונה, ואני משוכנע כי אין קשר בין עבודתו למחלתו.

"בתופעה זו של הטעיה אני וחברים למקצוע נתקלים לא אחת כאשר יש בין התובעים המסתירים

את עברם הרפואי, כמו את העובדה שעישנו או מחלה טרום עבודתנו, ומנסים לקשור את מחלותיהם לעבודה או בתאונה לצורך קבלת פיצויים שאינם זכאים להם. ולכן, רק כאשר כל הנתונים נמצאים בפני המומחה הוא יכול לקבוע דעה ברורה ונכונה.

"חבל שבית-המשפט לא זימן אותי להבהיר את העניין, אולם פסיקתו היתה הגיונית לאור התנהגותו הלא ישרה של התובע".

הכותב הוא עורך-דין מומחה בדיני ביטוח ונזיקין