מוזיקה אחרת - אותם תווים. על נאום קהיר
אחרי שמחיאות הכפיים שככו, בעולם המוסלמי הבינו שנשיא מעצמת-העל אולי התחלף - אבל המסר, לא ממש
ככל שהתקרב מועד שידור נאום הנשיא ברק אובמה בקהיר,
הלכו וגברו ציפיותיהם של מיליוני מוסלמים וערבים ברחבי העולם. אלא שעבור מרביתם, נאומו של נשיא ארצות-הברית לא נשא בשורה חדשה.
הנשיא קרא להתפייסות בין הרוב המתון ושוחר השלום בכל הדתות, הדגיש את המשותף לאמריקה ולמוסלמים, קרא לשותפות בקידום שלום, שגשוג צדק ושוויון. בגאווה ציין את העובדה שחלק ממשפחתו מחזיק בדת האיסלאם, ואף שילב בנאומו ציטוטים מהקוראן. אובמה העלה על נס את תרומת האיסלאם והערבים לאנושות, עמד על הסובלנות כמאפיין מרכזי של דת האיסלאם וציין את חלקם של מוסלמים אמריקנים בבניין ארצם. ארצות-הברית, הכריז, אינה במלחמה נגד האיסלאם; מאבקה ממוקד בארגונים קיצוניים, שפוגעים בחפים מפשע ומאיימים לא רק על אמריקה, אלא השלום והיציבות בעולם כולו. דברים אלה זכו לתשואות רמות של הנוכחים באולם, ויש להניח שמיליוני צופים הסכימו עמם.
נאום היסטורי
"דף חדש בין ארה"ב לאיסלאם"
יצחק בן-חורין
נשיא ארצות הברית פנה בנאום ההיסטורי למדינות ערב - ביקש פיוס אחרי שנים של עוינות, דיבר על דמוקרטיה, זכויות נשים, פירוק מנשק גרעיני - והתייחס גם לסכסוך המקומי: "הגיע הזמן שההתנחלויות ייפסקו"
לצד זאת, נאום אובמה כלל גם התייחסויות לנושאים טעונים ואף שנויים במחלוקת. אין להקל ראש בבחירתו להתייחס לסוגיות כזכויות נשים בחברות מסורתיות, דמוקרטיה, חופש ביטוי וזכויות מיעוטים. יחד עם זאת, יש לזכור שציבורים ערבים ומוסלמים רחבים חוו אין-ספור פעמים מעמדים, בהם מנהיגים מקומיים וזרים מעלים על נס את הצורך להגן על ערכים וזכויות אזרחיות, אך ממעטים לנקוט צעדים מעשיים לקידומם. שנים ארוכות תוהים אזרחי מדינות ערב, ובעיקר מקרב חוגי האופוזיציה, כיצד מתיישבת קריאתה של ארצות-הברית לדמוקרטיה, שוויון וחופש ביטוי - עם תמיכת כל הממשלים האמריקניים במשטרים אוטוריטאריים במזרח התיכון ומעבר לו?
אכזבה מסוימת נכונה לאלה, שציפו לשינוי משמעותי הן ברטוריקה והן בעמדות הממשל בהשוואה לקודמו. לאחר שנדמו מחיאות הכפיים של הנוכחים באולם בקהיר, הלכו וגברו קולותיהם של המאוכזבים. והרי, גם דוברי ממשל ג'ורג' בוש הבן חזרו בהם מההצהרות העוינות שהשמיעו לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר כלפי "האיסלאם". כן, גם קברניטי הממשל ההוא קראו לדמוקרטיה, להבטחת זכויות המיעוטים, להשקעה גדולה יותר בחינוך ולמאבק בקיצוניות. אכן, המוזיקה שעלתה מנאום אובמה נשמעה שונה, אך זאת רק מכיוון שהמנצח צירף את סגנונו הייחודי לתווים הפרושים לפניו. הציפייה הייתה שהמנצח אובמה יציג יצירה מוזיקלית שונה בתכלית - וזה לא קרה.
אכזבה עמוקה יותר נכונה למיליוני מוסלמים וערבים, שציפו מאובמה לזמירות חדשות בכל הקשור ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הנשיא האמריקני אכן חזר על מחויבות ממשלו לפיתרון המבוסס על שתי מדינות, והצביע על חובת הצדדים היריבים לקיים את ההתחייבויות שנטלו על עצמם. עם זאת, בהידרשו למתווה שיחלץ את הצדדים מהמבוך אליו נקלעו, העלה אובמה מן האוב את "מפת הדרכים". מתווה שכידוע לכל, הוביל את הצדדים לדרך ללא מוצא. יתרה מזאת, נכזבה ציפייתם של רבים, ובכלל זה בישראל, שארצות-הברית תאמץ את יוזמת השלום הערבית כמסמך מרכזי ליישוב הסכסוך. כך, גם בסוגת העימות הישראלי-פלסטיני, המוזיקה של אובמה נשמעה אולי מעט אחרת, אך התווים הינם אותם דפים שחוקים משימוש, שעד כה הפיקו צלילים צורמים בלבד.
מהאולם המרשים של אוניברסיטת קהיר יצאו הנשיא אובמה ומזכירת המדינה הילרי קלינטון לבקר בפירמידות המרשימות של גיזה ובספינקס הרוכן למרגלותיהן. ממש במקביל, החל בתקשורת הערבית דיון נוקב ביחס לנאום. רוב הדוברים ברכו על הושטת היד, אך הדגישו את האכזבה מהתוכן. עתה התברר גם למיליוני מוסלמים וערבים, שלצד המחויבות לערכים נשגבים - ברק אובמה הינו נשיא של מעצמת-על, שנדרש לנווט את מדיניות ארצו במים סוערים. במסע זה הוא נאלץ לתמרן אותה תוך נקיטת מדיניות, שלא אחת מתנגשת עם ערכים עמם הוא מזדהה אישית.
פרופ' מיטל הוא יו"ר מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
לפנייה לכתב/ת 
מנווט במים סוערים
צילום: AP
מומלצים
