ספרים, גבירותיי, ספרים

בראש הרוב המוחלט של ההוצאות לאור הגדולות בישראל עומדים גברים, הן כבעלים והן כמנהלים, אך לכבוד שבוע הספר בחרנו לחלוק כבוד לשש נשים אמיצות, שלא ויתרו על החלום, הקימו הוצאת ספרים קטנה ומתמחה, ושורדות באומץ גם בימי המיתון הגדול, ובתקופה בה הצרכנים מחפשים 4 ספרים במאה שקל.

מאירה פירון, 43, נשואה ואם לשתי בנות, טליה בת שבע וחצי ומאיה בת אחת-עשרה. בעלת הוצאת הספרים "טל מאי" המתמחה בספרי ילדים.

מי אני: "לפני הקמת הוצאת הספרים עבדתי בהוצאה ותיקה וקטנה ששמה 'עקד', שם הייתי מין כלבויניק. העבודה ב'עקד', בסביבה משפחתית מוגנת, אפשרה לי להתנסות בתחומים שונים ומשונים במו"לות ולהכיר אותה מבפנים, לטוב ולרע. בהמשך עבדתי כמתרגמת ספרים למבוגרים".

המיתון ואני: "דווקא ההוצאות הקטנות מרגישות פחות את המיתון, משום שסדר הגודל של המכירות שלהן הוא מלכתחילה קטן יותר. למרות זאת, אני מניחה שלתקופה הזאת תהיה השפעה גם עלינו, השפעה שאני עדיין לא מרגישה".

רגעים בקריירה: "הרגעים הכי מרגשים הם כאשר ניגשים אליי בשבוע הספר ואומרים לי שהספרים שאני מוציאה אהובים, כשילדים מתלהבים מספר שלי ולא יכולים להניח אותו, כשמרצה לספרות ילדים אומרת שכשהיא מקבלת ספר מההוצאה והיא יודעת מיד שזה ספר טוב: כל הזמן יש מולך מראה ואתה בדיאלוג מתמיד עם העולם. אתה אומר את דברך, מציע את טעמך ואת הבחירות שלך והעולם מגיב".

הספר שלי: "אין לי אחד. בכיתי כשקראתי את 'אלה תולדות' של אלזה מורנטה, צחקתי ונצבט לי הלב כשקראתי את 'צל הימים' של בוריס ויאן, בנעוריי קראתי בשקיקה את 'מילכוד 22' של ג'וזף הלר והרשימה עוד ארוכה. זה מה שיפה בסיפור הזה, לא? שאין סוף ליכולת להתאהב, להתרגש, לצחוק, לבכות והספרים האהובים עליי הם אלה שדוחקים בי להתנתק מהעולם שלי ולבוא להתארח לרגע בעולם שלהם".

מאירה פירון. "מתרגשת כשילדים מתלהבים מספר שלי" (צילום: פרי פרג')

רב המכר שהפך לקריירה 

יעל ברוך, 48, גרושה, אמא לרומי בת 20 ולאריאל בת 14, מגיל 18 בעלת הוצאת הספרים "נוצה וקסת".

מי אני: "לפני הצבא הוצאתי ספר שירים, "שירים שאסור לקטוף". במהלך שירותי הצבאי כתבתי את הספר יופי של ח"ן, מדריך לנערות מתגייסות ולחיילות - איך לעבור את החאקי בשלום, אותו פרסמתי בהוצאה מיד לאחר השחרור". הספר שהפך לרב מכר, הבהיר ליעל שתחום ההוצאה לאור הוא התחום בו תעסוק בחייה הבוגרים.

אני והמיתון: "קשה יותר בתקופה של מיתון. למזלי, לאורך השנים עבודתי משולבת במתן שירותי הפקה בתשלום גם להוצאות לאור אחרות ובהפקת קטלוגים יוקרתיים לחברות מסחריות, מה שמאפשר לשרוד בתקופות קשות".

רגעים בקריירה: "אני נוצרת את הרגעים בהם אנשים ניגשים אליי ומספרים לי שנגעתי בהם בספריי. שתי נשים שניגשו אליי ואמרו שקראו עליי והחליטו בעקבות הסיפור האישי שלי לפתוח הוצאת ספרים בעצמן, או לעמוד עם כותב ספר ליד המכונות בבית הדפוס ולהגיש לו את הספר הראשון, מעמד מרגש כל פעם מחדש".

הספר שלי: "כל תקופה בחיי יש לה את 'ספר המוטיב' שלה, בדרך כלל יהיה זה ספר קטן, שאפשר לצלול אליו ברגע, שתמיד יהיה ליד המיטה, לצד ערימות הספרים האחרים שאני קוראת במקביל. לעיתים זה ספר שירים, לעיתים זה 'שיר השירים'. בתקופה זו בחיי זה 'הכיסא הריק' של רבי נחמן מברסלב".

יעל ברוך. שורדת גם בתקופות קשות

לאה צבעוני, 62, גרושה, אם ליואב, יאיר, יעל ונורית, סבתא של גלי. בעלת הוצאת הספרים "צבעונים".

מי אני: "עבדתי שנים במועצה להשכלה גבוהה והייתי במשך 16 שנים המזכיר האקדמי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. למדתי במסגרת השתלמות מקצועית לימודי מו"לות באוניברסיטה הפתוחה ובמסגרת מטלת הסיום בחרתי להגיש ספר. פניתי לידידי יוסף (טומי) לפיד ז"ל וביקשתי שיאשר לי להוציא לאור עודפי ספר שלו, שלא נכללו בספר שערכתי להוצאת 'כתר'. טומי אישר, אחר כך גם התלהב וכתב פרקים מיוחדים לספר. בסוף אותה שנה הגשתי ספר למנחה הקורס וגם רשמתי חברה: צבעונים הוצאה לאור בע"מ. בהמשך הוצאתי ספר ילדים ואת רב המכר 'רגע של עברית'. ומכאן כבר הכול זרם, שם ההוצאה עבר מפה לאוזן. בשנים הראשונות עבדתי במשרה מלאה באקדמיה למדעים וההוצאה הייתה עיסוקי בשעות הפנאי. כשפרשתי מעבודתי בשנת 2004 הפניתי את כל זמני להוצאה. עד היום הוצאתי לאור יותר מ-80 ספרים בכל התחומים.

המיתון ואני: "כיום רוב הספרים שאני מוציאה לאור הם ספרים ממומנים. לעתים רחוקות אני מהמרת על ספר ומשקיעה בו. פתיחת הוצאת ספרים הייתה לי תהליך קל וטבעי, בזכות ניסיוני רב השנים בעריכה והכשרתי האקדמית בתחום זה. עד היום אני עורכת ומפיקה בעצמי את כל ספרי ההוצאה ויכולת העבודה שלי היא שקובעת את היקף ההוצאה".

הספר שלי: "'אהבה בימי כולרה' מאת גבריאל גארסיה מרקס. את הספר הזה קראתי לאט, דף-דף, ורציתי שלא ייגמר. שקעתי בעלילת הנרקמת מסיפורים רבים בחייהם של הדמויות ומסיפור אהבתו הבלתי נלאית של פלורנטינו אריסה לפרמינה דאסה".

ניתן לשרוד רק אם אתה יצירתי

יעל שכנאי, בת 46, נשואה לגד, אמא של עמית וטל, בעלת הוצאת הספרים "רימונים".

מי אני: "לפני שהפכתי לבעלת הוצאת ספרים, הייתי עורכת ספרותית ולשונית בהוצאות ספרים גדולות, כפרילנסרית".

המיתון ואני: "שוק הספרים קשה היום, לא משום שקונים פחות ספרים, נהפוך הוא, המבצעים שברשתות גורמים למכירות גבוהות, אבל מחירי הספרים יורדים באופן דרסטי לסכומים מגוחכים וכתוצאה מכך, גם התמלוגים למו"לים נמוכים מאוד. זו הסיבה שקשה מאוד למו"לים בימים אלה. ניתן לשרוד רק אם אתה יצירתי מאוד, למשל, אצלנו בהוצאה, אנחנו מפתחים תחומים נוספים של שירותי עריכה והפקה לגופים שונים ולסופרים בתחילת דרכם, ומנסים להתמקד מאוד ביח"צון הספרים שלנו בתחום הניהול, החינוך והספרות הקלאסית המתורגמת, גם מחוץ לחנויות, למוסדות ולארגונים גדולים".

רגעים בקריירה: "הרגע הכי מאושר היה כשהמפיץ התקשר אליי ואמר לי שהספר 'עד הבת מצווה זה יעבור' מאת נועה רום, מכר בחצי שנה ארבע מהדורות. קשה לי כשספר מעולה נכשל במכירות מסיבות של תחרותיות גבוהה בתוך החנויות ואתה יודע שאלמלא השוק היה רווי ומוצף כל כך, הספר הזה היה מוכר בכמויות גדולות ומוערך כפי שמגיע לו.

הספר שלי: "בעברית: 'סוף דבר' של יעקב שבתאי. מתורגם: 'אלה תולדות' של אלזה מורנטה ו'פעמון הזכוכית' של סילביה פלאת'".

יעל שכנאי. "קשה לי כשספר מעולה נכשל"

חייה של אישה אינם קלים

הדס מטס, 40, נשואה לשרון ואמא לאסיא, יהלי ואילאיל. בעלת הוצאת הספרים "אגס" שמתמחה בספרות נשים.

מי אני: "במשך הרבה שנים הייתי עורכת תוכן ומנהלת קהילות מקוונות. כשהתקרבתי לגיל 40 הרגשתי שנחוץ שינוי בחיים. ואם כבר שינוי - ללכת לכיוון הגשמת חלומות. הקמת הוצאת ספרים שמתמקדת בספרות נשים הייתה הדבר הכי טבעי לעשות".

המיתון ואני: "תמיד יש סיכוי להצליח, גם בזמנים קשים. אפילו בתיבה של פנדורה היה מקום לתקווה. שורדים באמצעות עבודה. הרבה עבודה. לצד העבודה בהוצאה אני עובדת כיועצת לניהול ידע. חייה של אישה אינם קלים - 3 ילדים, שתי עבודות, מזל שיש בן זוג אחד, שתומך בכל התחומים. וגם מחזיק משרה קבועה".

רגעים בקריירה: "יש רגעי התרגשות לא מעטים, בצד רגעי קושי בהם אני מבינה שלא משנה כמה תשקיע בספר, יש לו מעט מאוד סיכויים להימכר כל עוד הוא לא במבצע. זה מילכוד, משום שהמבצעים בחנויות הספרים אגרסיביים ברמה כזאת שהרווח, בלשון המעטה, איננו גבוה".

הספר שלי: "'מיכאל שלי' מאת עמוס עוז. הרבה שנים אחרי הפעם הראשונה שקראתי בו (כחלק מרשימת הקריאה לקראת הבגרות) אני עדיין מוקסמת. בעיקר מהיכולת של גבר להיכנס בצורה כל כך אמינה לראש של אישה, לנפשה, ולכתוב אותה בגוף ראשון. האפשרות שגבר יכתוב באמת כאישה ושאישה תכתוב כגבר היא בעיניי ברמה של פיצוח הגנום האנושי. היו הרבה ניסויים בתחום, אך הדרך עדיין ארוכה".

הדס מטס: "אני מאמינה שבאופן כללי לנשים יותר קשה. גם כשמדובר בחנייה טורית. העולם שלנו מעוצב לגמרי למען גברים, החל במבחני מיון בבית ספר יסודי וכלה באבחון קרדיולוגי. מהסיבה הזאת (לאו דווקא של הלב) החלטנו ש'אגס' תתמקד בכתיבה נשית. זאת ועוד, אנחנו מקפידים להעסיק נשים – מתרגמות, עורכות, מעצבות. לא מתפשרים על איכות, גם אם זה עולה לנו יותר. תוך כדי עבודה נוצרים קשרים חבריים, כמעט משפחתיים, עם אותן בעלות מקצוע. יש משהו מיוחד בקשר שמתפתח בין נשים".

יעל שכנאי: "אני לא מרגישה קושי. אני מאמינה שאין שוני מבחינה מגדרית ואם יש אישה שמרגישה שקשה לה יותר בגלל היותה אישה, היא טועה באבחנה. הסיבה לכך נעוצה באופי האדם, ללא קשר למגדר שלו".

מאירה פירון: "אין לתחום הזה ג'נדר. עולם הספרים הוא עולם יצירתי ויצרני, ולכן הוא גמיש ויכול להתאים את עצמו לגברים, נשים, צעירים ומבוגרים. האופן שבו הוא מתאים את עצמו קובע את אופיו: הוא יכול, למשל, להיות עם אוריינטציה עסקית, כלכלית ותחרותית מאוד ואז הוא מנוהל ככל הנראה על-ידי גבר. אני חושבת שלגברים הגודל של העסק וההצלחה הכלכלית חשובים קצת יותר מאשר לנשים. מו"לים גברים משקיעים הרבה מחשבה בהתרחבות וברווחיות. נשים מעדיפות, בדרך כלל, לפעול משיקולים שונים כמו טעם אישי. זה כמובן לא אומר שהכסף והרווח לא חשובים, כי הם חשובים ואי-אפשר להמשיך להתקיים בלעדיהם".