צעדו בגאווה נגד סתימת הפיות

היוזמה של סגן ראש הממשלה לבטל את מצעד הגאווה בתל אביב יונקת מאותם המקורות המבקשים להשתיק את זיכרון הנכבה, ולהשליך לכלא אזרחים שיעזו לממש את חופש הביטוי שלהם. למי יש בישראל 2009 חופש ביטוי, ומי יגן על הדמוקרטיה שלנו מפני הפוליטיקאים?

אל מול הביטחון העצמי הנינוח של מצעד הגאווה, עומדות דוגמאות אחרות. להומואים ולסביות תל אביביים אין ספק בדבר זכותם לחופש הביטוי ובדבר יכולתם לממש זכות זו. אבל לאזרחים ערבים בישראל, למשל, יש ספק הולך וגובר בנוגע להגנות שהדמוקרטיה הישראלית מעניקה להם, או לאופן שבו ניתן להם לממש את חופש הביטוי שלהם או את זהותם הייחודית.

שלל היוזמות להגבלת חופש הביטוי מהשבועות האחרונים, מחוק הנכבה ועד חוק היישובים הקהילתיים, אינן מותירות ספק בנוגע לעוצמת האיום. ועדות הקבלה של יישובים קהילתיים שימשו לא פעם כדי למנוע גם מהומואים וגם מערבים קבלה לתחומם, והכל בשם "הלכידות הקהילתית" שהיא מכבסת המילים האורווליאנית הנוכחית לביטויי גזענות או שנאת האחר. מי שחושב שאפשר לעבור בשתיקה על השתקת האחר, ימצא את עצמו מתגונן לבדו כשיגיע תורו להשתקה.

במקום לחיות במציאות שבה לכולנו יש זכויות אדם וחופש הביטוי של כולנו מוגן, הפוליטיקאים שלנו מובילים את החברה הישראלית למציאות שבה חופש הביטוי של כל אחת ואחד מאיתנו בסכנה.

כדי להראות לסותמי הפיות שאנחנו מאמינים בחברה אחרת ושאנחנו דוגלים בדמוקרטיה אמיתית שאינה רומסת את חופש הביטוי של אזרחיה, חשוב לבוא למצעד בתל אביב. חשוב, אבל לא מספיק.

מה שנדרש מאיתנו הוא חשיבה מעמיקה על השאלה, כיצד ההישגים של הומואים, לסביות בי וטרנס בישראל צריכים לשמש אותנו כדי להבטיח שוויון זכויות לכולם. ומה שנדרש הוא המוטיבציה להבטיח שתל אביב לא תהיה בועה, אלא דווקא מקור של עוצמה להנחלת ערכים דמוקרטיים גם ביפו, בכפר שלם, במצעד הגאווה והסובלנות שיוביל הבית הפתוח בירושלים ב-25 בחודש ובכל רחבי המדינה.

סגן ראש ממשלה הקורא למצעד הגאווה "תועבה" ומבקש להגבילו ל"מתחם סגור", מנסה בפועל להכניס את הדמוקרטיה שלנו למתחם סגור. זו תועבה לדמוקרטיה, ותל אביב מוכיחה שהיא בוחרת בעתיד שונה. אנחנו חוגגים היום, אבל חייבים לחשוב בדאגה גם על מחר: המאבק על חופש הביטוי כבר כאן, וכולנו על הכוונת.