שבר הכוס בחתונה - ברגל שכמעט איבד במלחמה

במחלמת לבנון השנייה כמעט איבד עשהאל לובצקי מאפרת את רגלו - השבוע הוא שבר בעזרת אותה רגל את הכוס מתחת לחופה בחתונתו. לאחר מאבק רפואי ממושך הצליחו הרופאים בבית החולים רמב"ם בחיפה להציל את רגלו מקטיעה. בין הבאים לחתונה, היה גם הרופא המטפל, ד"ר אלכסנדר לרנר. "עוד כשהייתי מחוסר הכרה, במחלקה לטיפול נמרץ, הוא עודד את ההורים שלי ואמר להם שאני עוד ארקוד על הרגל הזו בחתונה שלי, ושהוא ירקוד איתי", סיפר היום (ה') עשהאל ל-ynet.

לפני פחות משלוש שנים נפצע עשהאל, אז קצין בחטיבת גולני, מפגיעת טיל נ"ט ברכבו בבינת ג'בל שבדרום לבנון. זה היה אחד מהקרבות הקשים והמרים במלחמה.  גדוד 51 של חטיבת גולני, בו שימש לובוצקי כמפקד מחלקה, איבד שמונה מלוחמיו בהם הסמג"ד, רב-סרן רועי קליין ז"ל שהשליך עצמו על רימון כדי להציל את חייליו. "איבדתי שם חברים רבים", סיפר לובוצקי, "והרבה מההורים שלהם הגיעו לחתונה. אחד העדים בחופה היה משה מרחביה, אביו של חברי הטוב סגן עמיחי מרחביה ז"ל, שנפל אף הוא בקרב".

עשהאל שובר את הכוס (צילום: אמיתי וענת אלון "מים שקטים")

כמה ימים לאחר הקרב הקטלני ובתום קרבות נוספים, נפצע לובוצקי באורח קשה. טיל נ"ט פגע ב"אכזרית" בו ישב. הקצין נפצע קשה מרסיסים וכוויות. הוא נפגע בכל חלקי גופו ובעיקר ברגליו, ורגלו הימנית נקטעה למעשה. "סיפרו לי שבמהלך הפינוי, הרגל פשוט נפלה מהאלונקה. אף אחד לא האמין שיצליחו להציל אותה".

מי שחשב אחרת, היו אנשי הצוות הרפואי בבית החולים רמב"ם - ראש המערך האורתופדי בבית החולים, פרופ' מיכאל סודרי, וד"ר אלכסנדר לרנר, המתמחה בפגיעות קשות בגפיים. ד"ר לרנר החזיר את הרגל הקטועה למקומה, חיזק והאריך אותה באמצעות שרירים שהשתיל מגבו של הקצין הפצוע. במהלך השנה שלאחר הפציעה, הוא עבר לא פחות מעשרה ניתוחים אורתופדיים ופלסטיים, ועד היום הוא נמצא בטיפולי פיזיותרפיה ושיקום.

זמן קצר לאחר שחרורו מבתי החולים, החל לובוצקי עצמו ללמוד רפואה, בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים. כעת הוא מסיים את שנת הלימודים השנייה. את רעייתו אביטל הוא הכיר זמן קצר לאחר תחילת הלימודים, והשבוע נישאו השניים.

ד"ר לרנר סיפר, כי הרגיש כמי שסגר מעגל. "לפני חודשיים עשהאל התקשר אלי ואמר לי שהוא מילא את חלקו בעסקה - הוא מתכוון להתחתן. הוא דרש ממני למלא את חלקי ולהגיע לרקוד עמו", סיפר הרופא.

 "בהתרגשות רבה ראיתי איך הוא עומד מתחת לחופה, ושובר בפעם הראשונה את הכוס, רוקד עם משפחתו, חבריו ואתי. השמחה היתה גדולה. בין משתתפי החתונה. שמחתי לפגוש עוד כמה מטופלים מתקופת מלחמת לבנון השנייה".

לעשהאל לובצקי מילים חמות על הצוות הרפואי בכלל, ועל ד"ר לרנר, שלא איבד תקווה, בפרט. "המקרה שלי מראה לכל מי שעובר פציעה גופנית קשה, כי החיים לא מסתיימים כאן. אפשר להתעלות, להתגבר ולהתקדם הלאה. החתונה היתה הרגע הכי חשוב והכי מרגש, שהראה שאפשר לחזור לחיים ולשמוח, להמשיך לחיות ולהתקדם קדימה".