ברקת לחיץ

בבחירות לעיריית ירושלים ניצח ניר ברקת, לאחר שהציג את עצמו כתקווה החילונית. מרצ, שהציגה אג'נדה ברורה, טענה שאסור לתת לחרדים להשתלט על העיר, וזכתה אף היא בהישג נאה. רוח של פיוס ותקווה הגיעה, אך היא התפוגגה במהירות.

הסימנים לרפיסותו הרעיונית של ברקת, התגלו כבר לפני הבחירות, כשסירב לחתום על עצומה של חברי המועצה החילונים נגד הלבשת הנערות המחוללות בשקים איראניים בטקס חנוכת גשר קלטראווה. סימנים אלו התממשו במלואם לאחר הבחירות.

החטא הקדמון של ראש העיר היה צירופם של החרדים לקואליציה העירונית. מבחינה מספרית לא היה כל צורך בכך. צירופם מנע את האפשרות לשנות באחת את האווירה בעיר ולהעתיק תקציבים לטובת מרבית תושביה, ובקיצור: לשנות את המומנטום השלילי שהיא נמצאת בו. ברקת נכשל במבחן הראשון (המו"מ הקואליציוני) כשהוא מעביר עמדות השפעה למפלגות החרדיות, שממילא לא סופרות אותו.

כך גם במבחנו השני, כשאישר תחת לחץ חרדי בניית מקווה שני בשכונה החילונית בית הכרם במקום לנצל את המגרש לבניית בית ספר חילוני הנחוץ לתושביה.

ואם לא די בכך, הגיעה שעת המבחן השלישית בסכסוך, שהתגלע בין תושבים חרדים לתושבי קריית היובל. גם כאן הפשרה שהושגה ושאותה הציג ברקת כנצחון התבונה לא תחזיק מעמד, שכן החרדים לא סופרים אותו. תדמיינו סיטואציה שבה חילוני ירצה לפתוח חנות מכולת בשכונה חרדית. האם ברקת יתגייס למאבק נחוש לטובתו? אני כבר שומע את המשפט, "צריך לכבד אותם". ואותנו, מר ברקת? בשבילם המטרה, חרדיזציה של העיר, מקדשת את האמצעים בדיוק כפי שאמר בנוסח כזה או אחר המועמד החרדי לראשותה, מאיר פרוש. בעוד שבועיים יתקיים (אם החרדים לא יתנגדו) מצעד הגאווה בבירה. ברקת לבטח לא יכבד או יברך את הצועדים. כי החרדים "יברכו" אותו על כך.

מאז שהחל לכהן בתפקידו לא זכו החילונים לשום שינוי משמעותי. כלום. נאדה. גורנישט. הכל בשם הסטטוס קוו שאותו מפרים החרדים מדי יום. מה היה קורה לצביונה של העיר אם תיאטרון ירושלים היה נפתח בשבתות, או שתחבורה ציבורית או אחרת הייתה פועלת לטובת תושבי השכונות המרוחקות, כדי דיוכלו להגיע למרכז העיר בערב שבת? הרי הצעירים צריכים להישאר בעיר, לדידו.

למזלנו, לא ברקת ישב בכיסא בככר ספרא כשהעיר החלה להיפתח בערבי שבת. הוא לבטח היה מנסה להבין אותם וסוגר את בתי הקפה והמסעדות, כי לירושלים יש רק ציביון אחד. זה שהחרדים רוצים בו. אך מה עם הבוחרים של ברקת?

לטובת הלא ירושלמים, אסביר כי מי שבאים לעיר העתיקה בשבתות, נאלצים לחנות על מדרכות ובאמצע הכביש תוך סיכון חיים, למרות שני חניונים שבסמוך. השינוי הגדול שהוצע הוא שאחד מהם יפעל גם בשבת. לכאורה סיבה למסיבה. אבל ברקת לא עומד בלחץ החרדי. הוא מתקפל ומודיע על משא ומתן עם החרדים למשך שבועיים. על מה בדיוק יתנהל המשא ומתן ועם מי? עם המפלגות החרדיות השותפות בקואליציה שהסכימו לכך אך נכנעו (בקלות) לעדה החרדית? האם בכוונתו לוותר על רמת הבטיחות של החילונים שנוסעים וחונים בשבת, או שיציע להמשיך ולחנות על המדרכות ועל הכבישים? על ברקת לומר באומץ, שאינו יכול לעמוד מולם. שהנוחות והבטיחות של הציבור החילוני פחות חשובות לו מבטחון הכסא האישי שלו.

הגיע הזמן שתבין, מר ברקת. הם ממילא לא סופרים אותך. להם יש אג'נדה ברורה ולך אג'נדה מזגזגת. אתה לא מבין את הפוליטיקה הפנימית של החרדים, בה כולם מיישרים קו עם הקיצונים. אפילו ההסכמות שלך עם השותפות החרדיות בקואליציה לא מולאו. אתה רוצה למשוך תיירים לעיר, 10 מיליון אמרת במסע הבחירות, ולא מסוגל לפתוח חניון אחד עלוב? מתי תבין שהחרדים לא משחקים במגרש שלך? הם לא מדברים איתך באותה שפה. אתה משחק בנדמה לי שיש משא ומתן.

להיות מנהיג פירושו לבצע מהלכים קשים. המקרה הנוכחי זימן לברקת אפשרות להראות שהוא עומד ובגדול בלחץ החרדי. אבל הוא כשל בו, ובגדול.

שמעון ביגלמן, עיתונאי. התמודד למועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ