עשית ביטוח מנהלים? תגיד יפה שלום לרוב הכסף
עובד שחסך מיליון שקלים בביטוח מנהלים יקבל, בממוצע, פנסיה של 5,000 שקל בחודש, טיפה יותר מהתשואה שיקבל אם יקנה באותו הכסף דירה, שגם יוכל להוריש לילדיו. אז כדאי או לא כדאי לחסוך לפנסיה? תלוי עד כמה אתם סומכים על עצמכם
מי לא זוכר את הסצנה, שחזרה על עצמה שוב ושוב בסרטים הקלאסיים של הוליווד: הבחור יוצא למלחמה, והבחורה מלווה אותו עד לתחנת הרכבת/כבש האוניה, ולאחר שהם נפרדים לשלום - היא ממשיכה להביט אחריו, ממוללת את ממחטתה הספוגה בדמעות וחוזרת לביתה. באותו רגע התברר לנו כי נפרדנו מהבחור לעולמי עד וכי לא ישוב עוד לעולם...
ידידיי: בכל פעם שאתם מעבירים כסף ל"חיסכון" פנסיוני בביטוח מנהלים, דעו לכם כי כספיכם הולך לבלי שוב, אנא אחלו לו חיים טובים בשדות זרים, כי מעתה תראו ממנו רק פירורי ריבית בלא קרן. את הממחטה החליפו בתלוש החודשי שלכם, ואנא, הרטיבו אותו בדמעות....
בטורי הקודם טענתי כי משרד האוצר כשל בהסברה בנושא הזכויות הפנסיונית. הפעם אנסה להיכנס לביצה הזאת בעצמי, ואתחיל בהסבר של המכשול המשמעותי ביותר, לטעמי, בחיסכון הפנסיוני בביטוח מנהלים: "מקדם ההמרה". אני מזהיר מראש כי אנו עומדים להיכנס לשדה מוקשים מלא ביוצאים מהכלל, יוצאי דופן ומקרים פרטניים, אולם יש מקום להסביר את העיקרון הכללי.
חסכתם מיליון שקל? קבלו 5,000 לחודש
מקדם ההמרה הוא היחס בין היקף ההון שצברת לפנסיה לבין הקצבה החודשית שתקבל/י בסוף. בביטוח מנהלים (שם שיווקי מבריק לביטוח של עובדים מהשורה) מקדם ההמרה הוא 200. כלומר - הכסף שיצטבר בסופו של דבר בהגיעכם לגיל 67 יחולק ב-200 וזה יהיה, בעצם, סכום קצבתכם החודשית. כבר נתקלתי בסוכן ביטוח שחייך בעת ההחתמה ואמר: אם תחיו אחרי היציאה לפנסיה יותר מ-200 חודשים (כ-16 שנה) הרווחתם. שטות מוחלטת!
מקדם המרה של 200 בשפה כלכלנית הוא ריבית של 6%. נניח שצברתם מיליון שקלים, לפי מקדם המרה 200. עם צאתכם לגימלאות, תקבלו מדי חודש 5,000 שקלים, כלומר, 60 אלף שקלים בשנה. 60 אלף שקלים בשנה על חיסכון של מיליון שקלים הם ריבית של 6%. את הקרן - מיליון שקלים - לא תראו לעולם, לא אתם ולא ילדיכם, וגם לא נכדיכם. תשכחו ממנה.
הכסף, שאותו הנחתם בקפידה בחיקה של חברת הביטוח, אינו ישן בשקט, אלא מושקע באפיקי השקעה שונים וצובר ריבית. ריבית של 4% או 5% היא ריבית שנחשבת בזמנים כתיקונם (לא כולל התקופה המטורפת הנוכחית) לריבית "חסרת סיכון", כלומר, נמוכה מאוד. לפני כשנה היה בנק שהציע ללקוחותיו להפקיד כסף למשך 10 שנים בתוכנית חיסכון שתניב להם ריבית שנתית של 6%. רק שכאן הבנק טורח, משום מה, להחזיר את הקרן בתום 10 השנים.
אם תחליטו לרכוש דירה להשקעה, היא אמורה להניב לכם, בממוצע, רווח של 4%-5% בשנה, ושוב: הדירה תישאר לצאצאיכם לאחר שתעברו לעולם שכולו טוב (וללא חברות ביטוח). השקעה באג"ח מדינה - שנחשבת להשקעה הבטוחה ביותר - מניבה אחוזים דומים לאורך שנים, והשקעה במניות של החברות הגדולות והיציבות במשק מניבה אף יותר.
דמי ניהול טיפול, גלגול וטלטול
חשוב להבין כי חברת הביטוח אינה בונה את כל האימפריה שלה רק מההפרש בין הקרן והריבית. לחברות הביטוח יש מנגנונים מעולים להסוות את עמלותיהן ואת חישוביהן. ברוב ההסדרים שלהם הייתי עד עם חברות הביטוח, לפחות 20% מהכסף אינו מגיע לכיסי החיסכון. חלק ממנו הולך לביטוחים לגיטימיים (ביטוח חיים, ביטוח לאלמנה ויתומים וכו') אבל חלק נכבד מאוד הולך על דמי ניהול, דמי טיפול, גלגול וטלטול. משום מה כמעט אף פעם אין זהות בין הרווח שחברת הביטוח מדווחת עליו בדיווחים התקשורתיים לבין הרווח בנייר האישי שלי.
שימו לב שגם כספי הפיצויים שלכם שייכים למשחק החיים הזה: אתם משלמים פרמיית ביטוח חיים גם מתוך דמי הפיצויים שלכם.....לכן יש לשים לב טוב למסלול שאליו אתם נכנסים. כבר ראיתי רווקים ורווקות שנכנסים למסלול ביטוח המנהלים הרגיל, שכולל מרכיב ביטוח שארים, כלומר, משלמים ביטוח עבור סיכון שמבחינתם כלל אינו קיים. ביטוח על סיכון שלא קיים = רווח נקי לחברת הביטוח = הפסד שלכם. זיכרו כי כל שקל שנכנס לתשלום הביטוח נגרע מכספי הקצבה שלכם לעת זיקנה.
אז לא להפקיד את הכסף? לאו דווקא
מהדברים הכתובים כאן אין להסיק בשום אופן כי לאור הבעיות בביטוח המנהלים אני ממליץ דווקא על חיסכון בקרן פנסיה. לקרן פנסיה מנגנון שונה בעל מקדם המרה משתנה ובעיות משלו - שלהן יש לייחד טור נפרד.
אין כאן גם המלצה להחזיק את הכסף מתחת לבלטות. אודה על האמת: התלבטתי קצת אם לפרסם את הטור הנוכחי, שהמסקנה העולה ממנו, לכאורה, היא לא להכניס את הכסף לחיסכון במנגנוני מעלימי קרן, אולם מסקנה זו היא מסוכנת מעין כמותה ל95% מהציבור.
שאלו את עצמכם: אם תצאו לגימלאות ותקבלו במזומן את כל מיליון השקלים שחסכתם, ובדיוק באותו זמן אחד מילדיכם יתחתן ויחליט לקנות דירה, כשלרשותו עומדים 100 אלף שקלים מהורי הכלה, האם תוכלו לעמוד בפרץ ולא להשוות מיד את הסכום מכספי זקנתכם הפנויים? האם תוכלו לומר לבתכם, שרוצה לעשות תואר שני בלונדון, שהכסף הזה מיועד לשמור עליכם כדי שתוכלו להנות משארית ימיכם? האם לא תעדיפו לנגוס "רק קצת" מהסכום ובכך לדון את עצמכם לעוני שלא לצורך? מכיוון שהמדינה כבר הודיעה לרובכם המוחלט שהיא אינה מאמינה לכם, ייתכן שבאמת עדיף שתישארו במנגנון הזה, אבל בלי שום קשר לשיקול דעת "קלוקל" זה או אחר - כדאי שתבינו מה אתם באמת עושים עם הכסף שלכם...