טראומת מורדי ההתנתקות

שטיק או טריק, תכסיס מדיני או תרגיל פוליטי - בנימין נתניהו ייסד באוניברסיטה של הימין הישראלי את מדינת הפלסטינים ואמר את המילים השנואות עליו מכל. לא ברור אילו השלכות פרקטיות יהיו לנאום בר-אילן במישור המדיני, אולם מבחינה פוליטית המשמעות היא אחת: תחת לחץ אמריקני כבד, יושב ראש הליכוד, ראש וראשון לימנים, נכנע. במקום לומר את הדברים בגו זקוף לפני כמה חודשים, ראש הממשלה עשה זאת נרגש, נרעד, מתפתל ומגמגם מעט - כשידו מכופפת והוא נגרר אחרי העולם.

נתניהו משוכנע כי לפני שרשימת התנאים שהציב להקמת מדינה פלסטינית תתממש - הגיהנום יקפא. בצד השני הרי עשו את כל הטעויות האפשריות עד כה, יאמר ראש הממשלה לשותפות הקואליציוניות הבעייתיות ביותר שלו, אז אין סיבה שיחרגו ממנהגם בעתיד הנראה לעין. "אין מה לדאוג - המדינה הפלסטינית עוד רחוקה". אך  נתניהו לא יצטרך לומר את המשפט הזה יותר מדי, שכן אין לו לפי שעה בעיות פוליטיות אמיתיות: אביגדור ליברמן התייצב לצדו ואהוד ברק ושריו מחויכים מאוזן לאוזן. בצד הימני של הליכוד עדיין אוחזת טראומת מורדי ההתנתקות, שחוששים לאבד את עצמם לדעת.

חבר הכנסת דני דנון היה כה מופתע מהדברים בבר-אילן, עד שאיבד קשר עם המציאות. בלהט שאחז בו לאחר הנאום, הבטיח דנון לפעול כדי "למחוק מהנאום את השורות המדברות על מדינה פלסטינית". סגנית השר גילה גמליאל, לעומת זאת, עמדה מחוץ לאולם ולא מצאה מילים לתגובה ראויה. רק סגן השר איוב קרא הבטיח לבחון עם עצמו את הדרכים להמשיך לחיות באותה המפלגה עם נתניהו. עם כזו אופוזיציה לוחמנית, יש להעריך שראש הממשלה יצליח להתמודד.

בשמאל יכולים לטפוח לעצמם על השכם: אחרי אריק שרון ואהוד אולמרט, גם נתניהו גילה שדברים שרואים מכאן, לא רואים משם. מבחינה ציבורית ופוליטית, נתניהו השיג לא מעט נקודות. בימים הקרובים עוד יאמרו עליו שהתכופף, ואחר כך יישאר רק הנאום, והעובדה שהצליח לומר את מה שאמר מבלי להתמוטט על הבמה. אחרי הביקורת, ישארו העובדות החשובות - והן שנתניהו הכיר בזכותם של הפלסטינים למדינה עצמאית.

התנאים שהציב רבים הם, אולם זה לא ימנע מקבוצה

לא קטנה בקדימה להתחיל לנוע מחדש בחוסר שקט, ולדרוש בחינה מחדש של האפשרות להצטרף לקואליציה. ח"כ ענתיאל שנלר כבר הודיע שצריך לתמוך במסרים של נתניהו, ויש להניח כי בימים הקרובים יצטרפו אליו גם ח"כים נוספים, דוגמת שאול מופז, זאב בוים ואחרים. ציפי לבני, מצדה, שומרת בינתיים על פאסון, ודורשת מנתניהו ראיות לרצינות כוונותיו, או במילותיה - מעשים בפועל. עד אז, היא אומרת, אנחנו בחוץ.