"אמרת את ה-'S וורד', אבל מה עם ההתנחלויות"

נאומו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נבלע מעט בתוך שטף הדיווחים בעיתונות הבינלאומית על המתרחש באיראן. ועם זאת, ברוב העיתונים שהקדישו גם מאמרי דעה ופרשנות לנאום בר-אילן, נתניהו אינו מלקק דבש וזוכה לביקורת, בעיקר על דבריו בנושא הבנייה בהתנחלויות.

דונלד מקינטייר העניק למאמרו ב"אינדיפנדנט" הבריטי את הכותרת "האם התייחסות נתניהו למילת ה"S" (סטייט-מדינה) אומרת שלום?": "אובמה יהיה חייב לראות את חצי הכוס המלאה בכדי להיות מרוצה מדברי נתניהו... נתניהו לא נתן לו הרבה יותר מהצהרות נדיבות אך מאוד כלליות התומכות בשאיפתו של אובמה לשלום איזורי כולל. הפלסטינים, לעומת זאת, לא יאהבו את הבטחתו של ראש הממשלה כי ירושלים תישאר בירת ישראל המאוחדת".

מקנטייר התייחס גם לדרישתו של נתניהו לפירוז המדינה הפלסטינית העתידית וציין כי "נתניהו לא הסביר מה התעקשותו על פירוז אומרת. האם הוא ידרוש שליטה ישראלית בבקעת הירדן, שאמור להיות גבולה המזרחי של המדינה הפלסטינית?". הוא הדגיש כי גם "האופטימיים הקיצונים בוושינגטון לא יוכלו לקבל את דחייתו של נתניהו לקריאת ארה"ב לעצור את הבנייה בהתנחלויות".

"לא דה-קלרק, אפילו לא שרון"

כתב העיתון הבריטי "גרדיאן" בירושלים, רורי מקארתי, היה מתון יותר וכתב תחת הכותרת "נתיב שאינו מספק אף צד" כי נאומו של נתניהו היה ניסיון לנווט בין הלחץ האמריקני לבין חבריו לקואליציה מימין. "המסר של נתניהו היה מעורב. מצד אחד - הוא סוף סוף הזכיר את חזון המדינה הפלסטינית. מצד שני - הוא סירב להיענות לדרישות האמריקניות להפסיק את הבנייה בהתנחלויות והתעקש על היותה של ישראל מדינה יהודית.

דבריו הותירו חלקים בשני הצדדים מתוסכלים. הם גם עלולים שלא להספיק למנוע הידרדרות ביחסים בין ישראל לוושינגטון".

כריסטוף שולט, כתב השבועון הגרמני "דר שפיגל" בירושלים, בחר להדגיש דווקא את העובדה שנתניהו בחר לנאום באוניברסיטת בר-אילן, הידועה לדבריו כמרכז האקדמי של תנועת ההתנחלות. "נתניהו לא בחר בכיכר רבין, הוא בחר במרכז בגין-סאדאת שיו"ר שלו הכריז לאחרונה כי פיתרון שתי המדינות אינו רלוונטי". 

"אנשים קיוו שנתניהו למד מתקופת כהונתו הראשונה. שהוא השתנה. אבל נתניהו איננו פרדריק דה-קלרק, ששינה את עמדותיו, הוא גם לא אריאל שרון", סיכם שולט את מאמרו.

גם "טיימס" הלונדוני לא הביע התלהבות יתרה בנאום בר-אילן. הפרשן טים ריד כתב כי "כחובב היסטוריה נלהב נתניהו יודע את אחת האמיתות הבסיסיות על נשיאים אמריקניים במזרח התיכון: היכולת שלהם לדחוף את ישראל לכיוונים שאינה רוצה בהם - מוגבלת ביותר.

 החלטת אובמה להתעקש פומבית על הקפאת כל ההתנחלויות נועדה לפלג את הישראלים ולעודד את מדינות ערב לנורמליזציה. אך סירובו של נתניהו להקפיא את ההתנחלויות, היא צעד נוסף של התרסה ותזכורת נוספת כמה רחוק אובמה מהשגת השלום".

לדבריו של ריד, נתניהו "משחק על זמן" מתוך מחשבה שעניינים בוערים אחרים ימתנו את הלחץ האמריקני על ישראל. "בפגישתו עם השליח מיטשל בשבוע שעבר אמר נתניהו כי הוא עשוי להסכים להקפאה זמנית בהתנחלויות. אך זו טקטיקה שחוקה של ראשי ממשלות ישראלים, שנועדה רק כדי לחדש את הבנייה לאחר מכן. האמת המפוכחת היא שדרושים מהלכי מנהיגות אמיצים כדי להגיע לשלום במזרח התיכון. הסכסוך הוא ישן ולראש ממשלת ישראל לא אצה הדרך לסייע לנשיא האמריקני הנוכחי במה שקודמיו נכשלו".