בוקר טוב איראן
ניתוחי חזה ואף, שווקים מלאים בפורנו, קהילת גייז פעילה ויוזמה כלכלית בלי מגבלות. שלטון האייתוללות נתן לעם לשחרר קיטור, אבל עכשיו ההמונים רוצים שינוי אמיתי
מראה ההפגנות באיראן מחזיר אותנו 30 שנה לאחור, כשהפגנות דומות הביאו את שלטון השאה לקצו, ואת חומייני לשלטון. מאז עבר דור שלם. כיום שלושה רבעים מאזרחי איראן אינם זוכרים את השלטון העריץ מלפני מהפכת 1979, אך רובם אינם שותפים לדרכם האידיאולוגית-דתית של האייתוללות.
לפי הערכות, כ-90 אחוזים מהאיראנים חילונים לחלוטין, אינם מתפללים ואינם שומרים את ההלכה האיסלאמית. המנהיג העליון, עלי חמינאי, נושא את דרשות יום שישי באוניברסיטה של טהרן - לא במסגד, כי המסגדים ריקים כמעט לחלוטין.
השווקים מלאים ב"כל טוב", החל מסרטי פורנו על קלטות ודיסקים וכלה באמצעי מניעה מכל סוג ומין. באיראן פועל יומם ולילה מפעל הקונדומים הגדול בעולם, ותוצרתו מחולקת בחינם. שיעור הניתוחים הפלסטיים גדול מאוד, ורבות מבנות המדינה עוברות ניתוחי חזה ואף. מתחת לצ'אדור (הבגד המסורתי של הנשים) יש גלריה שלמה של בגדים - עליונים ותחתונים - שלא הייתה מביישת את הנועזות בבנות המערב. סטודנטיות רבות לא לובשות דבר מתחת לצ'אדור.
מועדוני גייז נפוצים, בעיקר בטהרן, למרות העונשים הכבדים המוטלים על פוקדיהם, כולל תלייה ממנוף ברחוב. אלפים עוברים ניתוחי שינוי מין, והמדינה מעלימה עין מאלפי אוהלים המוקמים באזורי הקיט, ולא בודקת מי הם בני הזוג הקוראים את כתבי פושקין במרץ רב באוהלים הסגורים.
תעשיית הסרטים האיראנית נהנית מחופש רב, כולל טיפול בעניינים הנמצאים מעבר לקווים האדומים של המוסר, ובימים כתיקונם לא נחסמים אתרי אינטרנט. אלפי איראני מנהלים בלוגים, אתרי אופוזיציה מיורטים - אך הגולשים יודעים איך לעקוף את החסימות.
מבחינה כלכלית, איראן היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות: יוזמה חופשית לחלוטין, חברות ומפעלים שלא מביישים אף מדינה. אנשים בדרך כלל חופשיים לטוס לכל מקום בעולם (חוץ מלישראל כמובן), והפרט מרגיש חופשי כמעט לחלוטין כל עוד איננו מתעסק עם השלטון. מצב זה אמור היה לסייע לאוכלוסייה "לשחרר קיטור" ולכלוא בלבבות את הטענות נגד המשטר. הרושם היה שאנשים לא יהיו מוכנים להיהרג ברחובות כדי להחליף דיקטטור דתי בדיקטטור מסוג אחר. על דמוקרטיה קשה אפילו לחלום במדינה שאין לה מסורת דמוקרטית.
נשים הסירו את כיסויי הראש
איראן היא מדינה של ניגודים, ועם הניגודים הללו חייתה האוכלוסייה בשלום עד לאחרונה, כשבועיים לפני הבחירות לנשיאות. אז התברר שיש רבים הרוצים שינוי אמיתי.
כאן יש להזכיר שנשיא איראן אינו ראש הפירמידה השלטונית אלא פקיד מהדרגה הרביעית, שכן מעליו יש שלוש רמות של סמכות המאוישות על ידי חכמי דת שאינם נבחרים. אך - במקביל לפרלמנט - הוא הסמכות הגבוהה ביותר שיש לציבור אפשרות לבחור. יחד עם זאת, ועדה מטעם האייתוללות מאשרת כל מועמד, והפעם אושרו ארבעה מתוך 700. הוועדה מעבירה רק את מי שאינו מסכן את שלטון האייתוללות, וכך "הדמוקרטיה" האיסלאמית האיראנית אמורה להנציח את עצמה ולשבט את מוסדותיה.
השאלה העיקרית העומדת בפני המשטר מאז המהפכה היא מהי הדרך הנכונה להנציח את השלטון: האם על ידי חיזוק האחיזה בגרונה של האוכלוסייה כדי למנוע כל פעילות נגד המשטר, או על ידי הרפיית הצבת כדי לאפשר לכל אזרח לנהל את חייו בחופשיות, וכדי שלא יפתח עוינות למשטר. אלה שדגלו בהכבדת היד נתפסו כשמרנים, ואלו שקראו להניח את הציבור לנפשו נתפשו כרפורמיסטים. חשוב לציין שגם ה"רפורמיסטים" אינם דוגלים בשינוי השלטון אלא רק להתאים מעט את אופיו לנטיות הלב של האוכלוסייה, ולכן לא ברור אם הם ראויים באמת לכינוי זה.
בנוסף לכך התפתחו באיראן הבדלים ניכרים בין שכבות סוציו-אקונומיות, בין עניים למעמד ביניים, פועלי דחק ואנשי עסקים. השוחד הוא השמן על גלגלי הכלכלה, ודאגה למקורבים ומינוי קרובי משפחה הפכו לשיטת עבודה רגילה במסדרונות השלטון. רבים מהבכירים הם מולטי-מיליונרים, בשל מעורבותם האישית בשילוב הדביק של הון ושלטון.
כל המסחרה הזו עומדת היום בפני רגע האמת. נראה שהציבור נקעה נפשו מנשף המסכות, מהצביעות, מהזיופים, מהשחיתות, ובעיקר מהאכזריות של זרועות השלטון. בהפגנות בלט במיוחד מראן של הנשים המפגינות, שחלקן הסירו את כיסוי הראש מבלי משים כביכול. אך זהו מסר מכוון, כקוץ בעיני השלטונות. המחאה יכולה להתגלגל לכדור שלג, או עדיף לכדור אש, והדבר תלוי בכמה גורמים:
- מידת נכונות השלטון להיענות לדרישות ההמון.
- רגשות הזעם של ההמון על הפגיעה במפגינים.
- אכזריות הטיפול בהפגנות.
- פחד המפגינים מפני הרג המוני.
- תחושת הכוח של המפגינים לשנות דברים מהותיים במדינה.
- עלייתה המהירה של מנהיגות ציבורית שתרכז ותכוון את פעילות ההמון.
- מעורבות מגזרים נוספים (סוחרים, פקידים, חקלאים) - לא רק סטודנטים - בהפגנות.
- התפשטות ההפגנות לערים אחרות נוסף לטהרן.
- הצטרפות גורמים אתניים (כורדים, בלוצ'ים, ערבים) ל"חגיגה" כדי לקדם אג'נדות אתניות.
- מעורבות גורמי חוץ במתרחש.
קשה לצפות בשלב זה את ההתפתחויות, שכן מספר המשתנים רב, ויחסי הגומלין ביניהם אינם ברורים. ההתפתחויות עלולות להיות מהירות, והתמורות - קיצוניות. בכל אופן המשבר באיראן יתקדם, מדינת האייתוללות לא תחזור להיות מה שהייתה לפני שבוע. הצלקות שנחרטו בה בימים האחרונים לא יגלידו במהרה, אם בכלל.
ד"ר קידר, המחלקה לערבית ומרכז בגין-סאדאת, אוניברסיטת בר-אילן
לפנייה לכתב/ת 
&91;1&93;.jpg)
