זהירות, מלכודת: "אבא, אין לך זכות לחנך אותי"
"אין לך זכות להגיד לי לדבר יפה אל אמא, אם אתה בעצמך לא עושה את זה", מטיח בך המתבגר ואתה נופל למלכודת ומפסיק לחנך אותו. פרופ' עמוס רולידר מזהיר את ההורים מפני שתי מלכודות הורות מסוכנות
הורים יקרים, להלן שתי מלכודות הוריות שרבים מאיתנו נופלים לתוכן שוב ושוב וכתוצאה מכך מחמיצים הזדמנויות טובות לחנך ולסייע לילדינו להתגבר על קשיי ההתנהגות שלהם. המלכודת האחת היא השאלה: "למה עשית את זה?" והשנייה היא האמירה של המתבגר שלנו: "אתה לא יותר טוב ממני. אין לך זכות לחנך אותי". הבה נראה מדוע אלה הן מלכודות וכיצד להימנע מנפילה לתוכן.
מלכודת ראשונה: "ילד, למה עשית את זה?"
הורים רבים נוטים לשאול שוב ושוב את ילדם בעקבות התקף זעם, תוקפנות, שקר וכמעט כל התנהגות בלתי ראויה ונאותה אחרת אשר איננה תואמת את גילו ושכלו של הילד, את שאלת הסרק הזו: "תגיד לי, למה עשית את זה?"
הנחת העבודה או התקווה הטמונה בבסיס השאלה היא כי הילד יסביר את שיקוליו המוטעים ("היא התחילה", "אני הייתי ראשון", "הוא תמיד מעצבן אותי" ועוד) ואנחנו ההורים נדע להעמידו על טעותו ("אל תשכח שהיא צעירה ממך", "היית יכול לבקש, לא צריך לחטוף בכוח", "כל אשר היית צריך לעשות זה להתקשר אלינו ולבקש לישון אצל החבר" ועוד).
בהמשך, אנו סבורים, נבקש ממנו להבטיח שלא יחזור בעתיד על התנהגותו הבלתי ראויה וכתוצאה מכך ילדנו יבין ויפנים את הטעות שבהתנהגותו ולא יחזור עליה בעתיד. הורים יקרים, זוהי מלכודת של אשליה שאתם מפילים את עצמכם לתוכה. הימנעו משאלת הסרק הבלתי רלוונטית הזו בעקבות התנהגות בלתי נאותה של ילדיכם וזאת מהסיבות הבאות:
1. הוא כבר יודע שאסור
מחקרים וניסיון מקצועי והורי מראים שוב ושוב כי הילד מודע היטב לעובדה שהתנהגותו הייתה בלתי ראויה וכי הוא מבין ויודע כיצד היה עליו לנהוג באותן נסיבות. הוא אינו זקוק להסבר נוסף. הבעיה איננה הבנה אלא קשיים באיפוק, הבלגה, שליטה עצמית וסובלנות לזולת. בכדי להתגבר על הקשיים האלה הילד זקוק להורים רגישים המגיבים נכון ובצורה משמעותית בעקבות ביצוע התנהגות בלתי נאותה.
2. יש לו תשובה שתרצה אתכם
הילד לומד מהר מאוד מהי התשובה ה"נכונה" (לשאלת ההורים "למה עשית את זה?"). זוהי תגובה אשר תגרום להוריו להירגע ולקבל את הסבריו. היא תמנע תגובה תקיפה שלהם, סנקציה או ענישה ולכל היותר תתבע ממנו התנצלות והבטחה כי לא יחזור על התנהגות זו בעתיד. בכך משיגים ההורים "שקט תעשייתי זמני", נמנעים מעימות עם הילד ומשלים את עצמם, עד לפעם הבאה כי הילד למד את הלקח. והגרוע מכל, הם מחמיצים הזדמנות להגיב באופן מידי ובתקיפות המתבקשת להתנהגות בלתי ראויה, תגובה אשר תסייע לילד להימנע בעתיד מהתנהגויות דומות ולאמץ תחתיהן התנהגויות אלטרנטיביות נאותות, כאלה שכעת מצויות רק ברפרטואר התיאורטי/מילולי שלו.
3. הוא לא באמת יודע למה
לילדכם אין עדיין את הכלים או המיומנות להסביר את הסיבות האמיתיות לחוסר יכולתו לנהוג באיפוק והבלגה. הוא גם אינו יודע כי לעיתים קרובות אנחנו הם אלה האשמים בכך שהוא אינו מתנהג כראוי, כי אנחנו אלה ששוכחים להסביר ולהגדיר ציפיות ברורות, לחזקו, לעודדו ולשבחו על כל שיפור קטן כגדול בהתנהגותו.
התגובה הנכונה המיידית בעקבות התנהגות בלתי ראויה של ילדנו אינה לבקש הסבר, אלא לומר לו באופן ברור ותקיף כי ההתנהגות אינה מקובלת, לבקש ממנו מיד לתקן את התנהגויותיו, לתת לו לשאת את תוצאות התנהגותו ולהענישו במידת הצורך. רק תגובה שקולה כזו תסייע לו משמעותית לאזור כוחות בעתיד ולהימנע מלחזור על התנהגותו הבלתי נאותה. חשוב שנפנים כי מהבטחות לא ייצא דבר מלבד עוד הבטחות בעתיד. כמובן, אל תשכחו לחזקו, לעודדו ולשבחו בכל הזדמנות ובמיוחד כשהוא מפגין התנהגויות נאותות במצבים בהם נכשל בעבר.
מלכודת שנייה: "אתה לא יותר טוב ממני"
יום אחד זה קורה, בשעה שאתה מנסה בפעם המי יודע כמה לבקש מילדך להפסיק ללעוג ולהציק לאחותו, להגיע הביתה בזמן שנקבע, או להפסיק להתנהג בחוצפה ובזלזול אל אימו, הוא מישיר מבט, מסתכל לך אבא ישר ללבן של העיניים, ואומר "אין לך זכות להגיד לי לדבר יפה אל אמא, אם אתה בעצמך לא עושה את זה. אני רואה כיצד אתה מתנהג. אתה לא יותר טוב ממני, אז תעשה לי טובה, רד ממני".
אתה מרגיש נורא. אתה מסתכל ימינה ושמאלה ובזווית העין אתה קולט את אשתך מהנהנת בהסכמה ובעצב, כאומרת "הוא צודק. אתה רחוק מלהוות דוגמא חינוכית לילדך". למשמע דבריו הקשים והכואבים של הבן ולנוכח הבעת ההסכמה, גם כאשר זוהי הסכמה שבשתיקה של ההורה השני עם הקביעה הנחרצת של הילד "אין לך זכות לחנך אותי", הורים רבים מאבדים בבת אחת את ביטחונם ונחישותם להמשיך ולהתמיד בדרישתם החינוכית מהילד.
ההורה המוצף רגשי-אשם מרגיש שהוא נטול יכולת להמשיך בהתמודדות החינוכית מול ילדו ובהדרגה אף מפסיק להיות מעורב בחינוכם של ילדיו. בואו נודה על האמת, יש מידה רבה של צדק והיגיון בדבריו של הבן, שכן כיצד נוכל לחנך את ילדינו לערכים של כבוד הדדי, איפוק, הבלגה, התחשבות ונימוס, כאשר אחד מאיתנו, בהתייחסותו להורה השני, מפגין ערכים שהם הפוכים לאלה הנתבעים מהנער.
רבותי ההורים, היזהרו. זוהי גם כן אחת המלכודות האופייניות, לתוכן מיטיבים ילדינו המתבגרים להפילנו בתחכום רב. בדרך זו הם מנטרלים בהצלחה את הלחץ המופעל עליהם על ידי ההורים להפסיק את התנהגותם הבלתי ראויה ולהטיב את דרכיהם וכבונוס הם מצליחים גם להכניס טריז בין ההורים ובכך להחלישם מולם.
למען הסר ספק, אין תחליף למתן דוגמא אישית נכונה של הורים לילדיהם. ילד הצופה בהוריו הנוהגים בכבוד ונימוס האחד כלפי השני, גם כאשר הם חלוקים בדעותיהם, סיכוייו לנהוג כמוהם ביחסיו הבין אישיים רבים יותר מאשר ילד החשוף דרך קבע להורה המתנהג בגסות ובחוסר הערכה וכבוד כלפי בן/בת זוגו.
אולם, אין הדבר אומר בשום אופן כי כאשר ההורה איננו טלית שכולה תכלת ולעיתים בהתנהגותו אינו מהווה את מודל החיקוי הרצוי, שאין הוא זכאי ואף חייב לחנך את ילדיו לאיפוק, הבלגה, אחריות והתנהגות מכבדת לאחר.
לכן, המלצתי היא: הורים, אל תיפלו למלכודת זו וכאשר ילדיכם כופר בזכותכם לחנכו קחו אוויר, אל תכעסו וגם אל תעלבו והסבירו לו בקול שקט ורגוע: "אתה צודק. גם אני נכשל לעיתים בהתנהגותי ואני מצר על כך מאוד. גם לי יש עוד הרבה מה ללמוד ואני כולי תקווה כי גם אצליח בכך, אולם הקשב היטב, שום דבר בעולם, כולל המעידות שלי, לא ימנעו ממני לעשות הכול למענך ואם אני ואמא נצליח (ואנחנו מתכוונים להצליח), אתה תהיה המנצח הגדול. כעת, גש בבקשה לחדרך בלי וויכוחים נוספים והתחל לעשות את שיעורי בית".
- פרופ' עמוס רולידר
הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המרכז להורות אחרת
והמכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש התוכנית "סדרת חינוך
".