רק בן 13: עשה מדיטציה - אושפז במצב פסיכוטי

חווה, מומחית לרפואה אלטרנטיבית מצפון הארץ, עוברת את סיוט חייה (השמות בכתבה בדויים‭.(‬ היא, שריפאה כל כך הרבה חולים וסייעה למטופלים, לא האמינה שביום מן הימים לא תהיה מסוגלת להושיט עזרה לבנה יחידה, אייל, 13 וחצי. לפני שלושה חודשים, לאחר שחזר עם אמו מטיבט לחופשה קצרה בארץ, אושפז אייל בכפייה בבית החולים "זיו" בצפת, בניגוד לחוק, כשהוא מאובחן כסובל ממצב פסיכוטי חמור.

היום (ב') יתקיים דיון בערעור שהגישה האם באמצעות עו"ד שמואל ברזני לבית המשפט המחוזי בחיפה על החלטת בית משפט השלום בקריות לאשפז את הילד בכפייה לשלושה חודשים נוספים. "הטיפול בקטין אינו נושא לעת עתה פירות‭,"‬ נטען בכתב הערעור, שאליו צורפו חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי וכן של הפסיכולוגית, ד"ר נעמי כהן, שהוזמנה מטעם המערערים. בהתאם לחוות דעתה של כהן, "סיכויי הצלחת הטיפול ויכולת התגייסות הקטין לטיפול, תלויים גם בהקמת סביבת טיפול תומכת, נעדרת מתיחויות וקונפליקטים בין הגורמים הטיפוליים השונים‭."‬

"מצבו הולך ומידרדר‭,"‬ מספרת האם המבקרת את בנה פעם ביום למשך שעה אחת כפי שהותר לה. "התרופות שהוא נוטל גרמו לו לעלייה בלחץ הדם והוא בסכנת חיים‭."‬ האם דורשת לשחרר מיד את בנה ולהעבירו לטיפול במקום אחר, תוך שיתופה המלא, יחד עם אנשי מקצוע אחרים.

בלי מבחנים

חווה, ‭,52‬ עבדה בעבר כאסיסטנטית בקליניקות של מרפאים סינים ועשתה דוקטורט באתנו-בוטניקה באוניברסיטה בטקסס. לצורך עבודת הדוקטורט חיה במשך שנתיים בתנאי מחיה קשים עם בני שבט הצ'יטינו האינדיאני בדרום מכסיקו הנוהגים לעסוק בכישופים. בין השאר עבדה שנה בפסיכיאטריה עם דיקור וצמחי מרפא בבית חולים "העמק" בעפולה.

כשאייל היה בן שנה התגרשו הוריו. אביו, ביולוג, מומחה לחרקים, מתגורר בארה"ב. מדי שנה הוא נוהג לפגוש את הבן והשניים שומרים על קשר טלפוני. מגיל שמונה עד גיל 12 למד אייל בבית ספר אלטרנטיבי בצפון המוכר עלי ידי משרד החינוך. בבית הספר אין מבחנים, אין ציונים ואפילו אין כיתות. התלמידים לומדים בו בסדנאות על פי בחירה חופשית, כל כך חופשית עד כדי ניטרולו של אייל מהמערכת למשך שנה וחצי, כולל מהחברים ומהסביבה הטבעית שלו.

בחופשות הקיץ והחגים נהג אייל להתלוות לאמו לסדנאות ולהרצאות בנושא המדיטציה שהתקיימו במצפה תובל שבגליל. שם התוודע למורים הטיבטים ולמד מדיטציה. בגיל ‭,11‬ מספרת חווה, ביקש כמתנת בר מצווה ללמוד טיבטית והיא מילאה את מבוקשו. שנה וחצי חיו בטיבט עד שלקה במחלה.

בטיבט עסק אייל במדיטציה לצד לימודי השפה הטיבטית. "כבר בטיבט הבחנתי בשתיקה ובאיפוק היתר שגילה‭,"‬ מספרת חווה. "הסימנים האלה מוכרים בקרב מי שעוסק במדיטציית יתר ומטופלים בצמחי מרפא ובסביבה תומכת‭."‬

חווה החליטה לחזור לארץ לחופשה בשביל שבנה יוכל לפגוש את חבריו לכיתה אותם לא ראה זמן רב. מיד לאחר שנחתו בארץ, הרגישה שהתסמינים של מדיטציית היתר בהם לקה עוד בטיבט החמירו. "התופעה שממנה הוא סובל מוכרת בטיבט בשם 'סוק לונג‭,"'‬ היא מסבירה. "ומצריכה צמחי מרפא וסביבה תומכת, אבל אני יודעת שטיפול בכדורים מזרז מאוד את תהליך ההחלמה ולכן החלטתי לקחת אותו לבית החולים‭."‬

כשהיא מצוידת במכתב הפנייה של רופא ילדים בצפון הארץ, הגיעה ביחד עם בנה לחדר המיון בבית החולים "העמק" בעפולה. בבדיקה בחדר המיון אובחן אייל כסובל ממצב פסיכוטי חמור. חווה, שהבינה במה מדובר, שיתפה פעולה והסכימה לאבחון ולטיפול הראשוני ללא צורך בצו בית משפט. אייל הועבר מיד למחלקה פסיכיאטרית בבית החולים "זיו" בצפת.

"אחרי ארבעה ימים הילד נפתח והגיב‭,"‬ היא מספרת. "אבל שבועיים לאחר מכן ראיתי כי מצבו הבריאותי מידרדר‭."‬

חווה התנגדה נמרצות לאופן הטיפול בבית החולים "זיו" ואף הורחקה בכוח מבית החולים. לאור התנגדותה של האם, פנתה פקידת הסעד באחת מהמועצות האזוריות בצפון לבית משפט השלום לנוער בקריות על מנת שיצהיר על הקטין כ"קטין נזקק‭,"‬ אולם הבקשה נדחתה מאחר ש"טרם בשלו התנאים לדיון בה‭."‬ עד היום, אגב, טרם נערך דיון בבקשה והקטין לא הוכרז כקטין נזקק.

כמה ימים לאחר מכן, החליט בית המשפט על אשפוז כפוי של אייל למשך שבוע ימים. בתום השבוע המליצה ועדה פסיכיאטרית על הארכת האשפוז. הוועדה נימקה את הצורך באשפוז במצב פסיכוטי חמור בו הוא מצוי. הוועדה התכנסה על יד מיטתו של אייל כשהיא כוללת רק ארבעה חברים, בניגוד לחוק הקובע כי ועדה כזו תמנה חמישה חברים. בית המשפט הוציא צו המורה על אשפוז כפוי של עד 30 יום.

כעבור כמה ימים נוספים התכנסה הוועדה הפסיכיאטרית בשלישית והחליטה כי יש מקום להאריך את צו האשפוז בשלושה חודשים נוספים, וזאת שוב ללא אישור או חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי וכמובן ללא אישור האם, אלא רק על סמך חוות דעת הרופא המטפל בילד בבית החולים "זיו" בצפת.

חוות הדעת של הרופא המטפל לא קיבלה את אישור הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר אלי גרינר. ד"ר גרינר וסגנו שיגרו מכתב לשופטת וטענו כי החלטתה להאריך בשלושה חודשים את אשפוזו בכפייה של הנער נעשתה תוך הפרת חוק זכויות החולה, חוק טיפול בחולי נפש וחוק הנוער. "לא אישרתי מעולם את חוות דעת הרופא בבית החולים, לא ניתן להאריך את האשפוז ויש לתקן את הטעות‭,"‬ כתב ד"ר גרינר לשופטת. גם ההחלטה על בדיקת הנער והטיפול בו בכפייה, קבע גרינר, ניתנו בניגוד לחוק, שכן הוא לא הוכרז כ"קטין נזקק" כנדרש וכי זכותה של אמו לקבל דעה מקצועית נוספת כדי להחליט על מקום הטיפול.

זומבי פסיכיאטרי  

‭28"‬ שנים אני עוסקת במקצוע, אני רואה שמצבו של הבן הולך ומחמיר‭,"‬ אומרת חווה. "התרופות גומרות לי את הילד היחיד שיש לי. אני חייבת להיות שותפה לטיפול בו ולגורלו. הביקורים אצלו קורעי לב. הוא בקושי עונה, נראה מבועת לחלוטין, מבקש ממני להוציא אותו משם ורוצה לראות את החברים שלו. הוא מרטיב ארבע-חמש פעמים ביום, תופעה שלא הכרתי קודם, הראש שלו נטוי לצד, זה מראה קשה. הוא מכונס בעצמו, זומבי פסיכיאטרי. אני מצטערת שחזרתי לארץ, בסך הכל באנו לחופשה קצרה. יכולתי למנוע את הסבל הנורא הזה ולטפל בו שם‭."‬

עד כמה אינטנסיבי היה העיסוק שלו במדיציה?

"הוא עשה מדיטציה בדרגה גבוהה, חמש עד שמונה שעות ביום, שזה דבר רגיל בטיבט, ומיעט לדבר וזה בסדר. הוא גילה איפוק מוחלט, עד כדי איפוק במתן שתן, אבל זה חלק מהשפעת המדיטציה וניתן לטיפול בדרכים אחרות. פה ישר דחפו לו קטטר. שאלו אותי כמה זמן הוא יכול להתאפק ואמרתי לפעמים 24 שעות. הוא היה ילד מאושר ושמח והיה נחוש לעשות מדיטציה‭."‬

איך הוא מגיב כשאת מבקרת אותו בבית החולים?

"הוא עומד וצורח 'לא כיף לי כאן‭.'‬ אני שואלת אותו 'אתה רוצה להישאר פה‭'?‬ והוא צורח 'לא‭.'‬ אני מספרת לו שאני עושה הכל כדי לשחרר אותו משם. הוא מקשיב ומחייך, אבל אני רואה שהוא סובל מאוד‭."‬

האם ידועה לך העובדה שעיסוק יתר במדיטציה עלול להיות מסוכן כשמדובר בילדים?

"מה פתאום. הבן שלי הוא קורבן של פשיעה, לא אני היא שעשיתי דבר לא טוב, אני יכולתי להחזיר אותו למצב הקודם שלו. זה פשע להחזיק קטין במקום כזה. אני פעלתי למען זכויות אדם בטיבט ואלחם נגד האשפוז בכפייה בכל דרך. הבן שלי הוא ילד מקסים ומדהים. אני יודעת איך לתקשר איתו. יש ארבע מיטות בחדר, הבן שלי שוהה עם נערים מבוגרים ממנו. הוא מכונס לגמרי, כמו מלפפון כבוש, יש בחדר חלון עם סורגים וארונית. הוא לא עושה כלום, מחזיקים אותו כמו צמח. אסור לו לפגוש חברים, אסור לי לצאת איתו ובסופי שבוע הוא לבד. אני מעדיפה כבר שיהיה במעשיהו ולא יהיו לו עינויים תרופתיים עם מינונים כאלה, אבל לי אסור להתערב‭."‬

חווה גייסה למאבקה את עמותת אומ"ץ, בראשותו של אריה אבנרי. בשבוע שעבר התערבה בפרשה גם השגרירות האמריקאית ונציג מטעמה ביקר את הילד הנושא גם באזרחות אמריקאית.

"מדובר בסיפור קיצוני של הפעלת סמכות שלא כדין‭,"‬ אומר עו"ד ברזני. "לא יעלה על הדעת להפקיע מידי האם ילד בן 13 ולעשות בו ככל העולה על רוחם במחלקה סגורה ללא כל שיפור במצבו ומתוך התעקשות מוזרה לנטרל את האם מאופן הטיפול. די לעיין במחלוקות בין אנשי המקצוע ובינם לבין עצמם כדי להבין את גודל החריגה מסמכות‭."‬

חוסר האונים של האזרח מול אטימות המערכת, עלול לעיתים להוציא מדעתם גם אנשים נורמלים‭,"‬ מסביר פסיכיאטר ותיק שטיפל במקרים רבים של אשפוזים כפויים. "הילד מוחזק כבן ערובה ויש לאפשר לאם לקבל חוות דעת נוספת ולשתף אותה באופן מוחלט בטיפול. מדובר כנראה במלחמה על האגו וזאת על חשבון הילד האומלל‭."‬

"הילד רוצה לפגוש את החברים שלו. הוא עוד לא ראה אותם. בשביל זה הוא הגיע לארץ לביקור‭,"‬ אומרת חווה. "הוא ילד מאושר, מלא שמחת חיים. יש לו המון חברים, שמחכים לראות אותו. הוא אומלל. הילד שלי נפל קורבן למלחמת כוחנות ולכיסויי רשלנויות. הם פועלים למען עצמם ולא למען הילד‭."‬

מבית החולים "זיו" בצפת נמסר: "המרכז הרפואי התנהל על פי הכללים המקצועיים, בהוראת בית המשפט ובתיאום עם משרד הבריאות. במידה שיוגש ערעור, נעיין בו ונעביר את מלוא המידע לבית המשפט‭."‬