יפתח את לבבו

אופיר ב"רוחות". מה הלב רוצה? (צילום: יעל שחר) 

אופיר הוא ילד טוב רעננה שרצה בכלל להיות רופא. תשעה וחצי חודשים של שכרון חושים בדרום אמריקה אחרי הגיוס ועוד שלושה חודשים בהם עבד בחנות סקס בצ'לסי, שכנעו אותו ללכת בעקבות הלב. "חשבתי שעם השכל תמיד אוכל לעבוד, אבל לפני כן אולי כדאי לבדוק מה הלב רוצה. לא הייתי בטוח שאני רוצה משחק", הוא אומר, "הלכתי למורה לדרמה שנתנה לי משהו שנקרא 'מונולוג' מתוך משהו שנקרא 'מחזה' שקראו לו 'השחף'. לא היה לי מושג ואפילו את המחזה לא קראתי בשלמותו. הייתי מת לשבת היום באודישן שלי אצל יורם לוינשטיין ולראות אותי מזיע".

לוינשטיין כעס על חוסר המוכנות אבל זיהה את הפוטנציאל. "אין לי מקום בשבילך", אמר לאופיר ושילח אותו להשתפשף במכינת הבוקר. "דמיינתי את זה אחרת לגמרי", הוא אומר, "מכינה זה לא בית ספר, המחויבות שונה, אבל בדיעבד הייתי זקוק לנקודת הביניים הזו". אחרי המכינה הוא היה מוכן לשלב הבא: "הייתי מוכן להכל בלי מחסומים של בושה או חוסר ביטחון, רק רעב וצמא לעשייה".

עני מרוד ומאושר

ב"מקבת". לא להיות זניח (צילום: גדי דגון) 

לא תמצאו אותו אומר מילה רעה על בית הספר למשחק. הוא מדבר על הווי שאין שני לו ועל התמסרות טוטאלית. "למדתי שיש לתיאטרון חוקים שצריך לכבד. שהבמה היא מקום קדוש שצריך לבוא אליו ולחדר החזרות מוכן", הוא אומר, "למדתי טקסטים בעל פה ובשביל ילד חצי מגמגם שלא יכול היה לחבר משפט, זו היתה מטלה לא פשוטה. למדתי לחיות בקבוצה, להתמודד עם הקדחתנות של הלימודים ולמצות את הרגע עד הסוף ואז איבדתי את הצפון".

כלומר?

יפתח טיראן

תיאטרון הקאמרי היה ראשון שפתח לו את הדלת לפני שנתיים. הוא ניגש לאודישנים להפקה המחודשת של "משחקים בחצר האחורית". מול הבמאי עמרי ניצן החליט אופיר להמר על כל הקופה. באודישן הוא עשה סצנה מ"המלט" שרץ במקביל בקאמרי בבימויו של ניצן. "בכל עוזי ויהירותי האינסופית עשיתי את המונולוג מול עמרי ניצן. הלב שלי היה בתחתונים. לא הכרתי אותו, רק ידעתי שהוא אחראי על כל העסק הזה ושעדיף שזה ירשים אותו". בדיוק באמצע המונולוג, הטלפון של ניצן צלצל. הוא אמר סליחה וכיבה אותו. "כל כך כעסתי שכל המונולוג כוון אליו כמו חיצים ובאיבה שלא הכרתי. זרקתי עליו את הטקסט ובסוף האודישן הוא אמר לי לבוא אליו למחרת".

עם איתי טיראן ב"החגיגה". לגמגם מולו  (צילומים: ז'ראר אלון)

אופיר, שזכה בשנות לימודיו אצל לוינשטיין לכינוי "יפתח טיראן", מצא את עצמו בלי להתכוון משחק זמן קצר לאחר מכן עם איתי טיראן בהצגה "המלט" של ניצן. "שנים קראו לי 'יפתח טיראן' ופתאום הבנאדם הראשון שעומד מולי על במה מקצועית הוא איתי טיראן. זה היה יותר מלחיץ מלעשות אודישן", הוא אומר, "איתי הוא צעיר שעשה את זה בגדול. יש לי הערכה עצומה אליו על הצניעות, המשמעת העצמית, היכולת הטכנית שלו. אין לי דבר רע לומר על האיש. זה יוצא דופן. גמגמתי מולו טקסטים לא פעם".

לומדים לחיות עם זה

"כנר על הגג" היתה עוד חוויה שלא ישכח, כזו שלימדה אותו על פניו האחרים של התיאטרון. "שלום עליכם היה גאון", הוא אומר, "הטקסט הזה כל כך חכם ומלא חמלה והוא כל פעם מפתיע אותי מחדש. מאוד רציתי להיות במחזמר כי יש לי חיבה גדולה לז'אנר ואת הקול הדרוש. זה לא היה ברור מאליו והבמאי משה קפטן לקח איתי סיכון כי אני לא בדיוק מקורץ מהחומר של בית צבי".

"כנר על הגג". לקחת סיכונים 

ואז הגיעה הצעה שלא יכול היה לסרב לה והוא נכנס לנעליו של סאלח בכרי בהצגה "מקבת" בבימויה של לילך דקל בתמונע. אופיר שמח על הדילוגים בין התיאטרון הרפרטוארי לעולם הקסום והרעב של הפרינג'. "אני רוצה הכל", הוא אומר, "מי לא חולם על שקספיר ועוד כל כך מוקדם. אני יודע שמדובר בהפקת פרינג' ששעון הזמן יושב על צווארה, אבל זה עונג גדול. גם המטוטלת הזו בין מחזמר שממלא אולמות להפקה פוסט מודרניסטית קשה לעיכול של שקספיר בפרינג', עושה לי טוב. זה שיעור תיאטרון מופלא ואני, בכלל, עדיין לא יצאתי מבית ספר למשחק".

ילד פלא

ב"רוחות". "הית' לדג'ר שעדיין חי" (צילום: יעל שחר)