נשים בדרך ללא מוצא

מי שלא ידע ומי שלא שמע – הנה זה בא – במדינת ישראל פוליגמיה מותרת על פי חוק. נשים יכולות להירקב מאה שנה עד שיראו גט, אם בכלל, וגברים יחכו מספר שנים עד שתינתן להם פסק הדין לשאת אישה שנייה. שימו לב... שימו לב...

אשכנזים יקבלו היתר מאה רבנים (הליך מיוחד המאפשר לגבר יהודי להתגבר על 'חרם דרבנו גרשום' אשר קבע שאין לשאת אישה שנייה, ו... לשאת אישה שנייה). ספרדים אינם צריכים אפילו את זה. הם זקוקים רק לחתימתו של נשיא בית הדין הגדול, כי ספרדים לא קיבלו עליהם את 'חרם דרבינו גרשום' שלא לשאת אישה שנייה.

הרב בן דהן, מנכ"ל בתי הדין הרבניים, טוען מעל כל במה אפשרית כי מדובר רק בחמישה או שישה מקרים בשנה. אני יכולה לספר שהגיעו לאוזני רק בחודשים האחרונים כחמישה מקרים בהם בית הדין רשם בהחלטתו כי אם האישה לא תסכים מייד לקבל גט אזי בית הדין יפסוק לבעל היתר מאה רבנים וירשה לו לקחת אישה שנייה. מי יודע כמה מקרים כאלו יש. הנתונים של הרב בן דהן הרי אינם כוללים פסקי דין שיש בהם איום מעין זה.

למה על גב הנשים?

אז בואו נודה על האמת – השיטה גרועה. השיטה הקובעת שלא ניתן לפרק את המשפחה ללא הסכמת הצד השני – לא עושה טוב לאף אחד. אנחנו חיים בעידן של גירושין מרובים. השפע, תוחלת החיים הארוכה והאינדיבידואליזם הן רק מעט מן הסיבות לעליית מספר מקרי הגירושין. לא ניתן להילחם בתופעת הגירושין על ידי כפייה של אנשים לחיות אחד עם השני.

הרי מסורבי גט ומסורבות הגט הם כבר פרודים דה-פקטו שנים רבות, ולא אטימותו של בית הדין או חוק ארכאי זה או אחר יביא לחזרתם של הצדדים לשלום בית. אם בני זוג כבר מתגוררים בנפרד מספר שנים וחילקו ביניהם את הרכוש ואת כספי הפנסיה – כל בר דעת מבין שאין שום טעם שיהיו רשומים כנשואים. הגיע הזמן להפוך את הליך הגירושין למשהו קל יותר.

אולם את זאת יש לעשות – לא על גבן של נשים, ולא באופן חד סטרי. לא עולה על הדעת שיהיה ניתן כל כך בקלות למצוא פתרון לגברים המסכנים אשר תקועים עם אישה שלא לרצונם, ואילו לנשים לספר סיפורים על קדושת הבית היהודי, טהרת עם ישראל והלכה נצחית שלא ניתן לשנות.

חכמי ההלכה חייבים להתחיל לעשות שינויים רדיקליים בהלכה המקובלת כיום בבתי הדין הרבניים, באמצעות הכלים ההלכתיים הקיימים בידם – והם קיימים. אם לא יעשו זאת – הקליינטים שלהם (הציבור) יצביעו ברגליים ויפסיקו להינשא כדת משה וישראל.

חייבת להימצא הדרך לנטרל את יכולתו

של צד זה או אחר לשלול את החירות מן הצד השני. אם זה אומר לערוך 'קידושין על תנאי' כבר בתחילת הדרך - אז צריך להכין מסמך כזה, ולערוך את הקידושין באופן הזה. אם זה אומר להכין גט מבעוד מועד שיינתן באמצעות שליח ויצא לפועל במקרים מסוימים – אז צריך להכין מסמך כזה. אם זה אומר להפקיע את הקידושין במקרים מסוימים – אז צריך לעשות זאת. אסור שהכוח להחזיק את הצד השני כבול בכבלי נישואין יהיה בידי הצד אשר הפך מאוהב לאויב, ומחפש לעיתים בכל דרך לסחוט את הצד השני ולנקום בו/ה.

מדובר בשינוי גדול. השינוי לא יבוא כנראה מבית הדין הרבני. אבל למה רק ארגוני הנשים זועקים חמס? איפה שאר ציבור הרבנים ופוסקי ההלכה? המועמדים לדיינות, חכמי ההלכה והפוסקים של הצבור שלנו צריכים להישאל על נושאים אלה ולהביע את דעתם בפומבי. רבני צהר צריכים לגבש דעה בעניינים חשובים אלו להביע אותה בפומבי. לא ייתכן להשאיר את כל נושא האישות לדייני בית הדין הרבני, רק משום שהם היושבים על מדין. במחשבה שנייה, לא יתכן להשאיר את העניינים החשובים האלו לרבני צהר, לפוסקים ולמועמדים לדיינות. הציבור נקרא לקום ולעשות מעשה. לפני נישואיכם - חתמו על מסמך שיש בו 'תנאי בקידושין' או 'גט שליחות למפרע' ובכך תעשו התחלה של שינוי.

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390