גם בישראל: עשרות יוצאי איראן וסטודנטים הפגינו

בעוד נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, מחריף את הטון מול איראן לאחר שבוע וחצי של מהומות, הפגינו הערב (יום ג') כ-60 בני אדם מארגון עולי איראן ומהתאחדות הסטודנטים בישראל מול שגרירות ארה"ב בתל-אביב, בקריאה להתערב במתרחש באיראן. המפגינים קראו לאובמה לפעול עקב התגברות גילויי האלימות נגד תומכי המחנה הרפומיסטי.

בימים האחרונים מנסים סטודנטים ישראלים ליצור קשר עם עמיתיהם באיראן, אך ללא הצלחה עד כה. הסטודנטים הם ממובילי ההפגנות נגד המשטר, ורבים מהם מגיעים למצבים של סכנה ממשית לחייהם - כמו נדא, אותה סטודנטית לפילוסופיה שתמונות הריגתה בהפגנה זיעזעו את העולם. בהעדר תקשורת ישירה לאיראן, כדי להתעדכן על מצבם של הסטודנטים המפגינים מסתמכים הישראלים בעיקר על הרשתות החברתיות באינטרנט (טוויטר ופייסבוק).

יוצאי איראן מפגינים למען בני עמם, הערב בתל-אביב (צילום: ירון ברנר)

"נכון לעכשיו מאוד קשה ליצור איתם קשר", אומרת לילך מאיר, אחראית קשרי חוץ בהתאחדות הסטודנטים. "אנחנו מנסים לדבר איתם באמצעים שונים, כולל דרך סטודנטית איראנית המתגוררת בקנדה. שלחנו מיילים ואנחנו מחכים לתגובות חזרה. חברים שלנו מאיראן לא עונים לנו לטלפונים, וזה מדאיג אותנו. אנחנו פונים לכל גוף אפשרי כדי לסייע עד כמה שניתן".

"מדברים מגרונו של העם האיראני"

עוד עשרות מיוצאי איראן קיימו הערב הפגנה "למען חירות העם האיראני" מול מרכז "נאות רחל" בחולון. את ההפגנה ארגן כמאל פנחסי, עורך הירחון היחידי היוצא בישראל בשפה הפרסית, "שהיאד".

"אנחנו מדברים מגרונו של העם האיראני כולו", אמר פנחסי ל-ynet. "קולם הושתק בגלל מעשי הצנזורה של המשטר. הם הורגים אנשים ברחובות. לכולנו יש משפחות באיראן, אבל אנחנו לא מפחדים. אנחנו מוכנים למות למען המטרה הזאת. אנחנו חלק מהעם האיראני ואנחנו רוצים להגיד להם שאנחנו איתם. נמאס מהמשטר הזה, לעם האיראני מגיע את החירות שלו".

חולונים למען העם האיראני (צילום: שרון וגנר)

"אנחנו עוקבים אחרי ההתרחשויות, שומרים על קשר עם האופוזיציה בחו"ל ונמשיך להפגין ולהשמיע את הקול של העם", הוא מוסיף. "אני מקווה שגם הרחוב הישראלי יצטרף, כי אחרי הכל אין לנו בעיה עם העם איראני, יש לנו בעיה עם המשטר. לעם האיראני ולעם בישראל י מטרה משותפת - אנחנו עומדים מול אויב מסוכן אחד".

"כואב לנו על מה שקורה שם"

אחת המפגינות בתל אביב, שרלין צדיקני, בת 26, סטודנטית במכללת שערי משפט, היא בת למשפחה איראנית שעלתה לארץ לאחר המהפכה האיסלאמית ב-1979. היום, היא צופה בתמונות הקשות של המפגינים האיראניים ומבינה שהמציאות הזו היתה יכולה להיות גם מנת חלקה. 

מפגין מניף את דגל איראן מלפני המהפכה האיסלאמית (צילום: ירון ברנר)

"בגלל שזה נושא מאוד קרוב אלינו למשפחה, התמונות האלה מקבלות משמעות חזקה ביותר עבורנו", היא אומרת. "אנחנו קודם כל תומכים במפגינים ומקווים שתהיה מהפכה. ממש כואב לנו על מה שקורה שם. ברור שקרה משהו לא תקין עם הבחירות. התמונות של נדא מזעזעות.

גםאני סטודנטית וגם אני בגילה, פחות או יותר, וקשה שלא להזדהות. מסיפורים של הוריי אני יודעת שהשלטון הזה משתמש בכוח ובברוטליות, מדכא את העם ומשליט את רצון השלטון".

"אני ממש שמחה בגלל שאני סטודנטית פרסייה שחיה בישראל, שיש לנו דמוקרטיה במדינה", היא מסכמת. "זה פשוט מזעזע שאין אפשרות לאזרחים בכלל ולסטודנטים בפרט להביע שם את דעתם".