הממלכה באבל

לילה אחד ליוויתי צעדה מוזרה. זאת היתה הצעדה של מועדון המעריצים הישראלי של מייקל ג'קסון, שערך אותה במחאה כנגד הסיקור התקשורתי של ההאשמות שמולן הוא התמודד. היה קל להיות ציני כלפיהם, אפילו קל מאוד. אבל לאחר כמה מאות מטרים של הליכה משותפת, שבה הם שרו ואני שתקתי, אי אפשר היה להתעלם מהאהבה הגדולה שגרמה להם לחרוש את רחובות תל אביב בשביל מייקל. באותו הרגע נזכרתי ברגעים שלי עם המוזיקה שלו, וכל הלגלוג התמסמס.

• מותו של מייקל ג'קסון - הסיקור המלא  
  

הרגע הראשון היה כשאחותי הגדולה הביאה הביתה את "Off The Wall". בתור מעריץ של אי.סי.די.סי וג'נסיס, רציתי מאוד לשנוא אותו. אבל כשהפטיפון בחדר שלה התחיל לנגן את צלילי הפתיחה של "Don’t Stop 'Till You Get Enough", הצמדתי את האוזן שלי לדלת שהפרידה בין החדרים והתמכרתי לגרוב.

ב-1993, כשהוא ביקר בארץ, כבר הכרתי את כל ההיסטוריה שלו ובגללה רציתי להיות בשורה הראשונה. אני זוכר את הפרצופים של האנשים שעמדו לידי באותה ההופעה: היו שם כאלה שהגיעו כי מייקל שלהם היה הילד שהם שמעו ב-"I Want You Back" ו-"ABC", כשהיה חלק מהחמישייה, או ב-"Ben", ששר לבד.

מלבדם, היו אלה שבאו בגלל שהפכו למעריצים שלו לאחר שצפו במשדר המיוחד של הערוץ הראשון, שהוקדש כל כולו להקרנת הווידאוקליפ המלא לשיר "Thriller" שביים ג'ון לנדיס. הם גם היו חלק מ-70 מיליון האנשים שקנו את האלבום ההיסטורי באותו השם. כשהוא ביצע את ה-"Moon Walk", כל הקהל שאג בהתרגשות, לא בגלל שהוא המציא שיטה ללכת ברוורס אלא בגלל שלרגע אחד אנחנו היינו חלק מהממלכה של מלך הפופ.

ג'קסון בהופעה. לרגע אחד היינו חלק מהממלכה (צילום: AP) 

מייקל ג'קסון מת בגיל 50 ולקח איתו המון רגעי הוקוס פוקוס מוזיקליים שמחוברים לזיכרונות אישיים. הוא ריגש אנשים בגלל שדמותו, השברירית בתחילה והאקסצנטרית בהמשך, היתה גדולה מסך השירים שלו. הוא היה פיטר פן שחי בלה-לה לנד והוא היה פרפורמר גדול מהחיים.

מה שהכי עצוב הוא, שהוא מת קצת לפני שהוא התיישב חזרה על כס המלכות של ה-02 ארנה בלונדון. הוא מת לפני שהוציא את האלבום שהיה אמור לרגש אותנו שוב. הוא מת לפני הרגע שבו היה יכול למות בשקט ולהיות זכור רק בגלל המוזיקה שלו.

לילה אחד ליוויתי צעדה מוזרה של מועדון המעריצים הישראלי של מייקל ג'קסון, הצעדה ההיא הסתיימה במסיבה שבה כולם רקדו עם הלהיטים שלו, גם אני.