להוציא את הילדים מהבדידות של משחקי המחשב

אתי סלוניקי היא מורה מהדור הישן, במובן הטוב של המילה. היא אוהבת לשחק, להפעיל ולגרות את מוחם של הילדים בדרכים לא שגרתיות. את האהבה שלה היא הגשימה בעסק עצמאי, שבו היא מפעילה ומאתגרת את ילדי העידן המולטי-טכנולוגי

ענת מרדכיפורסם: 01.07.09 , 10:30

אתי סלוניקי, 42, מרמת גן היא מורה כבר 20 שנה. אחרי שלימדה מדעים בכיתות ד-ו, הייתה מחנכת והספיקה גם להיות שחקנית כדורסל ומאמנת, החליטה לפני כשנתיים שהגיע הזמן לשלב. היא חיברה בין כל אהבותיה - חינוך, ספורט וילדים – ובתום מספר חודשי הכנה, מיקוד והתארגנות, הקימה את "בננה -הפעלות מאתגרות לכל גיל", חברה המציעה מגוון פעילויות מאתגרות ומגבשות, המפתחות מיומנויות חשובות ומעודדות יצירתיות ושיתוף פעולה.

השאלון

1. למה החלטת להקים עסק?

"במשך שנים זה היה חלום שרק חיכה לצאת החוצה. תמיד רציתי לשלב חינוך עם הפעלות וספורט, כי לדעתי לילדים של היום וגם למבוגרים חסרות הזדמנויות להוכיח את עצמם ולקבל חיזוקים, במסגרות שהן לא לימודיות. אני מאמינה מאוד בכוחו של המשחק לייצר הנאה, אבל גם ללמד ולפתח, וכבר עשיתי הפעלות בימי הולדת, כדרך להשלים הכנסה. השנה החלטתי שהגיע הזמן לעשות את זה בצורה מקצועית. הרגשתי שאני כבר בשלב שבו אני רוצה להפוך את החלום שלי למציאות".

2. איך התחלת?

"אחרי שהחלטתי לייצר לעצמי את ההזדמנות החדשה, התחלתי לבנות אותה. במשך כשמונה חודשים הכנתי הפעלות לאוכלוסיות ולמטרות שונות, בדיוק כמו שמכינים מערך שיעור. אחרי שהגדרתי את קהל היעד שאליו אני רוצה לפנות, קניתי ציוד והתחלתי לעשות ניסויים על המשפחה שלי ואחר כך גם על חברים בטיולים ובמפגשים. בדקתי איך זה עובד גם בהפסקות, עם תלמידי הכתה שלי. בהמשך הכנתי פליירים וכרטיסי ביקור והתחלתי לעשות לעצמי יחסי ציבור בקרב מנהלי מתנ"סים ובתי ספר שמכירים אותי. הפצתי מפה לאוזן שאני עושה הפעלות והטלפונים התחילו לזרום".

3. כמה זה עלה?

"השקעתי בציוד וביחסי הציבור כ–20 אלף שקלים. ההפעלות שלי לא מבוססות על אמצעים יקרים. אני משתמשת גם במשחקים כמו דוק, חמש אבנים או קלפים שמשמחים כל כך את הילדים. מסתבר שדווקא המשחקים הוותיקים האלה, מרגיעים וגם נותנים ערך מוסף לילדים של היום, שברוב המקרים נמצאים לבד במשך שעות ארוכות. בעזרת המשחקים הללו אני יכולה לייצר עבורם את ה"ביחד" וגם לעודד חשיבה, שיקול דעת, תכנון ויכולת לעבוד בקבוצה ולפעול לפי חוקים".

4. מה הכי הפתיע אותך?

"הנכונות של כולם - ילדים ומבוגרים, אוכלוסיות מיוחדות ורגילות – לשחק, לשמוח ולהוציא מרץ. היום אני כבר יודעת שיש לפעילות הזו גם השפעה ארוכת טווח. אחרי שהכנסתי את ההפעלות האלה לכיתה שלי, לפני כשלושה חודשים, ברור לי היום שהילדים הרבה יותר נינוחים ורגועים. בהפסקות בחצר בית הספר שלי וגם בהפעלות פרטיות או באלה שאני עורכת למאות, בנוה צדק או בבית ברבור, זה מקסים לראות את הילדים וגם את ההורים והמבוגרים משחקים באושר. כי המשחק עושה טוב לכולם".

אתי סלוניקי בפעולה. "המשחק עושה טוב לכולם"

5. מה דרש ממך הכי הרבה מאמץ והשקעה?

"למקד ולמרכז את עצמי. רציתי לשלב בין כל מיני תחומים והיה צריך לעשות סדר בחלומות ולהתאים את עצמי לצרכים של הלקוחות השונים, כי בהפעלה צריך לתת מענה גם לילדה נכה, שהיא חלק מהכיתה שהזמינה את ההפעלה, או להתאים את הפעילות גם לילד חולה סרטן, שהזמינו אותי להפעיל את אורחי יום ההולדת שלו. מדובר בהרבה עבודה, אבל זה לא מפחיד אותי. אני, כמו הארנב בפרסומת של דורלקס, לא מפסיקה לרוץ וממש אוהבת את זה".

6. מי הכי עזר לך בדרך?

"מנהלת בית הספר שלי בכפר שלם, שעודדה אותי להקים את העסק. המורות, שמכירות אותי ואת הפוטנציאל וחיזקו אותי מאוד. אבל את החיזוקים הכי גדולים קיבלתי מהילדים".

7. מה מהתנסויות העבר הכי שימש אותך בהקמה ובתפעול של העסק?

"בצבא שירתי כמכ"ית ומד"סית של אוכלוסיות מיוחדות. אחרי הצבא עבדתי שנתיים במועדון של בני 16-21 שסבלו מפיגור קשה. במקביל, שיחקתי כדורסל מגיל 15 ואימנתי קבוצות ילדים רבות וגם סייעתי לילדים כבדי שמיעה. כל הידע הזה עזר לי להכין את ההפעלות, לנהל אותן וגם להתאים אותן לילדים עם צרכים שונים".

8. איך את מתמודדת עם המשבר הכלכלי?

"ברור שהיום קשה יותר לאנשים לפתוח את היד ולשלם 700–3,000 שקלים להפעלה (המחיר מושפע מכמות האנשים, ממספר המדריכים המסייעים לי, מסוגי הפעילות וממספר השעות שנמשכת ההפעלה). אבל מצד שני, אנשים מאוד רוצים ליהנות ולשמוח, דווקא עכשיו. לכן, אני מתאימה את עצמי, מתגמשת ולא דוחה אף הזמנת הפעלה, רק בגלל הכסף".

9. מהן התוכניות לעתיד?

"יש לי המון. אני רוצה לעשות הפעלות לאוכלוסיות מיוחדות ולאנשים שונים, ולכן התחלתי ללמוד חינוך מיוחד. בנוסף, אני רוצה מאוד להוציא את הילדים מהבדידות של משחקי המחשב והטלוויזיה ולהחזיר אותם למשחקים הקבוצתיים, לחיים "בלהקה", שעונים על הצורך של כולנו להשתייך ולהיות חלק מקבוצה תומכת, מעודדת, שלפעמים מבקרת, אבל גם מתגמלת. החזון שלי הוא להכניס את ההפעלות שלי גם לתוך בית הספר, שעובר עכשיו לשיטת ניהול עצמי ויכול להחליט אם הוא משקיע בחוג שחמט או בהפעלות כמו שלי. החלום שלי הוא להפוך את הפעילות המשחקית, שמפתחת חשיבה, זריזות, כושר אלתור, נחישות ויצירתיות, וגם מלמדת איך לפעול במסגרת של חוקים וכללים, למסגרת שנתית. כזו, שבה ילמדו הילדים איך להתנהג ולפעול בקבוצה, תוך כדי משחק כייפי וחווייתי".

10. מה את ממליצה לאחרות?

"לא לחכות. אם יש לך חלום, תממשי אותו. גם אם יש לך עכשיו בן זוג שלא רוצה שתהיי עצמאית, למשל, אל תוותרי. לפחות תתחילי 'לבשל' את החלום ולתכנן איך תממשי אותו".