שירו את ירושלים
פסטיבל "מטר על מטר" מוכיח שיש כזה דבר שירה ירושלמית, ואין בה פוזות או צעקות, וגם שלאותו מיעוט חובבי שירה יש עוצמה. שירי לב-ארי טיילה, הקשיבה ואפילו הרגישה קצת סתיו
מעטים קוראים שירה, רומז ויזלטיר. יכול להיות שהוא צודק, אבל למיעוט הזה יש עוצמה. אתמול (ג'), בערב קייצי חם ויבש, נפתח פסטיבל השירה הירושלמי "מטר על מטר". קבוצת משוררים ושמה "כתובת" מפעילה זה שמונה שנים את "מקום לשירה" בשכונת נחלאות בירושלים, דקה משוק מחנה יהודה, במרכז הקהילתי לב העיר.
מיעוט עם עוצמה בירושלים (צילומים: מוטי קיקיון)
מדובר במקום קטן ונחמד, שמקיים אירועי ספרות ושירה, סנדאות שירה, ומארח מדי פעם משוררים מחו"ל. רוב הפעילויות האלה הן ללא תשלום ופתוחות לקהל הרחב. לשם כך מצליחים משוררי "כתובת" לגייס תרומות – מהעירייה, מקרן ירושלים, ממפעל הפיס. איך? אולי קסם.
הכל התחיל מחלום פרוע
פסטיבל "מטר על מטר" יצא לדרכו בשנה שעברה, וכעת הוא מתקיים בפעם השנייה, והוא יימשך עד יום חמישי. "הפסטיבל הזה התחיל מחלום פרוע", אמר המשורר אריאל זינדר, אחד מששת משוררי "כתובת". "אנחנו הופכים להיות מגשימי חלומות סדרתיים”.ובאמת, "מטר על מטר" מתקיים בשטח קטן – פיסה רבועה בחצר בנחלאות, צפופה באוהבי שירה שיושבים על כיסאות פלסטיק, רובם ירושלמים. צרכני התרבות הירושלמים שונים מאלו התל אביבים, בעיקר בכך שהם לוקחים את עצמם מאוד ברצינות. משוררי "כתובת" אומרים שבאופן כללי ירושלים היא לא עיר שהשירה בה מובנת מאליה; בתל אביב כל משורר יכול לקרוא את שיריו מעל כוס בירה בבר המקומי. בירושלים דרוש מאמץ כדי להפיק אירוע שירה.
והנה המאמץ הזה משתלם; האווירה אתמול בפסטיבל היתה נעימה וקסומה. "בעולם של טקסטים גדולים צריך אומץ להיות טקסט קטן", אמר המשורר גלעד מאירי. "שירה היא מטר על מטר של שפה". רוח חמה יבשה נשבה מדי פעם מתחת לאקליפטוס שבחצר, והסתדרה מצוין עם המשוררים שעלו לקרוא משיריהם, וגם עם שם-טוב לוי, ששר משיריו.
לוי הלחין עד היום הרבה שירי משוררים. "יש מכנה משותף לשירי המשוררים שבחרתי להלחין",' הוא אומר, "כולם שירי דרך פילוסופיים". הוא שר את "שובי לביתך" של דליה רביקוביץ, את "העיר" של קוואפיס ("גם אם תרחיק לנדוד/ לא תוכל להשתחרר/ מן העיר שבה אבדו לך ימיך"), ואת "בלילות הסתיו" של דוד פוגל. וכששום-טוב לוי נעמד ולקח את חליל הצד שלו, אפשר היה לחוש פתאום רגע אחד של סתיו.
אגי משעול מקריאה משיריה
אורי ברנשטיין קרא שירים שלו – על ויליאם באטלר ייטס, על מוות ועל אהבה - הנושאים הנצחיים של השירה. זלי גורביץ' קרא שירים מתוך ספר שטרם יצא לאור, "מרפו" (מה רע פה), שאותם הגדיר כפזמונים ושירי עם. גורביץ' הקריא אותם בהטעמה משעשעת ויצר פרפורמנס מוצלח במיוחד ("בודלר היה אומר/ שכל פעם שעומד לו/ הולך לאיבוד שיר").
מהותיקים ועד הפרחים
רבקה מרים קראה גם היא מתוך ספר שירים תנ"כיים שטרם פורסם; השירים שקראה היו מלנכוליים יותר, ועסקו בנעמי, אלימלך, כיליון ומחלון. אחריה עלה לבמה פרח שירה – נדב ליניאל, יליד 83', ולבסוף עלתה אגי משעול, המוכשרת והבוטחת בעצמה, וקראה מתוך ספרה האחרון "ביקור בית".
כמה טוב שמתקיים אירוע כזה, שמביא את השירה לרחוב – אבל באמת, בלי פוזה ובלי צעקות. אחרי האירוע יצאה שיירה קטנה מהמרכז הקהילתי לכיוון השוק, שם התקיימו ערבי שירה בשני בתי קפה. כמה עשרות אנשים הצטופפו בסימטאות של מחנה יהודה, חלקם ישבו על כיסאות פלסטיק ואחרים על הדוכנים הריקים מפירות ומירקות, שתו כוס בירה או קפה, והאזינו לשירים שקראו מולם אלי הירש או מירון ח' איזקסון, ולמוזיקה היפה שביצע לפניהם ארז לב-ארי, עם כיפה גדולה וגיטרה.
אפשר לדבר על השירה הישראלית העכשווית, לשאול עד כמה היא טובה ועד כמה היא בעלת ערך. ימים יגידו. ממילא השפה העברית משתנה, התרבות משתנה, העולם משתנה. אבל דבר אחד ברור: הרבה נועם פזור על הפסטיבל הזה. "מטר על מטר" הוא נקודת אור שכדאי להיחשף אליה. מעטים אולי קוראים שירה, אבל למיעוט הזה יש עוצמה. תנוח דעתו של ויזלטיר.
לפנייה לכתב/ת 
