4 שנים אחרי: מפוני גוש קטיף עברו לגור באוהלים

קורת הגג החדשה שלהם בנויה מבד סינתטי. ארבע שנים אחרי שפונו מבתיהם ברצועת עזה, עברו בימים האחרונים כמה משפחות להתגורר באוהלים סמוך למגרשים שעליהם הם אמורים היו להקים את בתיהם במושב בוסתן הגליל. "אריאל שרון אמר שיש פיתרון לכל מתיישב. אצלנו, נכון לעכשיו, אין פיתרון ל-70 אחוז מהחברים. זו השורה התחתונה", אמר היום (ה') סמי גבאי, ממפוני ההתנחלות ניסנית.

בקיץ 2005, על רקע יישום תוכנית ההתנתקות, התגבש גרעין של כ-25 משפחות שבחרו לא להיאבק בפינוי ולעבור למושב בצפון. הקבוצה מורכבת ממפוני ניסנית, דוגית ורפיח ים שבצפון רצועת עזה ועוד שתי משפחות מגנים שבצפון השומרון. ארבע שנים כבר חלפו מאז הפינוי וכיום הם מספרים על שלוש בעיות עיקריות הכרוכות זו בזו ואשר מקשות עליהם לשקם את חייהם. "אחרי ארבע שנים, הביורוקרטיה הכריעה אותנו", אמרו.

"זמן קצר לפני הפינוי ערכנו שמאות לבתים", מספר אבישי בר יהודה, יו"ר ועד היישוב ניסנית לשעבר. "השמאות שערכנו תאמה פחות או יותר לזו שערכה המדינה. הבעיה הייתה שכחצי שנה לאחר הפינוי, המדינה זרקה את השמאות הקודמת וערכה שמאות חדשה, שקבעה כי ערך הבתים נמוך בכ-30 אחוז מהערך הקודם. בשמאות שנקבעה כעת, אי אפשר לקנות דירה באשקלון, שלא לדבר על בניית בית בבוסתן הגליל".

בר יהודה מסביר כי בעיה נוספת ולא פחות חשוב היא התעסוקה. "יש מעט אנשים, כמוני, שממשיכים לתפעל את העסק שהקימו עוד בניסנית, ואני יכול עוד להעבירו צפונה. אבל הרוב פשוט מובטלים. מדובר באנשים בשנות ה-50 לחייהם שמתקשים למצוא עבודה בגילם.

 הבירוקרטיה הכריעה אותנו. מהאתר היום (צילום: עידו בקר)

"הבעיה השלישית היא נגזרת של הקודמות: המשכנתאות. כל עוד אנחנו לא יודעים בוודאות מה שווי הבית שעזבנו, איננו יכולים לקחת משכנתא. אם לא די בזה, הבנקים רוצים ביטוח וביטחונות, שמבחינתנו זה כמו משכנתא שנייה - והכל לאנשים שכלל אינם עובדים".

"הפתרון לא בשמיים"

לדברי בר יהודה, רבים מחבריו שרדו את ארבע השנים האחרונות באמצעות כרסום מתמשך של כספי הפיצויים. "עכשיו, כשאנחנו מתחילים את הבנייה,

אנחנו נתקעים כי כל הכסף נגמר. הגיעו מים עד נפש, ואין לנו ברירה אלא לעבור להתגורר בשטחים שלנו - אבל לא בבתים, אלא באוהלים. אנחנו לא רוצים טובות מהמדינה, רק שנדע איפה אנחנו עומדים ויעזרו לנו להשתקם ולעזור לעצמנו".

גבאי סבור כי הפתרון למצוקת המפונים אינו בשמים, הוא בעיקר חבוי ברצון טוב, ובקיום הבטחות ממשלת ישראל. "הבטיחו 500 משרות בשירות המדינה למפונים - ולא קיימו. זה יכול לפתור חלק מבעיות התעסוקה. לגבי המשכנתאות, הפיתרון הוא ערבות מדינה למשכנתאות שלוקחים המפונים. לא צריך בשביל זה חוקים מיוחדים, זה אפשרי. ומה שעוד חשוב הוא לזרז את פעילות הוועדות לפתרון בעיית השמאות המופחתת", מציין גבאי.

יו"ר ועדת השרים לסיוע למפונים, השר דניאל הרשקוביץ, הגיע היום להיפגש עם הקבוצה. "העובדה שארבע שנים לאחר ההתנתקות העקורים עדיין רחוקים מלגור בבתי קבע - היא בושה למדינת ישראל. אכנס את ועדת השרים כבר ביום שני הקרוב כדי למצוא פתרונות למצוקותיהם של המפונים. בכוונתי לכנס את ועדת השרים באופן אינטנסיבי ורציף עד שאחרון המפונים ייכנס לבית הקבע", הבטיח.

מלי חלימי, תושבת דוגית לשעבר, מספרת על התקופה הקשה שעברו משפחתה

וחבריה מאז הפינוי: "המשפחה נאלצה להתפצל. הבנים הגדולים - בני 31 ו-25 - גרים בנפרד כי לא היה לנו כסף לשכירות של דירות גדולות. אני התפרנסתי בעבר מעסק שהקמתי במעברי הגבול, ואילו עכשיו הקמתי קיוסק מכספי הפיצויים.

"החיים הרבה יותר קשים, כי הבנקים רוצים את שלהם, והכספים מתחילים להיגמר. אני כבר שילמתי בבריאות, עברתי אירוע מוחי קל, אבל המזל הוא שאנחנו קבוצה מגובשת של חברים. אם לא החברות בינינו, המצב היה הרבה יותר גרוע", היא מסכמת.

מנהלת סל"ע, האמונה על הטיפול במפוני גוש קטיף, מסרה בתגובה כי "המפונים שמתגוררים בבוסתן הגליל קיבלו מהמדינה את סכום הפיצויים המגיע להם על פי חוק ומגרש בן 700 מטר קרוב לים, המאפשר להם לבנות את ביתם ושני צימרים נוספים שיסייעו בפרנסתם. צר לנו שחלק מהמפונים ממשיכים להתמקד בגימיקים תקשורתיים במקום לבנות את ביתם החדש. מנהלת סל"ע משקיעה משאבים רבים בסיוע חברתי ואישי למפונים ותמשיך לסייע לכל אחד מהמפונים שרוצה לבנות את עתידו".