נתיב אקספרס לזירה הדרומית
המשמעות של מעבר צוללת הדולפין בתעלת סואץ היא שישראל ומצרים לא רק חוסמות יחד את הגבול בסיני, אלא גם משתפות פעולה במישור האסטרטגי. מי שאמור לחשוש יותר מכל מקיצור זמני ההגעה של חיל הים לים האדום - הם האיראנים
המעבר של צוללת דולפין בתעלת סואץ בחודש שעבר הוא ציון דרך היסטורי, אבל לא פחות חשוב מכך - הוא מעיד על שיפור במערכת היחסים האסטרטגית בין ישראל למצרים ובכושר ההרתעה של צה"ל מול האיום האיראני.
לעובדה שצוללת ישראלית עוברת בתעלת סואץ יש יתרונות משלוש סיבות עיקריות:
- בתחום האסטרטגי - הוא משפר את כושר ההרתעה הישראלית מול מגוון האיומים שמייצרת איראן.
- בתחום המדיני - הוא מעיד על עליית מדרגה ביחסים הביטחוניים שבין ישראל למצרים ובאמון הגובר בין שתי המדינות.
- בתחום הצבאי-המבצעי - מתן רשות מצרית למעבר צוללות וכלי שיט אחרים של חיל הים בתעלה מקצר את לוח הזמנים שבו יכולה ישראל להפעיל בצורה אפקטיבית את הזרוע האסטרטגית ארוכת הטווח שלה לביצוע משימות הרתעה בים האדום והאוקיינוס ההודי.
שלוש הצוללות מדגם "דולפין" ("דולפין", "לוייתן" ו-"תקומה") נבנו עבור חיל הים בגרמניה בשלהי שנות התשעים, ועוצבו במיוחד כדי שיוכלו לבצע מגוון משימות. העיקרית שבהן: גילוי ומעקב אחר כלי שיט והטבעתם במקרה שיידרש באמצעות טילי טורפדו תת-מימיים וטילי שטח מסוג "הרפון". בנוסף, יכולות צוללות אלה להגיע בסתר לקרבת חופים רחוקים לצורך איסוף מודיעין, לכוון כוח אווירי אל מטרות הנמצאות בקרבת החוף ולהנחית צוללנים ולוחמים.
בנוסף לכך - לפי דיווחים בכלי תקשורת זרים - לצוללות הדולפין יש יכולת לירות מצינורות השיגור שלהן טילי שיוט אסטרטגיים למטרות הנמצאות בטווחים של כ-1,500 ק"מ. לפי אותם דיווחים, אפשר גם לחמש טילים אלה בראשי קרב גרעיניים. צוללות דולפין מסוווגות כקונבנציונאליות מפני שהן מונעות בדיזל, אולם אם נכונים הפרסומים הזרים יש להן יכולות מבצעיות שמותקנות רק בצוללות אטומיות שמפעילות מעצמות כמו ארה"ב, רוסיה בריטניה וצרפת.
האיראנים מודעים לפרסומים אלה והם עשויים להסיק מהם שישראל מסוגלת להנחית על עריהם ועל תכנית הגרעין שלהם, מכת מנע או "מכה שנייה" בהפתעה ומכיוונים בלתי צפויים. "מכה שנייה" היא מכת תגמול הרסנית שישראל עשויה להנחית על איראן - אם זו תתקוף ראשונה.
נתיב אקספרס במקום מסלול עוקף
כדי שצוללת ישראלית תגיע למימי הים האדום נדרשו עד-כה, כך אפשר לשער, ימים רבים של שיט מתיש ומסוכן דרך הים התיכון, מסביב לחופי אפריקה וכף התקווה הטובה. הדבר מצריך מאמץ לוגיסטי קשה ומסובך. יתרה מזאת, המסע הארוך היה מקשה על ישראל להציב במהירות במצבי חירום את הצוללות שלה בזירת הים האדום והאוקיינוס ההודי. המעבר בתעלת סואץ מאפשר לצוללות הישראליות להגיע במהירות – תוך כמה ימים – וללא קשיים לוגיסטיים ניכרים לנוכחות אסטרטגית בזירה הימית הדרומית.
ברור שצוללת ישראלית, או כל צוללת, לא הייתה יכולה לעבור בתעלת סואץ בלי שהמצרים יידעו על כך ויתנו אישור מעבר. מי התעלה רדודים ויש בה תנועת אוניות ערה המסכנת צוללת, גם אם תעז להתגנב ולשייט בעומק מזערי מתחת לפני המים. סביר גם שהמצרים היו מבחינים בה בעין בלתי מזוינת. הדבר נכון על אחת כמה וכמה אם הצוללת הישראלית שייטה על פני מי התעלה.
לאישור שהעניקה מצרים למעבר הצוללת - עליה סוכם בפגישותיו של שר הביטחון אהוד ברק לפני כשבועיים בקהיר - יש חשיבות היסטורית. רק לשם תזכורת, לפני כמה שנים אסר מפקד חיל הים על כלי שיט צבאיים לשוט דרך תעלת סואץ, כדי למנוע אפשרויות חבלה וריגול אחריהם ואחרי תכולתם.
המצרים מודעים גם הם לפרסומים בעולם על יכולות הדולפין ולא היו מאשרים את המהלך אם לא היה אמון מלא בין הצדדים. אלמלא האמון, ישראל גם הייתה חוששת לשלוח את הצוללת לתעלה פן תיבדק על-ידי המצרים בתואנות שונות.
ישראל אמנם טוענת באופן רשמי כי מעבר הצוללת בתעלה נועד לאפשר לה להשתתף בתמרון ימי גדול שערך חיל הים בזירת ים סוף. אבל עצם המעבר של צוללת ישראלית בתעלת סואץ הוא מסר שמשמעותו: מעתה לא רק טיפול משותף בין ישראל למצרים בחסימת הגבול בסיני.
המסר הזה אמור להדהד לא רק באיראן אלא גם במדינות המפרץ הפרסי ובוושינגטון. ממשל אובמה ירשום לפניו בסיפוק את מעבר הצוללת הישראלית בתעלת סואץ ויראה בה הוכחה לכך שמאמציו להביא לשיתוף פעולה אזורי בהדיפת האיום האיראני מתחילים לשאת פרי.
